עו"ד אביגדור פלדמן ביצע לכאורה שורה של עבירות אתיות בייצגו עותרים בפני ועדת ערר לפי חוק שירות הקבע בצה"ל. כך עולה מהחלטת הוועדה בראשות שופט בית המשפט המחוזי בדימוס, משה רביד.

פלדמן ייצג 13 אנשי קבע (בהווה או בדימוס), אשר עתרו נגד החלטתו של צה"ל שלא להכיר בתארים במינהל עסקים שקיבלו מאוניברסיטת לטביה לצורך מתן תוספות שכר. כל העררים נדחו, תוך שהוועדה מציינת בפרוטרוט שהמערערים לא ידעו לענות על שאלות בסיסיות בנוגע לקורסים שכביכול עברו ולעבודות שהגישו, ואף מציינת מספר מקרים בהם עלה חשד כבד להעתקת העבודות. עוד נקבע, כי הערעורים הוגשו בשיהוי כבד, והועלתה בהם טענת סרק בדבר אי-ייצוגם של המערערים בידי עורך דין בפני הוועדות שבחנו אותם.

רביד אומר כי הן פלדמן והן צה"ל ומשרד החינוך עשו שימוש נרחב ב"העתק-הדבק": פלדמן בערעורים (תוך החלפת הקטעים הספציפיים הנוגעים לכל מערער) והמדינה בדחיית הטענות. בעוד את פלדמן אפשר להבין, הוא מוסיף, התנהגותה של המדינה פסולה שכן היה עליה לבחון פרטנית כל מערער. עם זאת, בפיו של רביד ביקורת חריפה כלפי פלדמן, שאת התנהגותו הוא מכנה "מטרידה".

רביד מצטט בהרחבה מתוך החובות שהטיל החוק על עורך דין, ובהן החובה לסייע לבית המשפט לעשות משפט, לשמור על הגינות ועל כבוד המקצוע ולהימנע מלהעלות ביודעין טענה עובדתית או משפטית שאינה נכונה. לאחר מכן, עובר רביד לתאר את התנהגותו של פלדמן, תוך שהוא רומז בבירור שהפר חובות אלו.

פלדמן הסתמך בערריו על פסק דין שניתן בבית הדין האיזורי לעבודה, אומר רביד, בלא לגלות שהוא בוטל בהסכמה בבית הדין הארצי. הוא טען ברוב העררים שלמרשיו לא ניתנה זכות הייצוג, בעוד רק שניים מהם ביקשו זאת. פלדמן הסתיר את העובדה שהגיש בשמם של חלק מהעוררים תביעות לבית הדין לעבודה, ואף הסתיר את העובדה שהוא מחק אותן - ואז יצר את הרושם כאילו השיהוי בהגשת העררים נבע מהמתנתו לפסקי דין באותן תביעות. באחד הציטוטים מהראיונות אף השמיט פלדמן קטע המשנה את כל המשמעות, ורביד מעיר שלא בדק את כל הציטוטים. "לא כך אמור לנהוג עורך דין המייצג את לקוחותיו", מסכם רביד.

גם המדינה לא נהגה כהלכה, מוסיף רביד, כאשר דחתה את הבקשות בנימוקים כלליים וסתמיים, תוך ניסיון להתאימם חלקית לנסיבות של כל מקרה. המדינה לא בחנה בצורה מעמיקה את הראיונות ולעיתים העלתה על הכתב נימוקים לא נכונים. החלטותיה אומנם היו נכונות, אך לא מהנימוקים שהציגה.

לבסוף אומר רביד, כי היה מקום להטיל על המערערים הוצאות כבדות בשל הפגמים בהתנהלותו של פלדמן, אך לאור הפגמים שנפלו גם בהתנהלותה של המדינה, הוא חייב כל אחד מהם בתשלום של 5,000 שקל בלבד. אלוף (מיל.) יהודה שגב, לשעבר ראש אכ"א ומנכ"ל התאחדות הקבלנים, ועו"ד לינדה שפיר, לשעבר מנכ"ל לשכת עורכי הדין, הסכימו עם רביד.