חבר הכנסת גלעד ארדן (ליכוד) עתר הבוקר (ג', 18.11.03) לבג"צ, בדרישה שיורה ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להעמיד לדין פלילי ומשמעתי את ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, בגין התמלולים האסורים שביצע כביכול, לאנשי ציבור, כפי שאלה עולים מדוח היועץ וחקירת מח"ש בנושא.
בפתח העתירה, שהוגשה על-ידי עו"ד דן אבי-יצחק, מציין ארדן, כי הוא עותר ציבורי, הרואה כעניין ראשון במעלה, בביצור שלטון החוק במדינה ואמון הציבור במשטרה. ניצב מזרחי, נטען, "הוא ראש וראשון לחוקרים במדינת ישראל ואמור לשמש להם מורה, דוגמא ומופת, בבחינת ממנו ילמדו וכמוהו יעשו".
בעקבות חקירת מח"ש שנפתחה עוד בשלהי שנת 2000, בעקבות פרסומים שהיו בשעתו על תמלילים והאזנות לא חוקיות שבוצעו ביאחב"ל, ולאחר בחינה מחודשת של הדברים בתחילת 2002, "המליץ צוות חוקרי מח"ש להעמיד את מזרחי לדין פלילי, ואולם מנהל מח"ש דאז מיתן את ההמלצה והמליץ להעמיד את מזרחי אך לדין משמעתי, בעבירה של שימוש לרעה בסמכות שניתנה מכוח תפקיד ובעבירה של התרשלות במילוי תפקיד".
החלטת היועץ: מזרחי יסיים את תפקידו
כזכור, בדוח שפרסם רובינשטיין ביום 23.10.03, החליט היועץ שלא להעמיד לדין את מזרחי - לא לדין פלילי ולא לדין משמעתי, "זאת על-אף ממצאי החקירה הקשים ביותר באשר למעשיו ולמחדליו ועל-אף הביקורת החריפה מאוד שמתח היועץ על התנהגותו, מעשיו ומחדליו של מזרחי", ובמקום זאת קבע כי 'יש מקום לדעתי, מעבר למסקנות המערכתיות, להסקת מסקנות פיקודיות-מינהליות במישור האישי, עד כדי סיום התפקיד (של מזרחי; נ.ש.), בכפוף לשימוע'".
היועץ נימק החלטתו בכך, שאין די ראיות להוכיח את מודעותו של מזרחי לצווים שניתנו על-ידי בתי המשפט ושאסרו תמלול שיחות פוליטיות, אישיות ופרטיות שלא נגעו לחקירה שניהל מזרחי נגד דוד אפל, השר אביגדור ליברמן וח"כ גורלובסקי.
עו"ד אבי-יצחק תוקף בחריפות את טיעונו זה של רובינשטיין, ומצביע בעתירה על עשרות ראיות הלקוחות מהדוח של היועץ המשפטי עצמו, הן ישירות והן נסיבתיות, ובכלל זה הודאותיו של מזרחי עצמו, המעידות למעלה מכל ספק כי מזרחי ידע היטב על איסור התמלול שבצווים והפר אותו ביודעין.
החלטת היועץ פוגעת באמון הציבור
החלטת היועץ, טוען ארדן, "מושתתת על אדני שווא, לוקה בחוסר סבירות קיצוני, פוגעת אנושות באמון הציבור במערכת המשפט בכלל ובמשטרת ישראל ובהחלטות היועץ המשפטי לממשלה בפרט, נוגדת את עקרונות היסוד ואת העקרונות החוקתיים של שיטתנו המשפטית, פוגעת באושיות השלטון הדמוקרטי ובעיקרון השיוויון בפני החוק".
כמו כן, יסודה של ההחלטה "בטעויות חמורות, הן בבחינת הדין והן בבחינת העובדות". ההחלטה אף "מתעלמת מטובת הציבור ומעקרונות יסוד של הדין הפלילי ושל הדין המשמעתי ושל מטרותיהם, ועל כל פנים, בוודאי שאינה מביאה בחשבון במידה הראויה שיקולים אלה... אינה מביאה בחשבון באופן הראוי את חומר הראיות כולו... סותרת את פסיקת בית המשפט" ונגועה בשיקולים לא ענייניים ולא רלוונטיים.
"יש בה [בהחלטה] כדי לעודד ביצוע עבירות על-ידי שוטרים וחוקרים בכירים כזוטרים ולפגוע קשות בהגנה על פרטיותו וסוד שיחו של האדם, מחד, ובהקפדה על אי-התערבות המשטרה בנושאים פוליטיים, מאידך, ומכל הבחינות, מן הדין שבית משפט נכבד זה יתערב ויורה על ביטולה ו/או שינויה".
תמלול האזנות אסורות
בעתירה, טוען ארדן כי בצו האזנה שהוצא לשיחותיו של דוד אפל בשנת 98', נאמר כי "תמלול יבוצע רק משיחות בקשר לעבירה המיוחסת". בצו שני שהוצא, כחודש לאחר מכן, נאמר כי "לא יתומללו שיחות אלא אם החשוד צד להן או נזכר בהן, ובנושא החקירה בלבד".
בשני צווים שניתנו להאזנה לשר אביגדור ליברמן ולעוזרו (והיום - חבר הכנסת; נ.ש.) מיכאל גורלובסקי, נאמר "לא יתומללו שיחות אלא בנושאי החקירה". בשני צווים נוספים שהוצאו לשיחותיהם של שני אסירים, שנחשד כי היו מעורבים בפרשה שפענוחה היה בסדר עדיפות גבוה, נאמר כי "לא יתומללו שיחות אלא אם החשודים הנ"ל צד להן או נזכרים בהן".
ארדן: מגבלות התמלול הופרו באופן בוטה ושיטתי
האזנות אלה נעשו, טוען ארדן, בעת שמזרחי כיהן כראש היאחב"ל ואף היה הממונה בפועל על חקירות אלה, שמעורבותו היתה "הרבה מעבר למעורבות רגילה של ראש יחידה". "מגבלות התימלול שהוטלו על-ידי בית המשפט המוסמך", נטען, "הופרו באופן בוטה, רצוף, עקבי ושיטתי, במשך תקופה של כ-6 חודשים, על-ידי מזרחי, שבאותו אופן ובמשך אותה תקופה ארוכה, לא זו בלבד שהפר את צווי בתי המשפט בבצעו בכך, בין היתר, עבירות פליליות בניגוד לסעיף 287 לחוק העונשין, אלא גם השתמש שלא כדין בהאזנות סתר".
מזרחי "אף התבטא בהודעתו הראשונה בחקירה, כי האחריות על כל מה שהתנהל ביחידה 'ולכל הרמות עד לרמת הפיון הקטן ולא חשוב מה הוא אומר' מוטלת עליו". מזרחי אף החליט, כי הוא יהיה הגורם "המסנן" בפרשיות הנדונות, בנוסף לקצינת הערכה.
כפי שעולה עוד מדוח היועץ, מזרחי הודה בחקירתו, "כי הורה לפיקודיו להעלות על הכתב את כל השיחות שהוקלטו בהתאם לצווי האזנת הסתר, בין שלדעתם השיחות רלוונטיות לחקירה ובין אם לאו, ולהביא לפניו את תמלילי השיחות האמורות. בין היתר, הורה למשקלטים, בדרך כלל באמצעות שרשרת הפיקוד, להעלות על הכתב גם שיחות העשויות להיות קשורות לפוליטיקה".
עוד מצטט ארדן מדוח היועץ, כי ההאזנות נערכו בתקופה שקדמה לבחירות של מאי 1999, וסמוך לאחריהן, ומטבע הדברים תומללו ונשמרו ב"קלסר הפוליטי", בהוראתו ובניצוחו של מזרחי, "שיחות רבות הנוגעות לקשרים בין הגורמים השונים בצמרת תנועת הליכוד, למהלכים בלשכת ראש הממשלה, למהלכים הפוליטיים העתידיים, לקשרים השונים בין מועמדים ולהקמת מפלגתו של מר ליברמן, ובכללן הערכות פוליטיות, וכיוצ"ב".
"'בנוסף, הועלו על הכתב גם שיחות של עיתונאים בכירים בתקשורת האלקטרונית והכתובה עם המואזנים לפי הצווים, שיחות שעסקו בעניינים פוליטיים, הערכות פוליטיות ושיחות רכיל'. מדובר, בין היתר, בשיחות שלא היה להן קשר כלשהו, אף לא שולי, לחקירה הנדונה".
מזרחי לא העיר למי מפיקודיו, "כי העברת תקצור או תמלול כלשהו ממכלול 'השיחות הנוספות' עברה את גבול הלגיטימיות". כמו כן, "לא נועץ תנ"צ מזרחי בדרג ממונה משטרתי או פרקליטותי, והשיחות הללו הצטברו והלכו הצטברו והלכו, בלא שנעשה מאמץ לבדוק אם הן תואמות את הצווים. זאת, עד למועד בקיץ 1999, בו, בעקבות פנייה מתוך היחידה, הופנה הנושא להנחיית הפרקליטות".
עוד נאמר, כי דפי ההפקה, בהם על המשקלטים לציין לגבי כל שיחה, בין השאר, אם הועלתה על הכתב אם לאו - נערכו באופן מטעה שאינו משקף את המציאות, ולעיתים נרשם "לא רלוונטי לצו", בעוד שהשיחות תומללו. כמו כן, נתגלו סתירות בין דפי ההפקה המקוריים ובין אלה שהועברו למח"ש בחקירתה: במקור נרשם "תומצת למזרחי", בעוד שבדפים שהעבירה היאחב"ל למח"ש נכתב באותם דוחות "לא רלוונטי". על-כך הניח קצין בכיר ביאחב"ל "שהסיבה נעשתה לכסות על דברים, לדעתי אחרי מעשה".
ח"כ ארדן טוען, כי רק בעובדה שהיועץ לא הזכיר בדוח את תמלול ההאזנות שצויינו לעיל, לאפל, ליברמן וגורלובסקי, היה מקום לבטל את החלטת היועץ או לשנותה.
יש די ראיות להעמדה לדין
עוד טוען ארדן, כי החלטת היועץ "מתעלמת משפע הראיות החד-משמעיות, הן ישירות והן נסיבתיות, למודעותו המלאה של מזרחי להגבלות הצווים בנושא התמלול ולהפרתן, וכי ההחלטה האמורה של היועץ לוקה בחוסר סבירות קיצוני מכל הבחינות - הן בשל ההתעלמות מן הראיות כאמור והן בשל הפירוש המופרך של הביטוי 'סיכוי סביר להרשעה פלילית' ושל הלכת בית המשפט העליון בנושא זה".
העותר מצביע על כמה ראיות, מהן ניתן ללמוד על מודעותו של מזרחי להגבלות שבצווי ההאזנה שהוציאו בתי המשפט. למשל, כאשר נשאל מזרחי בחקירה מתי ידע על ההגבלה בצו, השיב: "אני מניח שהוא הגיע הגיע עם המגבלה ואולי הובא גם לידיעתי. אני מניח שזה הובא בפניי. בוודאי".
כמו כן, מזרחי עצמו אמר בהודעתו הראשונה כי האחריות על כל מה שהתנהל ביחידה "ולכל הרמות עד לרמת הפיון הקטן ולא חשוב מה הוא אומר" - מוטלת עליו. בשני אלה, יש כדי להעיד על מודעותו של מזרחי, "ועל כל פנים, די בכל אלה כדי להעביר אליו את הנטל להביא ראיות לאי-מודעותו, נטל בו לא עמד".
עוד נטען, כי ההגבלות שהיו בצווים הן שגרתיות, ולא סביר כי מי שהוא בעל ניסיון כה רחב, אינו מודע להן. מעבר לכך, "אין להניח כי בעוד המשקלטים הפשוטים היו ערים לעבירות המבוצעות ולמגבלות הצווים - דווקא מזרחי, עם כל ניסיונו הרב וכל ירידתו ואחריותו לפרטי הפרטים, כפי שהוא עצמו העיד וכפי שגם העידו כל העדים אחרים, דווקא הוא לא היה מודע לכך".
"אין פלא", אומר ארדן, "כי בכל הנסיבות הללו העידה רמ"ח הערכה, נצ"מ לאה ליפשיץ, שהיתה קשורה בקשרי עבודה קרובים למזרחי בנושא הנידון, כי גם להערכתה ידע מזרחי על ההגבלה שבצו ההאזנה למר ליברמן".
כל אלה, בצירוף עדויותיו אחרות של מזרחי עצמו וטיעונים נוספים שמעלה ארדן, מביאות למסקנה שקביעת היועץ, לפיה "הראיות לעניין המודעות אינן עומדות במבחן של סיכוי סביר להרשעה פלילית", אינה סבירה באופן קיצוני ועומדת בסתירה להלכת יהב (בג"צ 2534/97), לפיה "אין צורך בבטחון מוחלט להרשעה פלילית לשם העמדה לדין פלילי, ודי ב'סיכוי סביר' לכך".
לאור מעשיו של מזרחי, טוען ארדן, יש להעמידו לדין בגין עבירות של האזנת סתר שלא כדין בניגוד לסעיף 2(א) לחוק האזנת סתר, עבירות של שימוש שלא כדין בהאזנת סתר, בניגוד לסעיף 2(ב) לחוק האזנת סתר, ועבירות של הפרת הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט, בניגוד לסעיף 287 לחוק העונשין.
המישור המשמעתי
באשר לדין המשמעתי, דורש ארדן להעמיד את מזרחי לדין על התרשלות במילוי תפקיד, התנהגות שאינה הולמת שוטר בכך שמסר דיווחים כוזבים לממונים עליו וגרם להטעיית הכנסת, שימוש לרעה בסמכות, סירוב להשיב על שאלות בחקירתו והעלבת חוקרים.
העבירות המשמעתיות אותן ביצע לכאורה מזרחי: התרשלות במילוי תפקיד; התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה; שימוש לרעה בסמכות שניתנה מכוח תפקיד; אי-מתן תשובה או מתן תשובה מתחמקת או כוזבת, בהליך; נקיטת לשון מעליבה או מאיימת או גרימת הפרעה בהליך - הכל לפי התוספת לפקודת המשטרה.
באשר לעבירות המשמעת טוען עו"ד אבי-יצחק בעתירה, כי על-אף שהיועץ קבע בדוח שלו עובדות ברורות המהוות ביצוע עבירות משמעת חמורות, בניגוד לפקודת המשטרה, על-ידי מזרחי - הוא נמנע, ללא כל הסבר, מלהורות על העמדתו לדין בעבירות אלה. כן נטען, כי רובינשטיין התעלם מהוראות החוק ומפסיקת בית המשפט העליון, לפיהן דיני הראיות החלים בבתי המשפט אינם חלים בדיונים בפני בית הדין המשמעתי לשוטרים, וגם כמות הראיות הנדרשת שם היא קטנה יותר, כך שבוודאי לא היתה כל סיבה להימנע מלהעמיד את מזרחי לדין בבית הדין המשמעתי.
יצויין, כי בראיון לדן מרגלית בערוץ 1, רמז רובינשטיין בדבריו על הקושי הראייתי, להערכה המשפטית הרווחת, לפיה במקרה ויוגש כתב אישום - הוא ייאלץ לעמת את מזרחי, בהליך משפטי פומבי, עם אותן שיחות שתומללו שלא כחוק. או אז עלולים האישים שהוקלטו שלא כחוק, להיפגע פעם נוספת. הפעם, בשל ההכרח שיהא לעמת את מזרחי עם כל שיחה שתומללה באופן אסור, ולהוכיח בבית משפט מדוע היה אסור לתמללה.
התערבות בג"צ בהחלטת היועץ
עו"ד אבי-יצחק אף תוקף בעתירה את הדעה הרווחת, כאילו יש צורך ב"חוסר סבירות קיצוני" כדי שבג"צ יתערב בהחלטת היועץ המשפטי. לטענתו, דין החלטת היועץ כדין כל החלטה מינהלית אחרת, ודי בחוסר סבירות רגיל או בחריגה ממתחם הסבירות כדי שבג"צ יבטלה, על-אף שלטענתו ברור כי במקרה זה לוקה החלטת היועץ גם בחוסר סבירות קיצוני.
לבסוף, טוען ח"כ ארדן בעתירה, כי החלטה להעמיד את מזרחי לדין פלילי ומשמעתי, לא רק שהיא מתחייבת מהראיות, אלא גם עדיפה על ההחלטה להדיחו ללא משפט, וזאת כדי ליתן לו אפשרות להתגונן. לפיכך, מביע ח"כ ארדן בעתירה את תקוותו, כי גם ניצב משה מזרחי עצמו יסכים לקבלת העתירה.
ארדן מבקש להקדים הדיון
ח"כ ארדן מבקש, במקביל להגשת העתירה, להקדים את הדיון בה: "עניינה של עתירה זו הוא דחוף ביותר, הן לאור החשיבות הציבורית הגדולה של מושא העתירה וההדים הנרחבים בציבור הרחב שלהם זכה הנושא, הן משום שאין להשלים עם מצב שבו ממשיך מזרחי לשאת בתפקיד הרם של ראש אגף החקירות במשטרת ישראל בעוד שאלת העמדתו לדין פלילי ו/או לדין משמעתי בגין עבירות חמורות שביצע ממשיכה להיות שנויה במחלוקת ואינה מוכרעת במהירות".
הדחיפות אף נובעת משום שלפי החלטת היועץ, עומדים להינקט נגד מזרחי צעדים מינהליים בגין אותם עניינים שבעתירה מבוקש כי יעמוד עליהם לדין פלילי ו/או משמעתי ומשום כך יש הכרח שהמצב המשפטי יובהר בכל ההקדם, על-ידי מתן הכרעה סופית בעתירה זו, ותימנע כפילות הליכים באותו עניין".
השופטת אילה פרוקצ'יה הורתה ליועץ ולמזרחי להגיש את תגובתם המקדמית לעתירה בתוך 30 יום, אז תחליט בדבר המשך הטיפול בהליך.
בג"צ 10243/03 ח"כ גלעד ארדן נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
