"פוסי ריוט" הופיעו במופע זכויות אדם בארה"ב

עם תחילת הגשת סיכומי הנאשמים במשפט הולילנד, צפה בצורה מרוכזת טענה שנשמעה בפי אחדים מהם על תנאי המעצר והחקירה הקשים להם "זכו" כאשר התפוצצה הפרשה, באפריל 2010. סניגוריהם של אורי לופוליאנסקי ואלי שמחיוף כבר התייחסו לנושא (יום א', 2.2.14), ולכל הפחות יעשו זאת סניגוריהם של עוד שני נאשמים: הלל צ'רני ושולה זקן.

הדיונים הסוערים שמעוררת נוכחותם של המסתננים לארץ מיבשת אפריקה נוטים להתמקד בשאלה מהו מעמדם החוקי. נוכח מצוקת התושבים של דרום תל אביב, אילת ואשקלון מנוכחות זו, נראה כי הפתרון למצב זה מצוי באופן הגדרתם של מסתננים אלו, קרי, המדינה תוכל לגרש על-פי חוק את אלה שיוגדרו כמסתננים ולהשאיר בשטחה רק את הפליטים הזקוקים לעזרתה, לטיפולה ולהגנתה. אלא שזהו תיאור מסולף של הדברים המסתיר את הבעיה האמיתית העומדת בפני מדינת ישראל, שמקורה בהיכלי הצדק של בית המשפט העליון בירושלים. פסיקות שונות של בג"ץ הפכו גירוש של מסתננים מיבשת אפריקה או ממדינות ערב לבלתי אפשרי, כמעט. ההלכות השונות שקבע בג"ץ החל משנות ה-90' של המאה ה-20 - זמן המהפכה החוקתית שעליה הכריז נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק - הפכו גירוש של שוהים בלתי חוקיים לקשה עד בלתי אפשרי לביצוע, וכתוצאה מכך, כל מעצר לשם גירוש - לבלתי חוקתי. זאת בניגוד לחוק הבינלאומי, לחוק הישראלי ולהלכות שבג"ץ עצמו קבע.

דתיים, חילוניים, חרדים, ערבים, מתיישבים, עולים חדשים, עובדים זרים, בעלי מוגבלויות ועוד התכנסו יחד כדי לנסח את מגילת זכויות האדם של ישראל. כל זאת ב"כנס המאתיים" מבית המכון הישראלי לדמוקרטיה (יום ב', 20.1.14) במלון דן בירושלים.

ארגוני זכויות אדם מהשמאל פנו (יום ב', 13.1.14) לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בדרישה לעצור את תוכנית "מעגלי תעסוקה". לטענת שומרי משפט, רבנים למען זכויות האדם והאגודה לזכויות האזרח, משרד הכלכלה מקדם תוכנית דומה לתוכנית ויסקונסין - שאותה הכנסת דחתה".

כבר זמן רב שתופעת ההסתננות לתל אביב נדחקה לשוליים של השיח התקשורתי כי את ערד הם כבר כבשו והשתלטו עליה כמעט באופן מלא. עוד רגע יעבור עד שנשמע ברשת הקשר הפנימי: היעד נכבש, גם תל אביב בידינו, ישנם ישראלים רבים שעבורם בירת ישראל זו תל אביב ולא ירושלים, גם אם זה נאמר בבדיחות הדעת, יש בזה כדי לשקף מציאות חברתית קיימת.