נמל תל אביב הפך באחרונה לאתר שוקק חיים בשעות היום והערב בזכותן של המסעדות הרבות בו, שהפכו לאבן שואבת בעיקר לשוחרי הקולינריה הימית. אחת מהן, "בני הדייג", הממוקמת ממש בכניסה לנמל, קרצה לנו במאכליה המיוחדים. אז הצצנו ונפגענו.
ב"בני הדייג" אפשר לחגוג, למשל, על מבחר גדול ומזין של סלטים טריים ולהרכיב מהם ארוחה בפני עצמה. אין כמעט ירק שאינו עולה כאן על השולחן, כשהוא מתובל בשמן-זית. החומוס והטחינה מוסיפים לכל אלה נופך משלהם ובצידם לחמניות חמות ופריכות. ארוחה של בריאות לשמה, המכילה את כל הוויטמינים שבעולם. וזה, בדיוק, מה שמשך את בת הזוג, המבקשת לשמור על גיזרתה.
בשר ודגים
עבדכם הנאמן היה, לעומתה, איסטניס גדול יותר. הסלטים כבר יצאו לנו מן האף, אז החלטנו לבחור בקציצות של בשר-טלה, שלוו בתפוחי-אדמה מן התנור, נוסח ה"קרטושקס" מן המדורות של ימים עברו. אלא שגם כאן לא הצלחנו להימלט מן הסלט, וצלחת גדושה של מלפפונים, עגבניות ופלפלים ליוותה את הבשר המעודן. כוס הלימונדה, שהוגשה לרוויה, המתיקה לנו את הארוחה.
לקינוח הלכנו על מלבי, ספוג במי-ורדים ופיסטוקים טחונים. קפה אספרסו-כפול וכוס סודה, כמנהג בני המזרח, תאמו לקינוח כמו כפפה ליד.
תמורת הארוחה המשותפת שילמנו 178 שקל, שכללה סכום של 35 שקל עבור ארוחת הסלטים. תשר של 22 שקל, תמורת שירות אדיב במיוחד, עיגל את הסכום ל-200 שקל.
בשולחנות הסמוכים הבחנו בקבוצת תיירים, שהתענגה על הדגים ופירות הים, שבהם מתמחה "בני הדייג". אבל אנחנו, שאיננו נמנים עם חובבי הדגה, החלטנו שיהי לתייר אשר לתייר ולנו אשר לנו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
