|
|
מוטל בספק. אובמה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
בתוך גל האופוריה השוטף את תושבי ארצות הברית, וכן גם כמה יודעי דבר אצלנו כאן במידל איסט - לרגל כניסתו של ברק אובמה לבית הלבן, לא יזיק להרהר שמא העמסנו יותר מדי תקוות על כתפיו של האיש הכל כך מבטיח הזה.
כי חשוב שלא לשכוח, שעד לרגע השבעתו אובמה הוא הנשיא השחור הראשון, שזו חגיגה אמיתית ומרגשת בקנה מידה היסטורי. אבל החל ממחר אובמה הוא הנשיא, וצבע עורו כבר לא יהיה ממש במוקד ההתרגשות.
וחשוב גם שלא לשכוח, שכנשיא - עיקר התפקיד הוא בקבלת החלטות, ומיעוטו בנאומים - חוצבי להבות ככל שיהיו.
ואם בנשיא, בתור שכזה, עסקינן - לא יזיק, בבחינת חשד בריא, להעלות כמה הרהורים באשר לכישוריו והתאמתו לתפקיד:
הספק הראשון עניינו חוסר ניסיון אקזקוטיבי קודם. פיסגת תפקידיו של אובמה עד היום הייתה שלוש שנים כסנאטור, וברור שאין הוא יכול לנופף ברזומה שלו כדבר שממש מכשיר אותו לכהן כנשיא.
העניין השני הוא המינוי של הילארי קלינטון לתפקיד מזכירת המדינה. אכן, ייתכן שיתברר בסופו של יום, שהמדובר במינוי מוצלח. אבל האם אין המדובר כאן בהימור פרוע מדי? האם אין חשש ממשי, שאובמה קנה לעצמו כאב ראש גדול שיגזול ממנו הרבה מאוד אנרגיות ואולי אף ישבש את מהלך העניינים?
הבעיה במינוי קלינטון יונקת למעשה משני מקורות: האחד נעוץ בעובדה שהילארי קלינטון, שרצה כזכור מול אובמה עם כל המשקעים שנוצרו ביניהם, עדיין רואה עצמה כנראה כמועמדת לתפקיד הנשיאה בעתיד. ואם אכן כך הוא הדבר, כי אז ברור, שתפקידה כמזכירת המדינה ישרת את האג'נדה העתידית שלה ואת תוכניותיה לחזור בעתיד למרוץ לנשיאות - גם אם יהיה בכך להתנגש עם סדר היום של אובמה.
בעיה נוספת, ולא פחות קשה, במינוי קלינטון, נובעת מהעובדה שהמדובר באשת הנשיא לשעבר ביל קלינטון, שישבה כבר בבית הלבן. הן איש לא יכחיש את העוצמה הציבורית והפופולריות שצבר קלינטון בימי נשיאותו. הרי ברור שמזכיר המדינה אמור לייצג את המדיניות של הנשיא. ובכן, האם אין חשש שכאשר הילארי קלינטון תדבר - אנחנו נשמע מתוך גרונה את קולו של ביל יותר מאשר את קולו של אובמה? והאם אין חשש שמשפחת קלינטון תקים לעצמה "בית לבן קטן" ממול לבית הלבן של אובמה? ימים יגידו.
ענין שלישי נוגע להתנהלותו של אובמה במהלך מערכת הבחירות: בוועידת אייפק הכריז כזכור אובמה, שירושלים חייבת להישאר בלתי מחולקת, וכעבור ימים ספורים הוא חזר בו מההכרזה הזו. השאלה היא כיצד יכול אובמה להכריז הכרזה כבדת משקל שכזו, ומיד לסגת ממנה. האין הדבר מעיד על חוסר רצינות? הרי אובמה מכיר, או אמור להכיר, את הבעייתיות והרגישות סביב ירושלים - הן לישראל והן לפלשתינים. הרי אובמה יודע היטב שהימצאותה של שגרירות ארצות הברית בתל אביב ולא בירושלים אינה דבר מקרי. הכיצד איפוא מרשה לעצמו אובמה כך לשלוף מהמותן הכרזה בעניין כה רגיש? חוסר רצינות - כבר אמרנו?
ודבר נוסף, קצת קוריוזי (או שלא?): לקראת סיום מערכת הבחירות סיפר אובמה לשומעיו כי במסגרת מערכת הבחירות הוא הספיק לקיים נאומי בחירות ב-57 (חמישים ושבע!) מדינות.
(אם יש מישהו שאינו יודע: בארצות הברית ישנן 50 מדינות, ומספרם של הכוכבים על דגל ארה"ב הוא כמספר המדינות)
יהיו שיטענו שייתכן ואובמה טעה בשל עייפות או מכל סיבה אנושית אחרת. אבל אובמה הרי יודע היטב ששאלת האמריקניות שלו שימשה לניגוחו שוב ושוב במערכת הבחירות.
ודווקא בעניין הזה הוא טעה? אם כך, כנראה שהוא גם קצת חסר מזל.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
