ברשימת כרטיסי האשראי המופצים בארץ נעדר מקומו של ה"דיינרס קלאב" מן השורה הראשונה. אין זה סוד שתפוצתם של מתחריו - כרטיסי ה"ויזה", ה"מאסטרקארד" ו"אמריקן אקספרס" - עולה לאין שיעור על זו שלו. אפילו בשכבותיו המבוססות של הרובד העליון שנוהגות להשתמש בו, הוא מקובל, עדיין, ככרטיס משני בלבד.
דרך ארוכה ומפותלת עשה ה"דיינרס קלאב" מאז אותם ימים שבהם היה ראש וראשון לכרטיסי האשראי. אבל גם באותם ימים הוא שימש, בעיקר, לתשלום במסעדות יוקרתיות. בד-בבד הוא גם הקנה אשראי לתקופה ממושכת יותר, הרבה מעבר לזו המקובלת היום.
אלא שהזמן עשה את שלו, ולשוק כרטיסי האשראי ברחבי העולם נכנסו במרוצת השנים מתחרים חדשים, משגשגים יותר, כשהוא עצמו נדחק לקרן-זווית. מספר המדינות שנמנעו מלכבד אותו הלך ותפח, וגם בישראל הקטנה מעולם לא הייתה תפארתו.
בשל סכסוכים בין-בנקאיים התפצל הכרטיס הזה, לרוע מזלו, לשניים: "דיינרס קאל" הוותיק, מחד, ו"דיינרס לאומי" הצעיר, מאידך, כשהאחד נושף בעורפו של משנהו. הפיצול הזה יצר כשלעצמו תחרות בריאה בקרב ציבור הלקוחות, שיכלו לבחור, על-פי ההטבות, בכרטיס המועדף עליהם. אלא שברבות הימים הלכו והתמעטו בארץ הגופים והמוסדות שאימצו אל חיקם את כרטיס ה"דיינרס". במספרי התפוצה שלו הוא הפך, בין יתר הכרטיסים, לפחות ופחות פופולרי.
אשראי ורע לי
בעוונותי הרבים התפתיתי, עוד לפני שנים רבות, לרכוש את הכרטיס הזה ככרטיס משני. הוא הוענק לי אז כבונוס, עם הטבות מפתות, שיתר החברות לא העניקו. אבל, ברבות הזמן, כשיותר ויותר בתי-עסק נמנעו מלכבדו, נותר כרטיס ה"דיינרס" בכיסי ללא שימוש, כמעט כמוצג ארכיוני. בכל זאת המשכתי לשמור לו אמונים בנרתיק הכסף שלי, עד למחצית השנה האחרונה.
או אז חל אצלי המפץ הגדול. הכל החל כשמצאתי בתיבת הדואר שלי מכתב מסניף הבנק, שהזמין אותי לסור אליו כדי לקבל לידי את כרטיס ה"דיינרס" המחודש. אלא שבהגיעי לשם, נכונה לי אכזבה: הפקידה, שפשפשה אחריו שעה ארוכה בערימת כרטיסי האשראי המחודשים, לא הצליחה למצוא אותו. בו-זמנית היא הבטיחה, חגיגית, שאם אומנם יימצא – הוא יועבר, כמובן, לידי.
אלא שבחלוף הזמן, משכרטיס האשראי סירב לגלות כל סימני-חיים, גמלה בי ההחלטה לבטלו. אם תרצו היה זה, מן הסתם, גם ה"טריגר" למה שדחקתי כל העת לתת-ההכרה שלי. בכך אמורה הייתה להגיע, סוף סוף, לקיצה הברית שנכרתה ביני לבין "דיינרס".
מאז חלפה לה מחצית השנה, כשבשלהי השבוע הזה התחולל לנגד עיני הבלתי-יאומן ממש. היה זה כשפקיד הבנק הנאמן שלי בישר לי, טלפונית, כי הכרטיס המחודש מצפה לי בסניף שלי, בהרצליה, לאחר שהתגלגל לשם מסניף אותו הבנק ב...תלפיות בירושלים - סניף שמעולם לא היה לי קשר עימו.
עכשיו נפתח הפצע מחדש, וביתר שאת. למרות שחתמתי, מחצית השנה קודם לכן, באישור הבנק, על ביטול חידושו של הכרטיס - הוא המשיך לפלס לו דרך ולהתגלגל לאן שהתגלגל. וכשהדברים אמורים בחברה שאינה יודעת לתת אשראי ללקוח ותיק ונאמן שלה - מן הסתם אין גם היא ראויה לאשראי שלו.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
