חוקרי משטרה שאלו קורבן של עבירות מין, שבוצעו בו כאשר היה בן פחות מעשר, האם נהנה מן המעשים. כך מגלה (יום א', 13.12.15) פסק דינו של בית המשפט העליון.

מדובר בנאשם יליד 1986 אשר הורשע בשורה של עבירות מין שביצע בשנים 2000-1998 בשני ילדים ילידי 1988 ו-1990. הקורבן התלונן על המעשים רק עשר שנים מאוחר יותר. הפדופיל נדון ל-30 חודשי מאסר בפועל, אך בית המשפט העליון זיכה אותו חלקית והפחית את עונשו ל-18 חודשי מאסר.

השופט חנן מלצר אומר על החקירה שהתקיימה באפריל 2010: "אני מוצא בעייתיות רבה בכך שהמתלונן נשאל בחקירתו האם הוא נהנה מהמעשים שבוצעו בו בידי המערער. התקשיתי למצוא טעם כלשהו שהצדיק לשאול את המתלונן, שגולל כיצד בהיותו ילד כה צעיר בוצעו בו עבירות מין קשות, האם הוא נהנה מהן.

"שאלות מסוג זה מביישות ומביכות את המתלונן ואינן משרתות את חקר האמת כלל. כידוע, ואין צורך להכביר מילים בכך, החקירה המשטרתית צריכה להיערך תוך שמירה קפדנית על כבודו ופרטיותו של הנפגע. על כן מצאתי טעם לפגם בשאלות כגון אלו, אשר כולי תקווה שהן ושכמותן - לא יוסיפו להישאל עוד בעתיד".

בית המשפט העליון גם קובע לראשונה בפסק דין זה, כי יש לקבל את הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה (או מי שהוסמך לכך על ידו) בעת הכנסת תיקונים מהותיים בכתב אישום נגד קטין. החוק מדבר על קבלת אישורו של היועץ להגשת כתב אישום נגד קטין או נגד מי שהיה קטין בעת שביצע את העבירות המיוחסות לו, וכעת מרחיב בית המשפט העליון הוראה זו.

לדברי מלצר, יש מספר הצדקות להטלת חובה כזו בעת הכנסת תיקון מהותי בכתב אישום נגד קטין: "הדבר מתבקש כדי להסיר ספק, כי אכן נשקלו כל השיקולים השייכים לעניין והתיקון המבוקש מוצדק, זאת לנוכח העובדה שעסקינן כאן בדיני נפשות ובשים לב לכך שהעמדה לדין הינו תהליך מתמשך ולא אקט חד-פעמי.

"...מקרים אלו מאופיינים לא אחת בריחוק זמן ממועד ביצוע העבירות ובמורכבות ראייתית מיוחדת. בנסיבות כגון אלו קיים קושי להתחקות אחרי התשתית העובדתית המדויקת העומדת בתשתיתו של כתב האישום. ביקורת בדרג המקצועי הגבוה ביותר בגורמי התביעה על תיקונו של כתב האישום אמורה להגביר את הביקורת על הכנתו של כתב האישום ועל מידת הדיוק שלו מלכתחילה.

"...במקום בו מדובר בתיקון מקל ביחס לכתב האישום הקיים - הפעלת שיקול דעתו המחודשת של היועץ המשפטי נועדה לבחון, בין יתר השיקולים, האם לנוכח ההקלה הצפויה בכתב האישום האינטרס הציבורי עודנו דורש להעמיד את הנאשם לדין פלילי ואין מקום להסתפק בחלופה אחרת. במקום בו מדובר בתיקון מחמיר ביחס לכתב האישום הקיים - הפעלת שיקול דעתו המחודשת של היועץ המשפטי נועדה לבחון, בין יתר השיקולים, האם האינטרס הציבורי אכן דורש את החמרתו של כתב האישום, ולא ניתן להשיג מטרה זו בכתב האישום בנוסחו הנוכחי".

השופט סלים ג'ובראן הסכים עם מלצר, לאחר התלבטות: "בעוד שאינני מטיל ספק, חלילה, בשיקול דעתה של התביעה או במיומנותה, דעתי אינה נוחה מכך שבמקרים רגישים אלו, התיקונים שבמחלוקת לא יהיו נתונים לביקורת נוספת בשלב שעובר לתחילת המשפט... הוספת דרישה לאישור מחודש של היועץ המשפטי לממשלה בכל תיקון שאינו טכני של כתב אישום שהוגש כאמור, תהווה מנגנון ביקורת חשוב אשר יש בו כדי לספק מענה לחששותי, וכדי להגשים הן את האינטרס הציבורי והן האינטרס הפרטי בבחינה מדוקדקת של עניינים אלו".

השופט נעם סולברג סבר, בדעת מיעוט, כי "יש להיזהר מהרחבה יתרה של החובה להביא לאישורו של היועץ המשפטי לממשלה תיקון לכתב אישום. סעיף 14 לחוק הנוער מדבר על הסכמה להעמדה לדין, ואינו מדבר על כל פרט ופרט בכתב האישום. קבלת אישור מחודש מאת היועץ המשפטי לממשלה ראוי שתידרש רק באותם מצבים בהם התיקון לכתב האישום מבטא שינוי משמעותי ובולט" מאמות המידה שנקבעו לעניין הגשת כתב אישום נגד מי שהיה קטין בזמן ביצוע העבירות.

את הנאשם ייצגו עוה"ד ששי גז וטליה גרידיש; מלצר מותח ביקורת על גז, אשר טען שבית המשפט המחוזי צריך היה להתחשב בעברו המיני של המתלונן. את המדינה ייצגה עו"ד נעימה חינאווי.