חמש שאלות למפלגת העבודה

מספר המנדטים שהשיגה המפלגה בבחירות היה צריך להכות את בכיריה בהלם. מי שיתבונן בתוצאות של מערכות הבחירות בעשר השנים האחרונות, יראה תמונה ברורה של ירידה במספר המנדטים. אין מדובר במעידה חד פעמית. זוהי מגמה.

לפיכך, סביר היה להניח, שלאחר שעוכלו תוצאות הבחירות, ימונה צוות חשיבה בכיר במפלגת העבודה במטרה להבין כיצד זכתה המפלגה לתוצאות כה נמוכות, ולהמליץ על המלצות מעשיות לתיקון המצב. אולם, לא נראה שהם עסוקים בהפקת לקחים. במקום זאת, אני מתרשם שהם מתמקדים במריבות פנימיות, כמו תמיד.

מדי פעם מתוארות בתקשורת כותרות על מריבות מתמשכות במפלגה בין היו"ר, אהוד ברק, לבין חלק מבכירי המפלגה. המידע מבהיר שחלק מבכירי המפלגה מעוניין בהתפטרותו של היו"ר והליכה לפריימריז בהקדם כדי לבחור מועמד אחר. גרעין מהותי במפלגה סבור כי אם יוחלף היו"ר ישתנה המצב. זוהי טעות גדולה.

להערכתי, הבעיה במפלגת העבודה איננה נובעת מהיו"ר הנוכחי. הוא אולי התוצאה אך לא הסיבה שרבבות מצביעים העדיפו להצביע למפלגות אחרות.

למפלגת העבודה קרתה תופעה ידועה בתחום הניהולי: חל שינוי בשטח והם אינם מבחינים בו. דברים השתנו בסדר היום הלאומי ותגובות הציבור והם מתעלמים מהם ותלושים מהמציאות. הגבינה שלהם הוזזה מזמן והם עדיין מחפשים אחריה.

ציבור המצביעים הפוטנציאלי למפלגה אינו שבוי עוד כבעבר בתבניות הצבעה מסורתיות לפיהן אם אתה משתייך למעמד מסוים וקבוצת גיל מסוימת - אתה נוטה להצביע למפלגת העבודה. מצב זה השתנה. מפלגת העבודה היא כעת מותג. היא מוכרת מוצר: ניהול שלטון באמצעות נבחרת נציגים. אם הציבור לא נוטה להאמין במוצריה ובנציגיה, הוא יעדיף לבחור בסופרמרקט הדמוקרטי מוצר אחר - נבחרת נציגים של מפלגה אחרת. זה מה שקרה בפועל במספר מערכות בחירות. השינוי לא קרה בבת אחת. מערכות הבחירות בישראל נערכות בממוצע אחת לשנתיים וחצי. ולכן הכתובת המבשרת את הקריסה של המפלגה בסגנונה הנוכחי התנוססה על הקיר זמן רב. אך איש לא הטמיע והפך אותה לתוכנית פעולה כדי לעצור את הסחף. תופעת השחיקה איננה אופיינית רק למפלגת העבודה. דבר דומה קרה למפד"ל. לפני עשר שנים היא כללה 10 חברי כנסת וכעת, נפוצה לכל רוח בשברי מפלגות זעירות.

את הבעיה של מפלגת העבודה אפשר לתעל בחמש שאלות:

1. מדוע בחמש השנים האחרונות נוצרה תחלופה כה רבה של יו"ר למפלגה? מדוע משך הזמן של כל יו"ר בתפקיד הולך ונעשה קצר? אולי הבעיה היא בנציגות הבכירה של המפלגה שבוחרת יו"ר ולא נותנת לו להנהיג?

2. מהתקשורת אני למד כי למפלגת העבודה נותרו חובות ממערכת הבחירות האחרונה (וגם זו שלפניה). מה הסיבה לכך? מדוע למפלגת העבודה יש כל-כך הרבה חובות? לקראת הבחירות היא לווה כספים, מתחייבת לתשלומים ולא עומדת בחלק מהם. אני מבין שהמפלגה התבססה על חוק מימון מפלגות. הניחו שיקבלו 19 מנדטים, ומימון בהתאם, וקיבלו בפועל 13 מנדטים. נוצר פער. אבל, זהו תרחיש ריאלי שהנהלת המפלגה הייתה חייבת לקחת אותו בתור אפשרות. מדוע לא התכוננה לכך? הרי יש לה נכסים רבים בכל רחבי הארץ אותם יכלה להפוך לאמצעים להפקה שוטפת של מזומנים או למכור אותם. דוגמא: בית ברל והאדמות הנרחבות שסביבו. מדוע לא התארגנה לכך? המפלגה נראית תמיד כמי שסוחבת על גבה גבנון של חובות שהיא לא מצליחה להיפטר ממנו. מצביעים שמבחינים בקבוצת בכירים שלא מצליחה לנהל את עסקי המפלגה, עלולים להעריך שאולי אין להם יכולת לנהל את עסקי המדינה.

3. במערכת הבחירות הקודמת בשנת 2006, כיצד יתכן שמפלגת העבודה הסכימה שהיו"ר שלה דאז, עמיר פרץ, יקבל לניהולו את משרד הביטחון? הרי האג'נדה של מפלגת העבודה הייתה סדר חברתי חדש. סיוע לעניים ולמוגבלים. מדוע לא דרשה שהיו"ר שלה יקבל (הפלא ופלא) את תיק הרווחה, או את תיק הבריאות? במטרה להציג לציבור הבוחרים את ההבדל בין נציג סוציאליסטי במשרד ממשלתי, שעוסק בצרכים הבסיסיים של הפרט, לעומת כל מי שניהל משרדים אלה בעבר. זה לא נעשה. המסקנה הייתה: הצהרות לחוד לפני הבחירות וביצועים שונים לאחר הבחירות. בדיעבד, כהונתו של יו"ר העבודה במשרד הביטחון לא הטיבה עמו ולא עם המפלגה ששלחה אותו. להיפך. אבל ניתן היה לצפות זאת מראש. לא היה שום מתאם בין האיש לתפקיד.

4. בהרכבת הממשלה החדשה נוצרה למפלגת העבודה דילמה. לפי הצהרות של היו"ר, היא הייתה אמורה לבלות את כהונתה בכנסת בספסלי האופוזיציה כסיעה השנייה בגודלה. למרות הצהרותיו הנוקבות, החליט היו"ר להצטרף לקואליציה בהניחו שהשפעתו מתוך הממשלה תהיה רבה יותר. החלטת היו"ר הובאה למרכז המפלגה להחלטה. נערכה הצבעה והצעת היו"ר להצטרף זכתה ברוב. למרות זאת, חלק מחברי הסיעה, כולל המזכ"ל, אינם משתפים פעולה עם הקואליציה ואינם מוכנים לקבל תפקידים בה. לשון אחרת, הם מתנגדים להכרעה הדמוקרטית עליה הצביעו. סרבנים. הגיעו הדברים לידי כך שתפקיד חשוב וקריטי כיו"ר ועדת החוץ והביטחון אינו ניתן לנציג מפלגת העבודה כיוון שהמועמדים שאינם שרים נמנים על חברי הכנסת הסרבנים. מה מעיד מצב זה על מפלגת העבודה? שהיא מפולגת וסובלת מפיצול אישיות. חלק ממנה בשלטון וחלק אחר מתנכר לאותו שלטון. במילה אחת: אנדרלמוסיה.

5. מהו קו הפעולה של מפלגת העבודה? מה היא הולכת לבצע בתיקים שנמסרו לאחריותה? על מה היא הולכת להיאבק בתחום הכלכלי, הפוליטי? בכירי המפלגה אינם מספרים זאת לציבור. אם כך, הציבור איננו יודע מה ייחודי בה לעומת מפלגה אחרת.

עד שלא יענו חמש השאלות בתשובות המתאימות להיגיון הנוכחי של הציבור, אין סיבה לחוש סימפטיה לנציגי המפלגה. כעת, הם נראים לי כקבוצה מבולבלת ובלתי הרמונית שאיבדה את דרכה ועסוקה בחיפוש אחרי דרך מילוט. מפלגה ברגרסיה.