בימים אלה של מיתון מחריף דרושה תעוזה רבה לפתיחתה של עוד מסעדה חדשה. בתקופה הרת-גורל, שבה מתמוטטים עסקים בזה אחר זה כמגדל-קלפים, יש בתעוזה שכזו משום הימור מסוכן למדי.
אלא שלא כך פני הדברים כשמדובר בשף עתיר-מוניטין, עם תעודות, כמו יונתן רושפלד, שכבר הוכיח עצמו בשטח. סוף סוף יש מאחוריו ניסיון קולינרי עשיר, ולהיכן שלא תגלגל אותו - הוא יתייצב תמיד, כמו חתול, על הרגליים.
רושפלד, בעבר בעליה של מסעדת-צמרת שנשאה את שמו ושנסגרה זה מכבר, לא היסס להיכנס הפעם ללוע הארי ולפתוח בטיילת התל אביבית את מסעדת "הרברט סמואל" החדשה שלו (רחוב קויפמן 6), שבה השקיע ממון רב. ואומנם, מאז פתיחתה, מבוקשת המסעדה ומשגשגת במשך כל ימות השבוע.
מלבד שף עתיר-ניסיון, התברכה "הרברט סמואל" גם במיקום מרכזי, עם נוף מרהיב, אל מול שפת הים. ואם לא די באלה, גם זכתה המסעדה, על שתי קומותיה, לעיצוב ארכיטקטוני מהמם: היא ספונה כולה בעץ בהיר, יש בה חללים גבוהים ועמוקים ומרפסת המשקיפה על הטיילת. מה צריך יותר מזה?
וכן, כמובן האוכל! מטבע הדברים לא נזקק רושפלד לתקופת-ניסיון כדי להוכיח את יצירתו החדשה. ניסיון העבר העשיר וחידושיו הגסטרונומיים הם עדות מוכחת בפני עצמה.
קדימה אוכל
עד כאן הקנקן, והנה מה שיש בו: הלכנו הפעם על צלעות-טלה ואפונים זעירים - שילוב מושלם של טעם וריח. בת הזוג בחרה בפסטת-ניוקי עם עלי-מנגולד וערמונים - מנה משובחת בפני עצמה. רושפלד, צריך להודות, יודע בדיוק את המידתיות הראויה בהכנת תבשיליו, כדי שהבשר יהיה נימוח ושהניוקי יהיו רכים כקטיפה. את שתי המנות הנפלאות ליוותה סלסלה גדושה בלחם שחור, עטור-אגוזים, ולחמניות ספוגות בתבלין ריחני של אניס - הכל תוצרת-בית, כידו הטובה של השף. ממרח הזיתים הנימוח והפיקנטי, שהוגש בצלוחית נפרדת, השביח עוד יותר את טעמו של המאפה.
ולבסוף - הו, כמה חבל שזה כבר הסוף - הגיעה לשולחן צלחת גדושת סורבה בשלושה טעמים: תות, מנגו ופסיפלורה, עם מבחר של פירות טרופיים. ללקק את השפתיים.
את הארוחה הנדיבה הזאת חתם אספרסו כפול ודומיננטי, עם בקבוק סודה. הנזק לשניים: 350 שקל. שווה כל אגורה. ובסולם הקולינרי זיכינו את רושפלד של "הרברט סמואל" במלוא 10 הנקודות. פשוט מגיע לו!
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
