עולם צבוע נחשופה

אילו מוסאבי היה זוכה בבחירות באירן היו כל מפייסי האיסלאם ובראשם נשיא ארה"ב רואים בכך אות וסימן מובהק לכך שאירן התמתנה, והיו מסתמכים על כך כדי להקל את הלחץ הבינלאומי על תוכנית הגרעין שלה. מאחר שהוא לא נבחר, ובמיוחד לאור אופן הטיפול של המשטר בתומכיו שעלול להכניס את הממשלות במערב לעימות עם השליטים הבלתי מעורערים של אירן, נזכר לפתע נשיא ארה"ב לציין¹ כי אין בעצם הבדל בין אחמדינג'אד למוסאבי. כדי לרכך את הדרישות לתמוך במפגינים צץ לו מאי-שם סקר שעל אף שנערך שלושה שבועות לפני הבחירות באירן זוכה לפרסום רק עתה בוושינגטון פוסט² לפיו אחמדינג'אד אכן היה צפוי לנצח. יש להניח כי המידע לא פורסם בעיתוי שבו נערך הסקר, משום שאז היה המידע עלול לשרת את מתנגדי העמדה של אובמה בעד הידברות עם אירן.

באירן מתרחשות כיום הפגנות מהסוג שאירן לא ידעה מאז המהפכה נגד השאה, והעולם לא ידע מאז ההפגנות בכיכר טיינאנמן ולהבדיל מאז ההפגנות שליוו את נפילת חומת ברלין. אך איש במערב אינו יוצא מעורו כדי לתמוך באפשרות של הפלת משטר האייתולות באירן. הסיבה לכך היא פשוטה - ההערכה היא שהמשטר הקיים יצליח לדכא את המהומות ואף מדינה לא רוצה למצוא את עצמה לאחר מכן ביחסים גרועים עם ספקית נפט כה חשובה. גם אמצעי התקשורת בעולם ובמיוחד CNN הצניעו את הדיווחים על ההפגנות בטהרן עד-כדי שהביאו על עצמם גל מחאות באינטרנט³.

השיעור שיש ללמוד מכך, כל כמה שהוא לא נעים, הוא בלתי נמנע: מדינות קובעות את העמדות שלהן לפי האינטרסים שלהן ולא לפי אמת אבסולוטית כלשהי או ערכים. במדינות דמוקרטיות, דעת הקהל אומנם יכולה להשפיע במידה שהנושא משמעותי דיו כך שישנה את אופן ההצבעה בבחירות, ובמיוחד אם דעה זו משוקפת על-ידי אמצעי התקשורת, אך רוב אמצעי התקשורת בעולם משרתים את האינטרסים של המדינה שלהם, ולכן הם ישווקו לדעת הקהל מלכתחילה עמדה שתועיל לאינטרסים של המדינה. החריג היחיד, להכעיס, הם אמצעי התקשורת בישראל.

בישראל הדיון המועט בנושא המהומות באירן בין כותבי מאמרים ישראלים עסק גם הוא בשאלת התועלת לישראל, ולא בשאלה הערכית.

העמדה הערכית במקרה זה חייבת להיות חד-משמעית. אסור שאיש בעולם הדמוקרטי יעמוד מנגד כאשר משטר אימים כמו זה הקיים באירן יורה במפגינים הנושאים כרזות הקוראות "מוות לדיקטטורה". גם אם מאבקם חסר סיכוי; גם אם מבחינת האינטרסים שלנו אין הבדל בין שני האישים המתמודדים על הנשיאות; גם אם נשיא בוטה יותר במשטר אלים יותר פועל לטובת ההסברה הישראלית נגד הגרעין האירני - בקונפליקט בין עמדה תועלתנית לעמדה ערכית חייבת לגבור העמדה הערכית, במיוחד משום שבמקרים רבים אחרים הנטייה להתאים את העמדות לאינטרסים במקום לערכים פועלת נגד ישראל.

ההימנעות של קוטל הזבובים מהבית הלבן מהעלאת דרישה ברורה וחד-משמעית להפסקת משטר הדיכוי באירן, וגלגול העיניים שלו, מטעמים שקשורים ישירות למפת האינטרסים החדשה שהוא מנסה לצייר עבור מדינתו, הותירה את העולם החופשי ללא מנהיגות. למרות שישראל אינה המדינה שלמוצא פיה מצפים המפגינים באירן, אני סבור כי זו ההזדמנות של ישראל להוכיח כי היא קורצה מחומר ערכי, ואולי אפילו למלא לרגע את הוואקום במושב הנהג של העולם החופשי.

היוזמה יכולה לבוא מהציבור. למשל הפגנת הזדהות של יוצאי אירן בישראל. אך גם הודעה של גורם בממשלה נחוצה כאן. הדרישה שלנו צריכה להיות מכוונת בראש ובראשונה להפסקת פעולות הדיכוי של המחאות. עלינו לפנות לממשלות במערב ולדרוש מהן לקבוע תג מחיר גבוה של החמרת הבידוד של אירן במידה שהם יפעלו באכזריות כדי לדכא את ההפגנות. המפגינים באירן יודעים כי ללא תמיכת העולם אין להם שום סיכוי מול משמרות המהפכה שאין להם מעצורים מוסריים משלהם. המאמץ שהם משקיעים כדי ליידע את העולם באמצעות האינטרנט בנעשה באירן נועד בדיוק כדי לגייס את התמיכה הזו. אם העולם החופשי יפנה להם עורף, הם יידעו שגורלם נחרץ והם יוותרו. פעולה בינלאומית היא הסיכוי היחיד שיש להם.