רעייתי ואני עבריינים גאים

בפתח הרשימה אני מוצא לנכון לחלוק מחמאה למשרד החינוך בכל הקשור לילדי מהגרי עבודה. מימי כהונתו של זבולון המר ז"ל דרך כהונתם של יצחק לוי, יוסי שריד, לימור לבנת, יולי תמיר וגדעון סער התמידו כל השרים לחבק את ילדי מהגרי העבודה במערכת החינוך בלי לבדוק אם הילד הוא בן להורים השוהים כאן באופן חוקי או לא. בניגוד לכל משרדי הממשלה, שמתנערים מכל התייחסות לילדי המהגרים ובמיוחד משרד הבריאות, חשוב לציין כי קיים משרד אחד והוא משרד החינוך, שפתח את שעריו ונתן לילדים תחושה של בית.

אני חש חובה מוסרית לציין את גישתם האנושית של השר זבולון המר ושני מנהלי משרדו בן ציון דל וזבולון אורלב, כיום חבר כנסת מטעם "הבית היהודי", שהיו הראשונים לפתיחת הדלתות לילדים שחלקם אף נולדו כאן. משרד החינוך נתן לבני המהגרים כל מה שהוא נותן לילד ישראלי. אבל בזאת מסתיימת האידיליה החלקית בה פתחתי. בימים אלו - בדיוק בתום שנת הלימודים - מתוכנן מבצע גירוש המוני באמצעות משטרת ההגירה, הגם שהממשלה נתנה לגורם המבצע ולפעולותיו שמות קוסמטיים אחרים. מאות ילדים שנולדו כאן יגורשו, כי חטאם היחיד הוא שהם נולדו להורים המנקים את ישבנו של קשיש ישראלי או בונים לנו ערי מסכנות את פתם ואת רעמסס שלנו.יתרה מזאת הממשלה מתכננת את מבצע הגירוש, ובאותה תקופה מגיעים מאות (!!!) מהגרי עבודה חדשים באמצעות חברות כוח אדם, ולכל מהגר עבודה שהובא יש היתר.

לתומי ניסיתי להבין את מבצע הגירוש. אולי יש כאן מגמה לפתור בעיה כאובה של עובדים ישראלים המבקשים למצוא מקומות עבודה. אבל אם באותה עת ניתנת הרשות לייבא מאות עובדים זרים חדשים לשם מה נחוץ לנו הגירוש הנוכחי. לשם מה נחוץ גיוס מאתיים איש למשטרת ההגירה או בשמה הקוסמטי יחידת עוז במשרד הפנים (עוז - ראשי תיבות של עובדים זרים).

מִחְזוּר ההון האנושי של עבדים מספק רווחים של אלפי דולרים תמורת כל גולגולת לכיסי בעלי החברות הסוחרות בעבדים מאסיה ומאפריקה. גם המדינה מרוויחה מהאגרות שמשלמות החברות על כל ראש מיובא. ואני חוזר ומדגיש באלו הימים שהתחיל מבצע הגירוש מגיעים עֲבָדִים חדשים לשדה התעופה בן-גוריון.