|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"עונת המלפפונים"? לא אצלנו!
|
בכל העולם ידוע חודש אוגוסט, שבו יוצאים כולם ל"ווקנס", לנטול ארועים מיוחדים. רק אצלנו פורצות במהלכו מלחמות צבאיות, או מלחמות-שבת, וגם הזירה הפוליטית שלנו גועשת בו היטב
|
בעגה העיתונאית מהלך לפניו שמו של ירח אוגוסט כחודש של "עונת המלפפונים", נטול כל ארועים דרמטיים. זוהי עת החופשות השנתיות לא רק של "עמך", אלא גם של הרשויות. חוץ מדיווחים שיגרתיים על תאונות, מעשי שוד ורצח, אין, בעצם, לעיתונות משהו חשוב לדווח בכותרותיהם.
הדברים אמורים, במפורש, בעולם הרחב. לא, חלילה, בישראל. זו, מסתבר, פשוט יוצאת-דופן. במדינה שמחזיקה, לאורך כל השנה, בשיא עולמי של כותרות דרמטיות, גם חודש אוגוסט הוא חודש של "אקשן" מלא והזירה בו לוהטת, ולא רק בשל חום השמש.
על-אף פגרות הכנסת ובתי המשפט, למרות "נדידת העמים" המאסיבית אל מעבר לים, לא חסרות במדיה הישראלית, גם בחודש הכביכול-משעמם הזה, כותרות שמנות ולוהטות.
הכל גועש
אז על מה, למען השם, המהומה הרבה? הרי על-פי המיתוס המקובל, מלחמות אינן פורצות בקיץ, ובכל זאת היו אצלנו לפחות שתיים כאלה במרוצת השנים האחרונות. גם בזירה הדתית יש באוגוסט מלחמות-שבת תדירות, ודווקא בחודש הזה עומד על הפרק פירוקה של מפלגת העבודה. גם על מערכת הבריאות נגזר להיות ב"היכון", והכל בשל אימתה של "שפעת החזירים" המתרגשת עלינו, דווקא בחודש שבו עולם הרפואה נוהג לצאת לחופשתו השנתית.
אפילו העיתונות הישראלית עצמה אינה שוקטת בחודש אוגוסט על שמריה. החינמון היומי "ישראל היום", למשל, דאג דווקא בעצם הימים האלה להרעיד את אמות הסיפים של מתחריו, "ידיעות" ומעריב, כשהודיע על היערכותו המיידית להוצאת גיליון סופשבוע גם מדי יום שישי ובכך לאיים על השניים.
אז נותר רק לקנא במדיה השווייצרית, שכמו בכל עונות השנה, גם בחודש אוגוסט אין בה שום כותרות בומבסטיות. חוץ מפה דיווח על שריפה ושם דיווח על גל-חום, שבו התושבים קופצים למזרקות, אין לשווייצרים משהו חשוב באמת לדווח. הלוואי עלינו!
|
| תאריך:
|
09/08/2009
|
|
|
עודכן:
|
09/08/2009
|
|
ראובן לייב
|
|
"עונת המלפפונים"? לא אצלנו!
|
|
דומה שאנו מתנהלים תחת תצורה זהה החוזרת על עצמה במחזוריות הרת אסון. אנו, הישראלים, נוטים פעמים להאזין לרחשי ליבנו ולפעול בהתאם להם. איננו נוהגים להאזין לאחרים ובעיקר מתעלמים אנו מהמסרים המגיעים מתוך ומחוץ לגבולות המדינה, מאויבים כמו גם מידידים וידידים-לכאורה. למתבונן מהצד, נראים אנו ודאי כאווילים משרישים.
|
|
|
|
|
המשרד לביטחון פנים מתכוון לבזבז כ-350 מיליוני שקלים על התקנת 300 מצלמות מהירות ומצלמות רמזור, בטענה שזה יוריד 12% מהתאונות הקטלניות, האומנם? ולמה זה ממשיך להיות באחריות המשרד לביטחון פנים ולא עובר סוף סוף לאחריות משרד התחבורה? למה רק תאונות קטלניות... מה עם מאות הפצועים בתאונות לא קטלניות? מה עם הנזק המצטבר למשק במיליארדי שקלים? ולמה לכל הרוחות (תסלחו לי...) לא לאכוף את החוקים הבסיסיים כבר במרכזי ערים? לשר התחבורה והפנים הפתרונים.
|
|
|
|
|
ביום שבת, י”ח באב תרפ”ט 24 אוגוסט 1929 החריבו ערביי חברון את הקהילה היהודית בעיר. קהילה עתיקה, שהתקיימה מאות בשנים, הושמדה בן-לילה. הרוצחים הערבים לא חסו על אשה, זקן וילד והרגו כל מי שיכלו לשים ידם עליו. בתי היהודים נבזזו ונהרסו. בתי הכנסת חוללו והועלו באש. 66 יהודים נהרגו ו-60 נפצעו (זאבי, "טבח חברון תרפ"ט", 1994). הניצולים מהטבח איבדו באחת את עולמם והפכו לפליטים.
|
|
|
|
|
אירועי הימים האחרונים בעולם הערבי והאיסלאמי מציינים את המשך ירידת ההשפעה של ארה"ב על מהלך העניינים בעולם, ועליית הסכנות המאיימות על הסדר העולמי, שבו מובילות מדינות המערב את העולם כולו. מספר עניינים, שלכאורה אין ביניהם קשר, חברו יחדיו לסמן את נסיגת האג'נדה המערבית, וביניהם האירועים הבאים:
|
|
|
|
|
אהוד ברק, הדיקטטור הבלתי נלאה של המפלגה האבודה, לא יכול היה לזכות השבוע לאישור גורף של ועידת מפלגתו הקיקיונית לשינוי החוקה האומללה, אלמלא תמיכתה הקולנית והמאסיבית של להקת שרים לקקנים שישבניהם צמודים לכיסאות לא מוסיקליים. להקה זו הוקמה לפני שלוש שנים אחרי שיו"ר המפלגה לשעבר, חבר הכנסת עמיר פרץ, הודח בבושת פנים לפי נוהל היסטורי של מפלגה אוכלת יושבי ראשיה, עפ"י תקנון ארכאי שנקבע ע"י ותיקי מפא"י וזקני ארץ ישראל האובדת. מטרתה העיקרית של להקה זו היא להנציח את שלטונו של ברק לדורות עם אופציה לדורות הבאים ואלה שיבואו אחריהם.
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
