ספרי יד ושם רואים אור לקראת יום השואה והגבורה 2004.
בלב העופל
- כיליונה של קובנה היהודית - מבט מבפנים, מאת: אריה סגלסון
אריה סגלסון, שופט בדימוס, כיהן כשופט במשך שנים רבות בבית המשפט המחוזי בתל אביב. עומד בראש הוועדה לבדיקת תפקוד המכון הפתולוגי.
הוא היה נער בן 18, חבר בית"ר, כשמשפחתו נכלאה בגטו עם כל יהודי קובנה. בספר זכרונות אישי זה מגלה סגלסון שנוצל מינית על-ידי אשתו של הקצין הנאצי שהיה ממונה עליו.
קצין נאצי אחר גילה לו שיש לו בת בקיבוץ בארץ שנולדה לו מאשה יהודיה. סגלסון הצליח לאתר אותה. בהיותו באזור ההשמדה במבצר התשיעי, הסיר צמיד מזרועה של ילדה הרוגה (שאח"כ מסר אותו למשמרת ביד ושם.
למזלו היו בני משפחתו בין המעטים שעלה בידם להשיג מקום עבודה שהיה טמון בו סיכוי כלשהו לשרוד. הם הועסקו במוסדות הממשל הגרמני והיו מקורבים ליודנרט ולד"ר אלחנן אלקס שעמד בראשו.
הודות לעובדה זאת ספר הזיכרונות האישי הוא כרוניקה בעלת חשיבות רבה ביותר. סגלסון משרטט תמונה מהימנה של חיי היהודים בגטו קובנה, מתעד את מעשי הרצח שבוצעו בפורטים (מבצרים) השונים שבקרבת העיר ומתאר את דמויותיהם של אנשי הממשל הגרמנים על חולשותיהם האנושיות, אכזריותם החייתית, לצד גילוי רגשות רחמים.
לאחר חיסול הגטו ושריפת המלינות (מקומות המחבוא) הוצעדה משפחתו לתוך גרמניה, וקורותיהם היו רצופים מעשי ניסים וגילויי תושייה. עם תום המלחמה התאחדו כולם ועלו לארץ-ישראל. אחיו נהרג במלחמת העצמאות.
מבעד לדמעות - הומור יהודי בתקופת השואה
- בשיתוף עם הוצאת ידיעות אחרונות; עורך איתמר לוין (עיתונאי בגלובס), יועץ מדעי צבי בכרך.
אחת מצורות העמידה החשובות אך הנשכחות של יהודים בשואה היתה הומור. בגטאות ובמחנות הושמעו בדיחות ואמרות כנף, קברטים הוצגו, סאטירות נכתבו וקריקטורות צוירו. חיצי ההומור שוגרו לכל הכיוונים: לעבר הנוגשים הגרמנים ולעבר ההנהגה היהודית, לעבר תנאי החיים והמצב בחזיתות, במבט אל ההווה ובתקווה לעתיד.
ההומור היה מנגנון הגנה בשעת מצוקה חסרת תקדים, שמירה על אנושיות בתנאים תת-אנושיים ומעל הכל - גורם מרכזי ביצירת האמונה שהצורר לא יצליח במזימתו להשמיד את העם היהודי.
בספר מקובצים מאות קטעי הומור מסוגים שונים, שנוצרו בכל רחבי אירופה הכבושה לכל אורך שנות השואה. מבוא נרחב מסביר את חשיבות ההומור באותה תקופה, את מקורותיו ואת מאפייניו. הערות שוליים מרחיבות את היריעה ופורסות את ההקשרים הרחבים של הקטעים הנדירים, שרבים מהם מופיעים לראשונה בספר זה.
האוהבת והאהובה - יומנה של סוזי אדלר, ילדת ה"קינדרטרנספורט"
- עורכת: ג'ודי תידור באומל שהוסיפה מבוא לספר.
סוזי ואחיה אמיל נולדו בווינה. לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה נכלא אביהם במחנה בוכנוולד, וכששוחרר לאחר 11 חודשים, והוא חולה ומותש, החליטה המשפחה לחפש דרכי מילוט מאוסטריה. אמיל בן ה-18 היגר לארצות-הברית בתקווה שעד מהרה יוכל לשלוח לבני משפחתו אשרת כניסה.
סוזי בת ה-14 נשלחה ללונדון ב"קינדרטרנספורט". ההורים הצליחו להימלט לאיטליה, וזמן מה נשמר קשר מכתבים בינה לבין הוריה ואחיה.
בארץ החדשה, בביתם של קרובי משפחה מנוכרים, התנסתה סוזי בקשיי הסתגלות, בבדידות ובגעגועים וכמהה לכל מחווה של חום וידידות. ביומן שכתבה באופן לא רצוף, רובו בגרמנית וקצתו באנגלית, תיעדה את חיי היום-יום, את התמודדותה היומיומית עם הבדידות ואת געגועיה להוריה. מהיומן משתקף חוסן נפשי ובגרות רגשית של נערה צעירה, אחת מילדים רבים שנותקו מהוריהם והובאו לארצות נכר.
לאחר המלחמה פגשה חייל ארץ ישראלי מהבריגדה ונישאה לו. היא נפטרה בגיל צעיר מסרטן, בתה נועה מסרה את היומן המקורי למוזיאון יד ושם ובו נשתמרו שערות שהדביקה.
שלושה מעילים - ילדה צברית בפולין הכבושה
- מאת שרה בלאושטיין
שרה בלאושטיין, ילדה תל-אביבית בת 10 נסעה בסוף אוגוסט 1939 עם אמה לביקור משפחתי בפיוטרקוב שבפולין ונלכדה שם עם פרוץ המלחמה. בהיותם תחת הפגזה של הגרמנים, תוך כדי בריחה, היא נותקה מן האם ומבני המשפחה ונותרה לבדה בעולם זר שאת לשונו לא הכירה. בתושייה מופלאה היא הצליחה למצוא את הדרך להתאחד עם אמה וקרוביה ולצאת את פולין הודות לדרכון של פלשתינה.
יהודייה גזעית - בין שם לכאן: קובנה וארץ ישראל
- מאת ספירה רפפורט
זהו סיפורן של שתי נשים: הבת ספירה היוצאת למסע בעקבות אמה, וכבת לניצולת שואה, היא חושפת בפנינו עד כמה עוצבו חייהם של בני הדור השני בצלה של השואה, ונחמה ברוכסון, האם ילידת קובנה שהיתה "פלוגאית" בתנועת אב"צ בגטו קובנה.
לאחר אובדן משפחתה וחיסול הגטו נלקחה נחמה למחנה הריכוז שטוטהוף שממנו יצאה בצעדת המוות. הודות לתושייתה ולאומץ לבה היא הצליחה להימלט מתוך שורות האסירים, הצטרפה לארגון "הבריחה" ומשם עלתה לארץ.
ספירה הצברית גדלה בצל השואה וכאשר בגרה הלכה לעבוד ביד ושם. חמישים שנה לאחר השואה היא עוזבת את ביתה בירושלים וחוזרת אל ה"שם" שנותר בקובנה. היא "כובשת" ברגליה את כל המקומות המוזכרים בזיכרונותיה של האם, במטרה לחשוף את גורל סבתה ולהדליק נר נשמה במקום שבו נרצחה.
סבתה של ספירה היתה יכולה להנצל אך כמו יאנוש קורצ'אק סירבה לנטוש את הילדים שהיו בחסותה ובחרה ללכת אתם להרג. השם והכאן הופכים למקשה אחת בספר מקורי זה.
בין הצלה לגאולה - הציונות הדתית בארץ-ישראל לנוכח השואה
- מאת חוה אשכולי וגמן
הספר חוקר את התמודדותה של הציונות הדתית בארץ-ישראל עם השואה. הוויכוח בסוגיה טעונה זו נסב בעיקר סביב הטענה שההנהגה הציונית העדיפה את גאולת ארץ-ישראל על-פני הצלת היהודים שתחת השלטון הנאצי.
המחברת מראה שהדילמה בין גאולה להצלה היתה חריפה יותר בציונות הדתית מאשר בציונות החילונית. הציונות הדתית התלבטה בין מצוות יישוב ארץ-ישראל וגאולתה ובין מצוות הצלת חייהם של יהודים וערך הערבות היהודית ההדדית.
המחברת עונה על שאלות קשות כגון: האם הפסיוויות הגלומה לכאורה בציפייה הדתית לישועה עיכבה את מאמצי ההצלה? כיצד השפיעו עקרונות מנוגדים כ"פיקוח נפש" ו"מסירות נפש" על היחס להתנגדות בשואה? כיצד הסבירו רבני הציונות הדתית וקברניטיה את השואה?
בספר הזה נחשפים לראשונה מאמציהם של מנהיגי הציונות הדתית בתקופת השואה להציל את יהודי אירופה, לצד התמקדותם בקידום המאבק להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, ביישוב הארץ, בתיקון חיי הדת בה ובהפיכתה למרכז תורה במקום עולם הישיבות שחרב. המניע לפעילותם היה האמונה שמעשים אלה יקדמו את הגאולה ויעצרו את הפורענות.
חוה אשכולי וגמן היא חוקרת בכירה במכון לחקר השואה ע"ש פינקלר באוניברסיטת בר-אילן ונמנית גם עם צוות החוקרים של המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם. מחקריה החלוציים על יחס היישוב והנהגתו לשואה ולהצלת יהודי אירופה זיכו אותה בפרסים.
עלים מן האש
- מאת שמחה גוטרמן, עורך ומאייר יעקב גוטרמן
חדור הכרה כי הוא מתעד את כליון עמו, סיכן שמחה גוטרמן את חייו ברשמו על פיסות נייר ארוכות את המתרחש לנגד עיניו בשואה. בהתבוננות מדוייקת ונעדרת פאתוס מגולל המחבר את פרשת יסוריה של קהילת פלוצק בפולין. על החרדות בטרם פרוץ המלחמה, כניסת הגרמנים, דרך הייסורים הארוכה של התעללות והשפלה, ועד לגירוש הכללי אל מחנות ההשמדה.
את פיסות הנייר, הכתובות ביידיש, בכתב צפוף הגודש את שני צדדיהן, טמן המחבר בתוך בקבוקים שאותם החביא לאחר מכן במקומות שבהם הסתתר. שמחה גוטרמן הסתפח אל המחתרת הפולנית, ונפל בקרב בוורשה. אחד מהבקבוקים נתגלה אחרי המלחמה, וכעבור שנים רבות נמסר למכון ההיסטורי היהודי בוורשה. סיפור חשיפתו של כתב היד ונדודיו לאחר המלחמה, הוא עניין מרתק בפני עצמו.
הספר פורסם ביידיש, תורגם לחמש שפות וזכה לשבחי הביקורת.
את הספר אייר יעקב גוטרמן, בנו של המחבר שניצל יחד עם אמו הודות למסתור אצל גויים. האיורים יוצגו בתערוכה שתפתח לקראת יום השואה בבית אריאלה.
משבחי הביקורת:
"בדומה ליצחק בשביס זינגר וברונו שולץ, היתה לו היכולת לבטא בקלות, בעזרת משפט פשוט, את תמצית הקיום על הטראגי והקומי שבו" (לה נובל אובזרווטר, צרפת).
"ספרו של שמחה גוטרמן הוא בדיוק מאותם הספרים שמכריחים אותנו לחשוב למרחוק. הוא מרטיט ומטלטל. קורות הספר, כמו תוכנו, מעלות אותנו, מעבר לעדות האימים, אל ההבנה הנכונה והמרגשת של מהות הספרות" (NIW / הולנד).
"גוטרמן אינו מקונן. הוא מתאר בצורה עניינית ומשתדל לשמור מרחק. דווקא בשל כך המסמך הזה כה מרטיט ומצמרר" (Sachsische Zeitung / גרמניה).
"עד כמה שהביטוי אינו הולם את הנושא הנורא, בכל זאת יש לומר: הטקסט הזה הוא ספרות גדולה" (Faz / גרמניה).
"מרגישים כיצד המספר שנטל על עצמו את התפקיד של רושם קורות העתים, נאבק במילים כדי לתאר את החרדה והאימה אשר איש לפניו לא תיאר" (קורייר, אוסטריה).
"מאנה פרנק ועד פרימו לוי, ביומן וברומן, איש לא הצליח לתאר את המתרחש באותה עוצמה" (מדברי פרדיאנו ססי, מי שהוציא לאור את יומנה של אנה פרנק באיטליה) (Lombardia Oggi / איטליה).
מלחמה, מלחמה, גבירה נהדרה - ילדות ונעורים בתקופת השואה בזבורוב
- מאת סבינה שביד
זיכרונותיה של הילדה סבינה שביד (אשתו של הפרופ' אליעזר שביד) שהתבגרה בתקופת מלחמת העולם השנייה בזבורוב שבגליציה המזרחית הכבודה בידי הגרמנים.
סבינה נולדה למשפחה אוהבת וחמה וחוותה ילדות מאושרת, האושר נקטע עם כניסתם של הגרמנים ביולי 1941. אביה של סבינה מונה ליושב-ראש היודנרט בזבורוב, והילדה הצעירה היתה עדה ללבטים ולקשיים שליוו אותו בתפקידו זה לנוכח תהליך חיסולם של יהודי הקהילה.
היא מצאה מסתור במקלט שהכין מכר לא יהודי ושם, רחוקה מן המשפחה ובצל חששות ופחדים, חוותה לבדה את ניצני פריחתה הנשית.
היא עברה ממסור למסתור בזהות ארית ושרדה בזכות תושייתה ומרצה, ובסוף המלחמה זכתה להתאחד עם אמה. בתום המלחמה עלתה סבינה לארץ-ישראל במסגרת עליית הנוער, התחנכה ב"עיינות", השתתפה במלחמת העצמאות, מצאה אושר ואהבה והקימה בית.
"רציתי לספר לדור הצעיר מה הביא אותי לארץ-ישראל ואיך התחנכתי בה. רציתי לספר מה היו מקורות הכוח הנפשי שהנאצים לא הצליחו לדכא בי ובניצולים כמוני, הכוח שבזכותו יכולנו להתגבר על מה שעברנו בשואה ולהגיע בארץ לחיי יצירה שיש בהם הגשמה עצמית ותרומה לכלל".
עץ הערמון
- בשיתוף עם הוצאת כתר, מאת חנה אש
עץ הערמון הוא סיפורה המרתק והסוחף של ספק-ילדה ספק-נערה מתבגרת, ההופכת לאישה בעיצומה של מלחמת העולם השניה. תהליך ההישרדות שלה משקף תעצומות נפש נדירות, תושייה ועוצמה פנימית שאינן מצופות מנערה רכה כל כך בשנים.
אביה היה בעל סטודיו לצילום והולל ידוע. עם פרוץ המלחמה האם ויתרה על מחבואה לטובת אשה זרה ונלקחה באקציה. האב הצטרף למחתרת, אך כלפי חוץ התרועע עם הגרמנים. הוא זנח את חנה והיא נאלצה לדאוג לעצמה. זמן מה נאלצה לחיות בשדות ואצל איכרה זקנה ולבסוף התגנבה בזהות ארית לרכבת של עובדים זרים שנסעה לאוסטריה. האב שרד אך המשיך להתנכר.
חנה אש עלתה ארצה ב-1947 וכאן נולדו שלושת ילדיה. למדה ספרנות בירושלים וניהלה את הספרייה העירונית בעכו. בשנת 1973 עברה לתל-אביב וניהלה את החברה לתכנון וייעוץ כלכלי. היום היא מתגוררת בכפר ורדים.
"... זאת יצירה ספרותית, בעלת איכויות ספרותיות מובהקות: תיאורים אפיים, אבחנה ואפיון של גיבורי ספר, היוצרים אנשים ולא סכמות ועלילה כובשת... הספר כתוב בכישרון ונקרא בנשימה עצורה".
עצי הליבנה הזקופים - לוחם יהודי בצבא הפולני, בגטו מזריץ' ובמחנות
- מאת משה ברזניאק
הספר פורס את מסכת חייו של משה ברזניאק (בפולנית: עץ ליבנה), ששרד את כל מוראות השואה ונותר גאה וזקוף, כאותם עצי ליבנה עבותים הנטועים במחנה המוות אושוויץ-בירקנאו שהיו עדים אילמים לזוועה הנוראה ביותר בתולדות העמים.
משה הצעיר, בן מזריץ' פודלסקי, חבר "השומר הצעיר", גוייס לצבא הפולני ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה מצא עצמו מוצב בקו החזית. הוא נפל בשבי, נכלא במחנה שבויים גרמני, ולאחר שישה חודשים שוחרר ושב לעירו. במזריץ' החל הפרק האיום של הסבל בגטו, האקציות התכופות והגירוש: תחילה למיידנק, אחר כך לאושוויץ וממנו למחנה הלוויין בונה-מונוביץ.
בבונה עבד בבית חרושת ופעמים אחדות עלה בידו להינצל מן המוות האורב. לבסוף נמנה עם האסירים שפונו בצעדת המוות לבוכנוולד שבלב הרייך.
בתום המלחמה עזב את אדמת אירופה והגשים את חלומו לעלות לארץ-ישראל.
הספר היוצא לקראת יום השנה השלישי למותו של משה נכתב על-ידי הבן נפתלי ברזניאק (הפעיל בארגון יוצאי מזריץ') שהשלים את סיפור זכרונותיו של האב כשכבר שכב על ערש דווי.
לספר מצורף ההספד שכתב איש גל"צ מיכה פרידמן חתנו של משה ברזניאק.
אמי תפרה כוכבים
- בשיתוף עם הוצאת כרמל, מאת אסתר אייזן
סיפוריה של אסתר אייזן שכונסו כאן ומצטרפים לרומן, משחזרים תמונות וחוויות מעשור הרה גורל בחייה. בשלהי ילדותה עוד חייתה עם משפחתה חיים נטולי דאגות בנופי כפר ועיר בפולניה, עד שאלה נקטעו בטלטלת השואה: בגטו ובמחנות ההשמדה איבדה אסתר אייזן את כל משפחתה הקרובה. אחרי המלחמה שבה לפולין בתקווה למצוא מישהו מיקיריה והמשיכה לנדוד בין מחנות העקורים באוסטריה ובגרמניה, עד עלייתה ארצה.
למעלה מיובל שנים חלף בטרם עלה בידי המחברת לשוב אלך זיכרונותיה ולהעלותם על הכתב. תיאורי המרקם האנושי והחוויתי של סביבתה האנושית בשנים אלה יש בהם כדי להסביר כיצד שרדו יהודים בשואה.
"... זהו סיפור מיוחד המשלב את אמנות הספרות עם סיפור נורא, ונדיר למצוא שילוב בין סיפורי השואה לבין יכולת אמנותית-ספרותית, המעבירה לקורא את עצמת הכאב, האבסורד והזעזוע מבלי לסחוב אותו לתיאורים דוקומנטריים מפורטים מידי" (ארז ביטון, משורר ועורך).
"... גיבורי הרומן האוטוביוגרפי של אסתר אייזן הם בעיקר דמויות האנשים, על רקע נופי התקופה, על התנהגותם בתווך הנסיבות שלעתים שוללות את החיים. העלילה מסופרת באומץ רב ובגילוי לב, בשפה קליטה וקולחת, נקייה מסלנג והתחנחנות. הדגש על הדיוק מגביר את הריגוש.
בראשית הרומן חיי ילדות שלווים בהמשך: גטו לודז' ומחנות ההשמדה, פולין לאחר המלחמה ומדינת ישראל ובה השיבה לחיים. נפילתו של בחיר ליבה וכעס על האדמה הזאת, שלנו, שנטלה אותו ממנה. ופגישה גורלית בחיפה עם חייל ושמו רומק, חבר ילדות וחבר לחיים בעתיד: רומן מעולה, קריאתו מהנה, עתים קשה. אחד הספרים על אודות מלחמת העולם השנייה וגורל העם היהודי בה, מן הטובים, המעניינים ומרגשים שקראתי". (יעקב בסר)
"... סיימתי לקרוא את הספר בנשימה עצורה! ספר מרתק, מרגש, מצמרר ואנושי מאד!..." (נורית גוברין)
אסתר אייזן, פסלת ומשוררת מ"מ יו"ר אגודת הסופרים ויו"ר ועדת אירועים של בית הסופר הוציאה ארבעה ספרי שירה עליהם קבלה מכתבים משמעון פרס, יוסי שריד, משה שמיר אפריים קציר ועוד. הציגה במספר תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות, חברה בארגון הפסלים והציירים. יצרה שש אנדרטאות לזכר קהילות בפולין שהושמדו בשואה אחת מהן לזכר עיר הולדתה לודג'.
תולדות השואה - ברית המועצות והשטחים המסופחים - שני כרכים
- מאת יצחק ארד
המושג "השואה בשטחים הכבושים של בריה"מ" מכוון לאירועים ההיסטוריים הקשורים בקורותיהם ובהשמדתם של היהודים שחיו בשטחי בריה"מ עד היום שבו התקיפה גרמניה את בריה"מ. במרחב זה נכללים השטחים שסיפחה בריה"מ בשנים 1939-1940.
מטרת מחקר מקיף זה להעניק לקורא תיאור כללי של מאורעות השואה בשטחים הכבושים של בריה"מ, הרקע לשואה זו ותוצאותיה וכן ניתוח הגורמים שהשפיעו על ההתרחשויות. המציאות הנקודתית בשטח ממוחשת ככל האפשר באמצעות קטעי עדות.
במחקר מודגשים המאפיינים הייחודיים של השואה בשטחים הכבושים של בריה"מ לעומת שאר איזורי אירופה שהיו תחת הכיבוש הגרמני.
המחקר בנוי על בסיס כרונולוגי וגיאוגרפי ומבוסס על שלושה מקורות ארכיוניים: גרמניים, סובייטיים ויהודיים.
ספר זה הוא חלק ממפעל תולדות השואה של יד ושם שמטרתו לסכם את ממצאי חקר השואה בשני הדורות הראשונים שאחרי המלחמה. מפעל זה הוא פרי יוזמה משותפת של יד ושם וקבוצה של היסטוריונים מכמה אוניברסיטאות ומכוני מחקר.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
