|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
את הדור הבא של ארה"ב דן ברק אובמה לחובות אדירים ● את העולם החופשי הוא דן להתרפסות בפני הטרור ● את ישראל הוא דן ברותחין ● וכיצד דן אותו הציבור האמריקני, שבחר בו בהתלהבות לפני שנה? האותות לקראת בחירות-הביניים אינם מבשרים לו טוב
|
|
הפך למגה-סלבריטי. אובמה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
לפני שנה כתבתי כאן - ובהרחבה גם במגזין 'ארץ אחרת' - מאמר שבו פירשתי את ניצחון אובמה בבחירות לנשיאות כחוויה מתקנת אדירה הסוגרת כמה מעגלים לדמוקרטים; בייחוד את מעגל הניכור והאנטי-אמריקניזם שנפתח עם רצח קנדי ב-1963. חשבתי שכל השמאל האמריקני שנקבץ תחת דגל הדמוקרטים יחזור להיות פטריוטי, ואובמה יוביל מצעד אחדות דו-מפלגתי.
נו טוב, אז כתבתי וטענתי. כך נראה לי אז מהיכרות עם כמה מצביעי אובמה ומתוך מעקב אחרי הרטוריקה של הנשיא הנבחר בתקופת הקמפיין. היום מתברר שייתכן שכל הפרשנים הקיצוניים ביותר נגד ברק אובמה והרדיקליזם השמאלני שלו הם שצדקו. אובמה התגלה במדיניות הפנים שלו כאידיאולוג דוגמטי, בעל לשון גמישה, המסוגל לעשות בה כמה קשרים ולהתיר אותם תוך כדי דיבור.
דווקא העובדה שחרף כל האזהרות וכל הסימנים השליליים של המדיניות הכלכלית שלו הוא ממשיך וחותר להגשמתה בהתאם לתוכנית סדורה ומגושמת, היא שצריכה להדאיג. אובמה אינו מתגלה כפרגמטיסט או כמי שרוצה לשתף כוחות פוליטיים אופוזיציוניים בתהליך החברתי הלאומי. הוא מסתמך על הכוח הפוליטי האדיר שהבוחר האמריקני העניק לו ולמפלגתו. ניצחון שהוביל לרוב מכריע בקונגרס ובסנאט ששם שולטים הדמוקרטים עם 60 סנאטורים מול 40 של הרפובליקנים. יש אומרים שזו הייתה המשוגה המופרעת ביותר של הציבור האמריקני מעודו.
הציבור האמריקני הפנה עורף למפלגה הדמוקרטית במהירות. גוש המצביעים "העצמאיים", כפי שהם מכונים, אלה שהעניקו לאובמה את הניצחון בנובמבר 2008, נוטה היום ברובו הגדול לרפובליקנים. האכזבה נובעת מהתנגדות עממית לחוק ביטוח הבריאות שאובמה העביר במאמץ פוליטי אדיר שנמשך מאז כניסתו לתפקיד בסוף ינואר 2009. התחושה היא שיחד עם תוכנית התמריצים הענקית והמסורבלת ועם חוק הבריאות, אובמה דן את הדור הבא של אמריקה לחיים בצל חובות אדירים, כאשר רמת הצמיחה לא תאפשר להתמודד עם החובות האלה וכלכלת אמריקה תלך ותשקע. המילה הנוראה "ארגנטינה" צפה ועולה שוב ושוב.
כיצד הפכה קליפורניה ל"ארגנטינה"? שואלים בארצות הברית, והאם קליפורניה החולמת שהתנפצה אל סלעי החובות היא בבואה למה שעתיד לקרות לאמריקה בכללותה? קשה לתאר את זה. קליפורניה נחשבה פעם - אם הייתה פורשת מארצות הברית - לאחת המדינות החזקות והעשירות בעולם. יחד עם טקסס היא הייתה מדינת עושר בעלת אוכלוסיה גדלה וכלכלה צומחת, שגם הפכה לאתר הניסויים החברתיים. אלא שבדור האחרון היא הפכה לאתר ניסויים שנערך בו פיצוץ גרעיני ליברלי-שמאלני: בשנים הטובות הוגדלו הוצאות המדינה, ההוצאות הציבוריות, בצורה חסרת אחריות, כי היה ממה ובעיקר ממי לקחת; ברגע שבא המשבר נשארה רמת ההוצאות הציבורית המטורפת כמו במדינת סעד ריכוזית. אך מזה כשנתיים יש פחות ופחות ממי לקחת. רמת ההכנסות של האזרחים התמוטטה בשנה האחרונה. המשבר התקציבי של קליפורניה הוא כזה שאפילו הטרמינייטור ארנולד שוורצנגר אינו מסוגל להושיע.
המקום שבו המשבר הקליפורני מורגש בצורה סמלית מאוד הוא אוניברסיטת קליפורניה. אוניברסיטת ברקלי המפורסמת היא חלק מהרשת האוניברסיטאית שנקראת "אוניברסיטת קליפורניה", שלה כעשרה קמפוסים. עכשיו, כדי לקיים אותה, נדרשים קיצוצים אדירים במספר חברי הסגל, תוך סגירת מחלקות והעלאה דרסטית של שכר הלימוד; גם לאחר ההעלאה שכר הלימוד בברקלי יהיה כשליש מהמקובל באוניברסיטאות היוקרה של הדרג השני. ברקלי היא כידוע מעוז השמאלנות הניאו-קומוניסטית בקליפורניה ובאמריקה בכלל. שם התחיל מרד הסטודנטים עוד ב-1964. האידיאולוגיה שצמחה שם הביאה בסופו של דבר את החורבן הניהולי והתקציבי של מדינת קליפורניה כולה.
|
|
באופן פרדוקסלי, למרות הכוח הפוליטי האדיר שהוענק לו, הנשיא אובמה הוא נשיא חלש. מבחינת ישראל אפשר להוסיף: חלש ועוין. חלש ודוגמטי. שוב מקום לדאגה. האיש התחיל ברמת פופולריות גבוהה ביותר בציבור האמריקני. בחצי השנה האחרונה ירדה התמיכה בו אישית מסביבות ה-55-58 אחוז ל-48 אחוזי תמיכה היום. זה כבר די נמוך. להתנהלותו הכושלת בזירה הבינלאומית יש חלק נכבד בירידה העצומה בפופולריות שלו.
וזו עדיין לא התמוטטות, משום שאף על-פי שרוב גדול של הציבור האמריקני חולק על מדיניותו בתחום הכלכלי, החברתי, הבינלאומי והביטחוני - האם יש עוד תחום שהחמצנו? - עדיין שמורה לו הערכה ואפילו הערצה אישית גדולה. בדימוי שלו הוא נשאר עדיין מי שהגשים את החלום האמריקני המודרני בצורה מושלמת. הוא טיפס מתחתית הסולם החברתי בעזרת כישוריו האישיותיים, הוא שחור והוא מנצח. זה הדבר האהוב ביותר על האמריקנים. הוא הפך למגה-סלבריטי. את התמיכה האישית הוא עדיין לא לגמרי איבד, אף שתמיכה של 48 אחוזים - ויש סקרים שבהם כבר ירד בעוד כמה אחוזים - נמצאת כבר בתחום המסוכן לנשיא השואף להיבחר לקדנציה שנייה.
רוב הפרשנים צופים, בעקבות התנהלותו של אובמה, שבנובמבר השנה, כאשר יתקיימו בחירות לסנאט ולקונגרס כמו-גם למושלי מדינות, נראה תנועת מטוטלת קיצונית לטובת הרפובליקנים. איתות ברור למגמה הזאת הסתמן בבחירות שהתקיימו לפני חודשיים וחצי למושלי ניו-ג'רזי ווירג'יניה, שתי מדינות שאובמה סחף. בשתיהן היה ניצחון רפובליקני גדול.
לאחרונה הגיעה תפיסתו הכושלת של אובמה בכל מה שקשור למלחמה בטרור האיסלאמי העולמי אל סף ביתם של אזרחי אמריקה. התנהלותו המגמגמת והנרפית לאורך שבועיים תמימים, מהרגע שנכשל ניסיון הפיגוע בטיסה לדטרויט, עוררה לעג מעורב בזעם. אובמה התחיל ביד מושטת לעולם המוסלמי וקיבל בחזרה מזרח תיכון בלתי יציב שבו הרעים חוגגים; הוא עשה מחוות משמעותיות כלפי רוסיה כאשר ביטל את הצבת הטילים נגד טילים בצ'כיה ובפולין - ומקבל עכשיו כתף קרה מזלזלת מצד הרוסים והסינים בכל מה שקשור לסנקציות על אירן.
מדיניות ההינתקות שלו מעירק ומאפגניסטן עלולה להוביל לכישלון בשתי המדינות, וזאת למרות החלטתו של אובמה לתגבר כביכול את הכוחות האמריקנים בעוד כ-30 אלף חיילים באפגניסטן. הוא עשה זאת לא כי הוא רוצה לנצח אלא כדי להוריד קוף פוליטי מהגב שלו. דומה שהדבר היחיד שהוא יודע שהוא רוצה זה להקים עוד מדינת טרור נוסף על שלל מדינות הכשל המוסלמיות שבהן מקננים ארגוני הטרור. הכוונה כמובן לתוכניתו להביא ל"סיום הכיבוש" הישראלי ולהקמת מדינה פלשתינית בתוך שנתיים. החכם הטיפש, החלש והעוין בפעולה.
מזלה של ישראל שראש ממשלתה בנימין נתניהו עומד על קרקע מוצקה יותר מזו שעליה עומד הנשיא אובמה. יש משמעות רבה לכך שישראל מוכיחה יציבות ואחריות כלכלית, תוך שהיא מתאוששת וצומחת יותר משאר הכלכלות המערביות; יש משמעות לכך שממשלת נתניהו מגלה אחריות ביטחונית אזורית גדולה יותר מנשיא ארצות הברית. הדבר מקנה כוח שמקורו בבסיס מוסרי איתן. מי שאינו מגלה אחריות בכלכלה ובמדיניות הפנים שלו יתקשה להוכיח שהוא אחראי במדיניות החוץ. וכשאובמה באמצעות שליחיו מיטשל ורם עמנואל מנופף באיומי סרק בעניין הערבויות או באמירות ש"מדיניותה של ישראל מעצבנת אותנו", אין לאמירות האלה משקל.
|
|
עם זאת, ישראל נקלעה לסיטואציה חסרת תקדים, שבה היא נאלצת להתייחס לארצות הברית, לנשיא ארצות הברית, כאל סוג של מכשלה הגובלת באיום אסטרטגי. אובמה ואנשיו מטילים שוב ושוב את כובד האחריות להיעדר משא-ומתן על ישראל. האיום הסמוי שלהם הוא שישראל אינה יכולה לסמוך על ארצות הברית שברגע האמת, אם הפלשתינים יכריזו חד-צדדית על מדינה עצמאית בגבולות 67', היא תתייצב לצד ישראל ותטיל מעין וטו על יוזמה פלשתינית כזאת.
במצב זה נראה שנתניהו מתמרן ומתגמש ככל יכולתו כדי להבטיח לעצמו את התמיכה הזאת ברגע האמת. נראה שלפי איך שהאמריקנים מתנהגים, הם אלה שאינם רוצים שאבו-מאזן יחזור למשא-ומתן עם נתניהו. מתאים לרם עמנואל ולאובמה לחשוב שצריך לשבור את נתניהו, ושדווקא אם אבו-מאזן יואיל פתאום לשבת למשא-ומתן - זה יחזק את נתניהו ויעניק לו לגיטימציה בינלאומית.
המוצא מבחינת ישראל הוא שבנימין נתניהו יחשוף את מהלכי האמריקנים ויודיע כי ישראל כבר עשתה את שני הוויתורים הגדולים שלה, ושהיא אינה מתכוונת לוותר על דרישתה לגבולות בני הגנה, כולל שליטה מלאה על הירדן ועל כל המבואות המזרחיים.
הדבר החמור לא פחות הוא שגם בנושא הקיומי הנוסף, האירני, ישראל אינה יכולה עוד לסמוך על ארצות הברית. דומה שהעיקרון המנחה את הבית הלבן מתאים לאנלוגיה שעשה דיפלומט שוודי בין המזרח התיכון היום לבין מערב אירופה בתקופה שבה הוקם ארגון נאט"ו. אז, הרעיון היה לשמור שהרוסים יישארו בחוץ, שהאמריקנים יהיו בפנים, ושהגרמנים יונמכו ויוחלשו. בפאזל המזרח תיכוני, ברור מי אמור מבחינת אובמה לשחק את תפקיד גרמניה. וזו לא אירן. זו ישראל. כוונת אובמה להנמיך את ישראל, לגמד אותה בשפה של הערבים, בכל מה שקשור לנושא הפלשתיני; ולבלום אותה ולסרס אותה בכל מה שקשור לגרעין האירני.
אובמה מחזיק בדוקטרינה של הפעלת "כוח רך", להבדיל מהפעלת כוח צבאי. מדיניות הכוח הרך שלו פגעה עד היום ביציבות המזרח התיכון, שחררה את טורקיה להשתולל כאוות נפשה בבריתות שהיא כורתת עם אירן, עם סוריה ועם לבנון, ובעיקר היא פגעה בישראל. אובמה שם דגש על האו"ם והכניס את ארצות הברית לחברות במועצה לזכויות האדם שהטילה את הביצה של ועדת גולדסטון. בימי הנשיא בוש הדוח הזה היה מתפוצץ כמו ביצה על פניו של גולדסטון עצמו. התוצאה היא שארצות הברית הפקירה את הזירה להתרחשות שפגעה מאוד בתהליך המדיני וצמצמה את יכולת ההתגמשות של ישראל.
|
|
כאשר ניסה אובמה להפעיל את קסמי הכוח הרך שלו בזירות אחרות, כמו בנושאי האקלים והתחממות כדור הארץ בוועידת קופנהגן, התברר לו שברזיל וסין אינן מתרשמות. קופנהגן הפכה לבירת ההשפלות של אובמה, גם בעניין בחירת העיר שתארח את האולימפיאדה הבאה (ריו. אובמה רצה את מגרש הבית של שיקגו) וגם בוועידת מזג האוויר. בנושא הזה גם הציבור האמריקני מאוד לא אוהב את החוק שהעביר אובמה בעניין העלאת המיסוי לפי רמת פליטת הפחמן. החוק הזה הולך לעלות למשלם המיסים האמריקני במיליארדים, וזו סיבה נוספת מדוע הדמוקרטים הולכים לחטוף בנובמבר.
אובמה הוא אידיאולוג בן האליטה של אוניברסיטאות ליגת הקיסוס, בעל עבר של שמאל רדיקלי. כחבר באליטה הזאת, תוצאות משוגותיו ומעשיו אינן מהוות גורם מבחינתו; הוא דבק בקו שלו, גם בתחום הכלכלי והאקלימי וגם בתחום האידיאולוגי של מדיניות החוץ והביטחון. הוא פועל מתוך קיבעון אנטי-בוש. הוא לא יגיד את המילה 'מוסלמי' בהקשר של טרור, הוא לא ישתמש במילה 'טרור', שהרי כבר הכריז לפני חודשים רבים שהמלחמה העולמית נגד הטרור הסתיימה ואסר על אנשיו להשתמש בביטוי הזה.
הדוגמטיות שלו, הקיבעונות, הקור הרגשי - אלה סימנים מסוכנים. הקור שלו אינו תוצאה של ריסון הכוחות הפנימיים המתפרצים, הרגשות הסוערים לעתים, ובוודאי לא עניין של נימוס. זהו קור המכסה על ריק רגשי נפשי וערכי. את הנימוס שלו הוא שומר להשתחוות המשפילה בפני המלך הסעודי או למען הרפובליקה האיסלאמית האירנית ונשיאה.
אובמה הוא באד-ניוז. אך נראה שהחדשות הרעות האלה לא הגיעו לראש הכותרות מעצמן. כמה מהנשיאים האמריקנים שעלו בשלושים ומשהו השנים האחרונות היו אנשים נרקיסיסטיים, חסרי אחריות, שנאבקו בציפורניים להשיג לעצמם פרס נובל לשלום. נשיאותו של בוש הניבה כבר שלושה פרסי נובל כאלה: לקרטר, לאל גור ועכשיו לאובמה. אל גור התמכר לשקר הקוסמי ובכך התברר למה מוטב היה בלעדיו; קרטר היה מסוכן והשאיר אחריו בכייה לדורות. אובמה הולך בעקבותיו. והוא כנראה גרוע ממנו.
|
|
| תאריך:
|
15/01/2010
|
|
|
עודכן:
|
15/01/2010
|
|
אמנון לורד
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אלון ה
|
16/01/10 11:34
|
|
|
|
|
|
אוקיי מה התכוונת
|
7/07/10 00:11
|
|
|
|
2
|
|
ישמעאל
|
16/01/10 11:35
|
|
|
|
3
|
|
היוצר הדמוקרטי
|
16/01/10 22:18
|
|
|
|
4
|
|
נאד דיגיטאלי
|
16/01/10 23:17
|
|
|
|
|
|
ישמעאל
|
16/01/10 23:48
|
|
הייתי אתמול בתערוכה חקלאית, אגרומשוב, בגני התערוכה בתל אביב וראיתי דברים מעניינים.
|
|
|
|
|
לפעמים צריך לשים לב דווקא לשקט ולא לרעש. לפעמים החדשה המעניינת היא לא הנושא שבראש החדשות, אלא דווקא העובדה שנושא מסויים נעלם מהחדשות. שמתם לב שגלעד שליט נעלם מהכותרות? זה כבר שלושה שבועות שאין שום דיווח בעיתונים על פגישותיו של נועם שליט עם פוליטיקאי זה או אחר, ואני לא מניח שהאיש היקר הזה הפסיק את פעילותו. שום מהדורת חדשות לא נפתחת וגם לא נסגרת בסיפור על עוד הפגנה או מיצג או אוהל מחאה למען גלעד. פתאום בלי התראה מוקדמת נואמים חדלו לפתוח את נאומם במס השפתיים המקובל מזה חודשים, בקריאה או בהבטחה לעשות הכול למען שחרורו. לפתע פתאום כל הקמפיין הגדול נאלם לחלוטין. שקט. מה קרה?
|
|
|
|
|
לא כך רצה הנשיא האמריקני להתחיל את השנה החדשה. לא עם הסרבנות האירנית, לא עם המחבל הקֶנְיָתי ולא עם הסקרים המביכים. בינואר לפני שנה הכל נראה אחרת. הנשיא השחור הראשון של ארצות הברית נתפס כהבטחה הגדולה של המערב לשחר חדש. המערב הצמא לשלום ראה בו סוג של משיח - כזה שמסוגל לפתור סכסוכים בינלאומיים בעזרת גזרים דיפלומטיים.
|
|
|
|
|
כינוס שגרירי ישראל בשבוע שעבר היה אחד האירועים המגוחכים ביותר בדיפלומטיה, בפרט שבראש הכינוס עמד אדם כמו ליברמן. שר חוץ שבינו לבין דיפלומטיה וגינונים אין דבר ולו חצי דבר, הוא זה שבעצם מכתיב איך יראו יחסי ישראל עם העולם שבחוץ. מוזר לא? מוזר בהחלט!
|
|
|
|
|
בתחילת השבוע פורק אוהל המחאה כנגד ההקפאה שניצב במשך שבועיים בירושלים. "החלטנו להסיט את המאבק מההקפאה, שהיא סימפטום, אל הסכנות המדיניות העומדות בפנינו. למאבק הזה, האוהל לא תרם". כך הסביר השבוע יו"ר המועצה, דני דיין. לדיין ולראשי מועצת יש"ע ברור שהאיום העומד ממש עכשיו בפני היישובים ביו"ש משמעותי הרבה יותר מהקפאת הבנייה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלי אלון
המתחם המיועד לשימור נבנה בשלבים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20  על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
|
|
|
|
|
רבקה שפק-ליסק
הלא חרדים מסרבים להיות "חוטבי עצים ושואבי מים" לרבנים, אברכים ופוליטיקאים חרדים או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
