מת נחום ברוכי, לשעבר מזכ"ל הקיבוץ הדתי

המעבר לירושלים

ב-1949 לאחר מלחמת העצמאות עבר נחום, שהיה אז בן 13, עם משפחתו לירושלים, אחרי שדודו יעקב צבי תמרי טיטלבוים נהרג בקרב ב"בית תורג'מן" ליד שער מנדלבאום ואשתו הלנה תמרי אחות אביו של נחום, נפטרה זמן קצר לאחר מכן ממחלה והם אמצו את ארבעת ילדיהם.

בירושלים למד נחום ברוכי בבית הספר יסודי לדוגמה (תיכון הימלפרב), ואחר כך למד בישיבת כפר הרואה ובישיבת כרם דיבנה. מידי פעם, נחום בן ה-13, יחד אחיו הגדול חגי, נסעו בטרמפים לטירת צבי, כדי לפגוש שם את החברים.

ערב הגיוס לצה"ל היה נחום קומנר בסניף בני עקיבא בשדה יעקב. הוא התגייס לנח"ל במסגרת גרעין "מתנחלים" (מלשון נח"ל) יצא לקורס מ"כ ולאחר מכן לקורס קצינים.

אחרי שירותו הצבאי הצטרף עם חבריו לגרעין הנח"ל לקיבוץ בארות יצחק. בראיון שנתן לפני מספר שנים ל"עמודים" - בטאון הקיבוץ הדתי, סיפר נחום: המצב באותן השנים בבארות יצחק היה קשה; היו מעט חברים, ומצב הרוח והמצב הכלכלי היו בשפל. השתלבות גרעין הנח"ל בקיבוץ הפיחה חיים בקיבוץ ושיפרה את מצבו. בקיבוץ הכיר נחום את בת המקום חנה לבית קסטנבאום (ערמון) ונשאה לאשה.

מ"חלוצי שביל ישראל"

בשנת 1958, מיד לאחר שחרורו משירות סדיר, ערך נחום ברוכי ביחד עם שניים מחבריו מגרעין הנח"ל משה זר ויחזקאל דגן מסע רגלי בן 769 ק"מ ממטולה עד אילת דרך הגליל, השומרון, פרוזדור ירושלים, מדבר יהודה, מדבר צין והערבה. הם עברו את המסלול ב-23 ימי הליכה, כאשר חדרם המשותף בקיבוץ בארות יצחק משמש כמטה המסע שתוכנן בקפידה עם מסלול ותחנות לינה שנקבעו מראש. מסעם סוקר בעיתונות דאז ובהגיעם לאילת התקבלו בכבוד על-ידי ראשי העיר הדרומית. את הדרך חזרה מאילת לבארות יצחק עשו כבר בטיסה מאילת לנמל לוד.

מסעם של ברוכי ושני חבריו ממטולה עד אילת, נערך יותר מעשרים שנה לפני שהחלו לסמן את "שביל ישראל" המוכר. ובמידה רבה הם למעשה מ"חלוצי שביל ישראל". סיפור המסע מופיע בספר שכתב ברוכי, "בשביל הארץ", הספר מבוסס על גלויות דואר ששלחו השלושה לחברים בבארות יצחק ונתלו על לוח המודעות של הקיבוץ.

לוחם ומפקד במלחמות ישראל

במלחמת ששת הימים פיקד נחום ברוכי על פלוגת חרמ"ש בחטיבת הראל שהשתתפה בקרבות בפרוזדור ירושלים ובירושלים עצמה.

במלחמת יום הכיפורים היה נחום מפקד גדוד 86 שצלח את תעלת סואץ והשתתף בקרבות בתוך העיר סואץ ובמצור על הארמיה השלישית. במלחמת לבנון הראשונה שירת ברוכי כסגן מפקד חטיבת טנקים. אחר כך עבר להג"א, ובתקופת מלחמת המפרץ הראשונה פיקד על נפת פתח־ תקווה. בגיל 60 השתחרר משירות, בדרגת סגן אלוף.

מזכ"ל הקיבוץ הדתי

במהלך השנים מילא נחום ברוכי תפקידים מרכזיים. בקיבוצו בארות יצחק היה מרכז הגד"ש, מרכז משק, ומזכיר הקיבוץ. במשך שנים רבות היה ברוכי מחנך בבית הספר בקבוצת יבנה ותקופה מסוימת כיהן כמנהל בית הספר. ברוכי השתלב גם במוסדות תנועת הקיבוץ הדתי ובין השנים 2003-1999 כיהן כמזכ"ל הקיבוץ הדתי.

לאחר פרישתו מתפקיד מזכ"ל הקיבוץ הדתי התמסר לחקר תולדות תנועת הקיבוץ הדתי. הוא היה למעשה ההיסטוריון הלא רשמי של תנועת הקיבוץ הדתי - כתב עליה ספרים ומאמרים והרצה על תולדותיה בפורומים שונים. בין ספריו "בארות יצחק בהתיישבות ובמלחמה".

בגיל 70 כתב עבודת דוקטורט, עבודת מחקר על 'הקיבוץ הדתי בשנים תש"ח - תש"ך'. נושא המחקר הוא שיקום תנועת הקיבוץ הדתי אחרי החורבן שעבר עליה במלחמת העצמאות. נחום סיפר כי הוא רואה בעבודת המחקר שלו ובהפצתה לידיעת הציבור, מעין שליחות, -חובה לספר ולתעד ולהפיץ בקרב הציבור הרחב סיפורם של הקיבוצים הדתיים בתקופת מלחמת העצמאות שחלקם פורקו -נעלמו וסיפורם נעלם מדפי ההיסטוריה לא זכה לדבריו לתיעוד ההיסטורי הראוי.

איש ארץ ישראל, מחנך, היסטוריון, ולוחם

מזכ"לית הקיבוץ הדתי, שרה עברון, אמרה: "תנועת הקיבוץ הדתי מבכה על לכתו של נחום ברוכי, איש ארץ ישראל, מחנך, היסטוריון, ולוחם, מזכ"ל התנועה בעבר. נחום לימד אותנו ללכת בשבילי הארץ הזאת, ולספר את סיפור הקמתה, סיפורנו. השם שבחר לספרו: בשביל הארץ הוא תמצית השקפת עולמו: נתינה ועשייה".

אורי הייטנר איש רמת הגולן מספר: "הכרתי את נחום בתקופת המאבק על הגולן. היינו שותפים לאורך שנים רבות בשני פורומים - קבוצת ירוחם, שהקים ד"ר צביקה צמרת ופורום חוקרי הקיבוץ ותנועת העבודה. נעזרתי לא פעם בידע העצום שלו כאשר כתבתי על הקיבוץ הדתי. נחום היה איש חכם, טוב לב, חם, נחמד ונעים הליכות. הצטערתי לשמוע על לכתו. יהי זכרו ברוך"!

נחום ברוכי הובא למנוחות (28.11.21) בבית העלמין בקיבוצו בארות יצחק.