בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בחרתי לאמץ שלושה צווים בפרשת השבוע: קול הצדק, מעשה הבריאה והקול המוסרי ● ועוד: חסר לנו כיום קולו של הנביא ירמיהו
פרשת צו, אותה קוראים בשבת שלפני חג הפסח, ידועה בשם "שבת הגדול". שבת זו מיוחדת באמונה המתחדשת שהתגלתה בה. מצביעה על היות חג הפסח לא רק חג המציין את החירות, אלא גם חג המבטא קבלת עולם הערכים המוסריים שמייצגת התורה. שבת בפתחו של חג החירות ואימוץ הצווים שמייצג ספר התורה. שבת המשלבת כמיהה לחירות עם כמיהה לחברה, החיה על-פי סולם ערכים שניתנו על-ידי אל, שמילא תפקיד משמעותי ומכריע במימוש היציאה מעבדות מצרים לחיי חירות. הפרשה מתחילה בספר ויקרא פרק ו', בו דובר אלוהים אל משה: "צו את אהרון ואת בניו לאמור זאת תורת העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר...". מכאן שה"צו" מתייחס לצווים הקשורים במלאכת הקרבת הקורבנות על-ידי הכוהנים. מלאכת הקרבת הקורבנות אינה עומדת על סדר היום של חיינו, יהודים שומרי מצוות ויהודים שספר התורה יקר להם גם אם אינם מקיימים את המצוות הטקסיות. לכן אני מאמץ את ציווי המילה "צו" מתוך נאמנות לערך הגלום בכלל "גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה". אני פתוח ל"צו", אני פתוח לאימוץ צווי הערכים של ספר הספרים. אני מאמץ את הצו של הקולות שבקעו בהר סיני: צו קול הצדק - לפעול לחברה של צֶדֶק סוציאלי ולא של חברת צְדָקָה עם פערים חברתיים. לפעול לחברה שלא תשלים עם קיומה של קוטביות מעמדית, כפי שקיימת היום בישראל. צו מעשה הבריאה - לפעול להגנת היקום מפני סכנת הכחדה על-ידי מעשים בלתי אחראים של מכונת תעשיה דורסנית, שתאוות הכסף מניעה אותה, בלי לתת את הדעת לנזקים לעתידו של הדבר הנפלא שנקרא טבע: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת" [תהלים ח', 4]. צו הקול המוסרי - אימוץ ההכרה, שיצר לב האדם הוא טוב מנעוריו. על הטוב הזה חובה לגונן בטיפוח מערכות של השכלה וחינוך, שיסייעו בבניית חברה שנעים ובטוח לחיות בה. פרשת "צו" יש בה כדי לעורר כל אחד לראות עצמו כחלק מיישות גדולה יותר. לראות עצמו כמי שנכון לתרום ולפעול, כי גדולה המצווה ומי שעושה אותה. והם אינם בהכרח רק ההלכות של שולחן ערוך המסדיר לנו את מערכת העשייה לפרטיה ולדקדוקיה.
|
ההפטרה של פרשת "צו" היא בנבואה של הנביא ירמיהו בפרק ז', פסוקים כ"א-כ"ח. בנוסח אשכנז ממשיכים עד פרק ח', פסוק ג'. מן הראוי שנאזין לקול המחאה של הנביא ירמיהו. ירמיהו לועג לחברה ומנהיגיה שאימצו את פולחן הקורבנות כערך ראשוני תוך רמיסה בוטה של ערכים סוציאליים וחברתיים. הנביא מקצין את דבריו בלעגו עד כדי אמירה: "כה אמר אלוהי צבאות... כי לא דיברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציא אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח" [ירמיהו פרק ז', 23-22]. בהפטרה של הפרשה אומר לנו הנביא את הדבר החשוב ביותר - העשייה הדתית הערכית מתבטאת בעשייה מוסרית ובהשתתת מסד לחברה של צדק סוציאלי. בלעדיהם אין ערך וממשות לביטוי הטקסי והפולחני. ובמפורש אומר לא צוויתי את אבותיכם בעת היציאה ממצרים בקורבן זבח ועולה אלא "תעשו משפט... גר יתום ואלמנה לא תעשקו..." [שם פסוק 7]. הקול הצלול של ירמיהו במישור המדיני - נגד המלחמה, ובמישוריות החברתית - בעד צדק סוציאלי, כפי שבא לידי ביטוי בנבואותיו, גרם לבידודו החברתי. מכאן הייתה קצרה הדרך שתגובת הממסד השלטוני תהיה בוטה ותסתיים במאסרו. הסיבה הישירה להשלכתו לכלא בתנאי בידוד ומאסר קשים מנשוא קשורים במיוחד לאמירות, שנאמרו בפרק הזה. חסרה לי היום העוצמה של הקול, אותו ביטא הנביא ירמיהו, קול ששחה נגד הזרם ולא נרתע מהמחיר שזה דרש ממנו.
|
|
תאריך:
|
25/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
25/03/2010
|
|
איתן קלינסקי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
למי שאינו מאמין
|
25/03/10 11:35
|
|
2
|
|
דוד אדלר
|
26/03/10 11:28
|
|
אז זהו זה רבותיי השמאלנים. הגענו לישורת האחרונה מבחינתכם - ברק אובמה מביא לבנימין נתניהו בראש את כל מה שפימפמתם ולחשתם והלשנתם, והגענו לעברי פי פחת שאתם קוראים לזה 'רגע האמת'. זהו. אמתחתכם ריקה. עשיתם כל מה שיכולים הייתם לעשות ומלאכת הנזק הושלמה. כל העולם מתעב את ישראל, נציגים שלנו מתקבלים בקריאות בוז ומגורשים באופן רשמי, ועכשיו הבידוד הולך וסוגר עלינו מכל העברים. אתם יכולים לרשום לעצמכם "בּוּבָּה" של הצלחה.
|
|
|
מיוחד הוא קורבן התודה בפרשת הקורבנות שאנו קוראים בשבתות אלו. מיוחד - מכמה היבטים. הראשון: רוב קורבנות היחיד האחרים באים בעקבות חטא, דהיינו - אירוע שלילי בחייו של האדם; קורבן התודה, כפי ששמו מעיד עליו, בא לציין אירוע חיובי שעבר עליו. השני: התורה אינה אומרת על אלו אירועים בדיוק יש להביאו, והלימוד הוא בכלל מספר תהילים. השלישי: אין עוד קורבן יחיד שלצידו יש להקריב כמות אדירה כזו של לחם - 40 ככרות. והרביעי, הנובע מן השלישי: התורה יוצרת מצב בו הקורבן נאכל ברוב עם, כך שהמקריב יוכל לספר לקהל רב ככל האפשר את הטובה שעשה לו ה'.
|
|
|
החוק בישראל אוסר על עורכי דין לפרסם את עצמם באופן חופשי ולפי ראות עיניהם. החוק קובע כי הפרסומת תהיה לפי כללים שתתקין לשכת עורכי הדין. בהתאם לכך, התקינה הלשכה כללים המתירים פרסומת מסוימת כמו יצירת אתר באינטרנט, פירוט תחומי העיסוק של עורך הדין ועוד; אך פרסומת במובן המקובל כמו פרסום מחירים, דברי שבח עצמיים ושיווק מסחרי - אסורה על עורכי דין.
|
|
|
פראג, בירת צ'כיה, היא יופי שאין לו סוף. מעל העיר המרהיבה והנחשבת לשכיית-חמדה, שכל כך קל להגיע אליה ושכל כך קשה לעזוב אותה, פרושה מצודה מקסימה. לרגליה משתרעת "העיר הקטנה" - רובע ציורי המכיל בתים מתקופת הרנסנס והבארוק, ארמונות וכנסיות לרוב. על הגבעות המשתפלות מן המצודה משתרעים גנים בארוקיים יפהפיים.
|
|
|
רוב המקראות להוראת השפה העברית בכיתות היסוד, כוללות נושאים ויצירות ספרות מתוך תוכנית הלימודים של משרד החינוך. התוכנית שנוצרה בידי אנשי מקצוע, מכילה רשימת יצירות ספרות בעלות ערך ומפרטת את רשימת מיומנויות הקריאה והבנת הנקרא שיש ללמד באמצעות היצירות. יוצרי מקראות רציניים מתבססים על תוכנית זו.
|
|
|
|