שוברים שתיקה - לוחמים מספרים על חברון
תערוכת צילום/וידאו 25.6.04 - 1.6.04
השתחררנו לא מזמן משירותינו הצבאי. חברון הייתה המקום הקשה והמבלבל מכולם.
עד היום כל אחד מאתנו התמודד לבד עם המראות הקשים משם.
אלבום התמונות שלנו, המזכרת שנשארה לנו מהזמן שלנו בחברון, נשאר עד היום סגור וחתום על המדף בחדר. ככל שחלף לו הזמן מיום שחרורנו, גילינו שזיכרונות אלו משותפים לכל אלו ששרתו לצדנו.
בהתמודדות היומיומית עם הטירוף של חברון, לא יכולנו להישאר אותם אנשים מתחת למדים. ראינו את חברינו ואת עצמנו משתנים לאט לאט. בין הפטיש לסדן.
נחשפנו לפרצופו המכוער של הטרור. מחבל מתאבד שלא היסס לנסות ולהרוג קבוצה של ילדות. משפחה תמימה שנרצחה סביב שולחן השבת. אינספור היתקלויות, משפחות שכולות, אזרחים חפים מפשע שנפגעים, מרדפים ומעצרים.
מתנחלים עליהם אנחנו אמורים להגן מפרים סדר, פולשים לבתים ומתעמתים, פיזית ומילולית, עם כוחות צבא ומשטרה. רחובות חברון שוממים מפאת עוצר תמידי. הקסבה בחברון ריקה סגורה ונעולה.
בית הספר בג'בל ג'וער הוא כבר מזמן מוצב צה"לי. שאלנו את עצמנו למה כיתת כוננות צה"לית צריכה למנוע מילדים ללכת לבית הספר. לא מצאנו תשובות.
שמונה - שמונה בעמדות. שמונה עשרה - שלוש ביציאות הביתה. הקפצות. חוסר שינה. כוננות. מעצרים. הפגנות. סרחון. שחיקה. מחנק. דיכאון. יריות. גניקולוג. צעקות בקשר. פקודות. מבוקשים. קללות. ילדים. מתנחלים. בכי. עוני. רעב. אשפה. פטרולים. הרוגים. פצועים. חיפושים. התראות. לחץ. פחד. בלבול. תסכול. בריחה. הדחקה.
החלטנו לדבר. החלטנו לספר. חברון היא לא על כוכב אחר. היא במרחק של שעה נסיעה מירושלים. אבל חברון רחוקה מתל אביב מרחק שנות אור. החלטנו להביא את חברון לתל אביב. עכשיו מה שנשאר זה שתבואו, תראו, ותקשיבו. שתבינו מה הולך שם.
