בּוּק הִים דַאנוֹ

איש לא ישכנע אותי שלשולה זקן היו יותר אפשרויות לשיבוש הליכי חקירה מאשר לאהוד אולמרט, הידוע בכינויו א”א, ולא בשל איכותו. ייתכן אפילו כי הוא עשה זאת בפועל, ובפרהסיה - מעל המקפצה - כאשר הופיע בפומבי בקלטת באמצעי התקשורת ותיאם גרסאות עם עדת תומכיו הנחקרת, לפיה יש להפנות את האש לעבר סגנו וראש העיר לשעבר לופוליאנסקי. אז מדוע לא עצרו אותו, בדיוק כפי שעצרו את גברת זקן, מיד עם רדתו מן המטוס?

כל אדם שהיה מחזיק בידו שלא בהיתר מאות רבות של מסמכים סודיים, שעלולים לסכן את בטחון המדינה, עם או בלי חשש לריגול חמור, היה מוצא את עצמו תחת אור הזרקורים בחדר החקירות של השב"כ. הנושא אינו קשור כלל למידת נאורותה של המדינה. שום מדינה לא מרשה שיתעסקו עם המידע הסודי שלה, ומי שלא מאמין שישאל את יונתן פולארד. אבל עם אורי בלאו השב"כ ניהל משא-ומתן, כפי שמנהלים משא-ומתן על קניית מכונית משומשת למשל, רק שהפעם לא טרחו לבדוק במשרד הרישוי אם המכונית המשומשת הזו בכלל רשומה על-שמו. גם משהתברר שמר בלאו הפר את ההסכם הנדיב שהשב"כ ערך עימו, לא נפגעה שגרת יומו, והוא אף זכה לצאת ולטייל בעולם. מה לדעתכם הסיכויים שהוא ייעצר מיד עם נחיתתו בנתב"ג?

כאשר אישי ציבור נמצאים בחקירה, הם ממהרים להשתמש בכלים המגינים על האזרח הקטן, כמו זכות השתיקה או חזקת החפות עד שלא הוכחה אשמתם, שבחסותה הם דורשים להמשיך לשאת בתפקידם הרם, וליהנות ממנעמי רום משרתם עד תום. אך כאשר עלולה להיות מוטלת עליהם, בדיוק כמו על האזרח הקטן, סנקציה כלשהי בשל אותה רשימת חוקים, הם מיד מזכירים לכולנו שלא מדובר באותו מצב עניינים בדיוק. נימוקים יש למכביר, אך התוצאה היא אחת - קבורתו של מבחן בוזגלו. מי שלא מאמין שיאזין ליוצרו של מבחן בוזגלו, אהרן ברק, בעת שהיה היועץ המשפטי לממשלה. שמעתם משהו? איזו מחאה?! לא?! גם אני לא. אבל לא רק הוא.

לכן לא נותרה לנו ברירה, אנו ציבור האזרחים הקטנים, השומרים על החוק, והרוצים שהחוק יישמר וייאכף, למען ביטחוננו והגנה עלינו מפני אויבינו מבית ומחוץ, אלא לחזק את ידם של נציגי החוק ולקרוא להם לפעול באופן הנחרץ ביותר וללא היסוס, בדיוק כפי שזכור לנו מהסדרה המיתולוגית הוואי חמש-0 - "בּוּק הִים דַאנוֹ".

• ובעניין אחר לגמרי, רציתי לבשר לקהל הקוראים שביקשו תרגום של מאמרים מסוימים שלי לאנגלית, כי ניתן למצוא אותם מעתה בבלוג שלי באנגלית בכתובת: [קישור]>