העיר חניה במערב הכרתים נמצאת בלבו של מפרץ, ועד לפני ארבעים שנה הייתה בירת הכרתים. בחלקה המזרחי של העיר בסמטת קונדיאלקי (kondilaki) נמצא בית הכנסת עץ חיים.
היסטוריה ארוכה וכואבת יש למבנה של בית הכנסת. במקורו מבנה זה היה כנסייה שנבנתה במאה ה-15. הכנסייה הוחרבה על-ידי שודדי-ים טורקיים.
במאה ה-17, עם התבססות השלטון העותמני, נמסר המתחם לקהילה היהודית, אשר שיקמה את המבנה והפכה אותו לבית כנסת. במאי 1944, בזמן הכיבוש הנאצי, העבירו את כל יהודי חניה, 265 יהודים, לעיר הרקליון. שם הועלו על ספינת מטען עם 600 שבויי מלחמה, בדרכם לפיראוס, כשהתחנה האחרונה המצפה להם - מחנה ההשמדה באושוויץ. הספינה טבעה ויחד איתה כל יהודי חניה.
חלוקות הדעות בדבר נסיבות טביעתה של האוניה. יש המצביעים על גרמניה כמי שהחליטה לקצר את הדרך לאושויץ בהטבעת האוניה, כשצוות האוניה ניצל. יש הטוענים שהיא נפגעה מטורפדו בריטי וטבעה יחד עם כל נוסעיה.
אין לי כלים לבחון איזו גירסה נכונה. כל גרסה לא תשנה את האמת הצועקת והדומעת, שכל יהודי חניה עד האחרון שבהם מצאו מותם במצולות ים.
מבנה בית הכנסת נהרס כמעט כליל בהפצצות הקשות של הגרמנים על כרתים במלחמת העולם השניה. לאחר המלחמה הגיע מספר מועט של יהודים לחניה. קומץ זעיר של יהודים נשא על כתפו את מלאכת השיקום של המבנה. המבנה המחודש נאלץ להתמודד עם פורענות טבע קשה, כאשר ב-1994 נפגע חלק ממנו ברעידת אדמה. לא חלפה שנה והמבנה של בית הכנסת זכה לשיפוץ מחודש.
בשישה בינואר השנה פרצו צעירים המזוהים עם חוגים פרו נאציים ביוון והציתו חלק מבית הכנסת. בעוד קומץ יהודי חניה מתמודדדים עם תוצאות ההצתה הראשונה, כעבור עשרה ימים בשישה עשר בינואר הייתה הצתה נוספת שכמעט כילתה את ארון הקודש ואת ספרי התורה. תושיה של תושבים מקומיים, שגרים בסמיכות, סייעה להצלת ספרי תורה יקרים.
ארבעה חודשים אחרי ההצתה השניה התארחתי בבית ידידים בעיר חניה. בקרנו ביום שישי בבית הכנסת. נזקי שתי ההצתות האחרונות תוקנו. החיים שבו למסלולם אבל היה קשה להשתחרר מהיסטוריה צועקת ודומעת מכל קיר בבית הכנסת בחניה.
נאספנו לתפילה עשרים איש - גברים ונשים הסבנו יחד - והתפללנו. יווניה עם צלב על צווארה התקבלה בסבר פנים יפות על-ידי רב המקום ושותפה בתפילה כמו עוד תושבים מקומיים שנוהגים לפקוד את בית הכנסת ולקבל את השבת יחד עם גחלת יהודית נושמת חיים רוחניים. גחלת המתקשה לאסוף מנין לתפילה - גחלת כואבת ודומעת ספונה בתוך מבנה דומע, כשכל אבן בתוכו צועקת.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
