רק לפני מספר ימים פלט ראש ממשלת טורקיה,
ארדואן בכמה שפות, כולל בעברית, את הדיבר "לא תרצח". רק לפני זמן לא רב געש העולם וטורקיה בראשו על עניין המשט ומצב הפלשתינים האומללים.
והנה אנו רואים את אותו ארדואן מתחייב פומבית להשמיד את הכורדים... צריך להאמין לו, הוא עושה כל מה שלאל ידו להשיב עטרה ליושנה ואת הטורקים למעמדם בימי האימפריה העות'מנית, ולטורקים הרי יש כבר ניסיון מעשי ברצח עם ולא לפני הרבה זמן...
איפה חברי הכנסת הערבים שצעקו חמאס (תרי משמע)?
בתור בני אדם מוסריים והומניים הרי אתם חייבים להוקיע את משיחכם החדש שדורס את אחיכם הכורדים ורוצח בהם בכל דרך אפשרית. אבל כאן משום מה אתם שקטים כאילו לא היו דברים מעולם. מה, לא כואב לכם מותה של ילדה כורדית חפה מפשע? או של אזרחים חפים מפשע בשבעה כפרים מותקפים?
מסתבר שהמשיח החדש לא כל כך צדיק ולא כל כך נקי כפיים, פתאום כבר אין לו כלום נגד עם ישראל אלא רק נגד מנהיגיו, הוא שכח את דבריו שלו עצמו? שכח שאנחנו מדינת אוייב?
אה, אולי הכסף שפתאום חסר לו כי אין ישראלים באנטליה מתחיל לתת את אותותיו?
או אולי פתאום הוא מתחיל להבין מה משמעות ניתוק יחסים וביטול הסכמים מסחריים?
אבל אל דאגה, אם אחרי מה שנתגלה במשט השלום איש ממנהיגינו לא דרש חשיפת מוצרי השלום שנתגלו על סיפונה של האוניה, או את התרגיל המודיעיני שהאדון ארדואן עשה הן לנו והן לשותפיו מאכיליו האמריקנים, הרי אין לו ממה לחשוש - אנו נפתח מטריה ונגלגל עניים לשמים כאילו באי אמון "הכיצד גשם בימי הקייץ?" והעולם ימשיך לירוק עלינו עד שנטבע...
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
