שוב, תגובות הציבור לאירועים כמו חניקת רחל שניידר בביתה, תוך ביצוע שוד; האמירות "איך שהיא הייתה אדם נחמד", "הייתה מסתובבת כל יום עם הכלב שלה" - וכל זה עד הרצח הבא. מקוממת השגרה בתגובות הציבור, עם האזכורים הנלווים, כאשר אלו במקום לדבר ולכתוב ולדבר על לב הבעיה, ובייחוד על הגורמים והסיבות הלא משתנים - היכן נציגי הציבור? ויותר מכך, שימת אצבע על מקור הבעיה והוא הצורך הדחוף - סוף סוף - בבחירות לשינוי המציאות המעוותת של נציגי ציבור שלא מבחירות נכונות, אלא בזכות כל מיני "פטנטים" והעיקר שאין בהם את התלות בין הנבחרים ובין הציבור.
אירוע חוזר על עצמו כמו הנידון כאן, חייב לעורר את מי שרוצה ללכת לבחירות, לכך שישים בראש מסע הבחירות שלו שתי הצעות לחקיקה: בחירות אישיות וישירות וחוק חובת רישיון להוצאת עיתון, כדי שתהיה במה אמיתית לציבור, לומר בין השאר את הדברים כאן. זאת ייעשה, אם עיתון במה זו יקיים ויאחז עצמו רק על-פי היצע וביקוש, שום הטבות וצ'ופרים ופטורים למיניהם. אם יהיו שני החוקים הנ"ל, זו תהיה האפשרות היחידה לשינוי פני המציאות שלנו.
