1. יהודה פוליקר לא הומו, יהודה פוליקר מתאהב בגברים. ויהודה פוליקר לא לבד. מספיק לשוטט בפרופילים באתר ההיכרויות הפופולרי ביותר של הקהילה כדי לגלות שחלק לא מבוטל מבעליהם מכריז שהם הומואים רק בנטייה המינית. זהו שם קוד להבעת סלידה ושאט נפש מכל מה שמראים לסטרייטים על החיים ההומוסקסואלים: יודעים איך להתלבש נכון, מפזזים בתחתונים ורודים ונצנצים על משאית במצעד הגאווה, זוכרים כמה נקודות קיבלה אן מארי דויד באירוויזיון, קופצים ממועדון למועדון ומזדיינים כמו שפנים. הם לא מוכנים להיות כלואים בתוך המילה הזאת ששנים רבות שמעו אותה נאמרת רק בתור קללה.
מותר להם, ככלות הכל. המאבק האמיתי הוא על הזכות של כל אדם לחיות את חייו כפי שהוא מוצא לנכון כל עוד לא פוגע באנשים אחרים. ומה נעשה עם הטרמינולוגיה? יכול להיות שעם השנים, המילה "גיי" תיכנס לקאנון ולשימוש יותר תכוף. יש בה משהו יותר מרוכך, פחות קליני ועם ניחוח בינלאומי. אף ילד, הרי, לא צועק בעצבים על חבר במשחק כדורגל שהוא משחק כמו "גיי".
2. למה דווקא נדבקו לפוליקר? האל הטוב יודע שברחבי ארצנו מסתובבים עוד אמנים, פוליטיקאים ושאר מפורסמים שנעולים היטב בארון. למה היה חשוב לגרור דווקא את פוליקר בשערות ראשו מחוץ לארון? התשובה טמונה במלחמת התרבות האחרת שמתחוללת כאן, המלחמה העדתית.
למרות שהוא חי בתל אביב כבר שלושים שנה, פוליקר לא מסומן כעיגולד גבה מצח. כמו נעמי שמר, שאת רוב שיריה כתבה מדירתה ברמת אביב אך לנצח תהיה סמל של עמק הירדן וההתיישבות העובדת, כך פוליקר יישאר לנצח סמל של עממיות שמצליחה לאסוף תחתיה גם את השבט האינטלקטואלי וגם השבט העממי. כפי שכל גילוי על הומו דתי או חרדי מייצר צפייה שבמגזרים האלה יבינו סוף-סוף שמדובר בנטייה שאינה פוסחת על-אף מגזר, כך אצל מי שמסמן את השבט העממי כשבט פחות סובלני ישבה במודע או בתת מודע הנוסחה הבאה: אם פוליקר ייצא מהארון, הם, כלומר העממיים הפחות מפותחים אינטלקטואלית, יבינו שיש הומואים שהם אוהבים ואז גם כל השאר יזכו להכרה ולאהבה. רק הזמן יגלה אם הנוסחה הזאת עבדה.
3. היציאה מהארון הייתה ונשארה מטבע עובר לסוחר לשם קידום מטרותיו הכלכליות והשיווקיות של הנחשף. לפוליקר הייתה הזדמנות מצוינת לצאת מהארון וגם לצאת באמירה חברתית אמיצה בעצרת שנערכה בעקבות הפיגוע בבר נוער. גרסתו לאירועים פרושה בראיון ב-"7 לילות", אך העובדה שהוא שמר את הקלף הזה לקראת קידום אלבום חדש וסיבוב הופעות מראה שכותרות כאלה שומרים רק להזדמנויות שהן יוכלו להכניס לארנק עוד כמה מצלצלין.
4.
ידיעות אחרונות עדיין יותר חזק מערוץ 10. הזחילה האיטית על הגחון של פוליקר מהארון החלה בחלק משיריו ("נמס בגשם”, "איך קוראים לאהבה שלך”) והייתה אמורה להגיע לשיא בסרטה של טלי בן עובדיה בערוץ 10. מה שיצא משם הן אמירות עמומות על כך שפוליקר אוהב את כל מה שיפה. בפולו אפ על הסרט כיבדו את פרטיותו של פוליקר והשורש ה.ו.מ.ו לא נזכר ולו במילה אחת. מסתבר שהמחיר של שער ב-"7 לילות" יותר גבוה ממחירה של שעה טלוויזיונית מפרגנת בערוץ 10. רוב הסיכויים שהראיון הזה לא היה קורה אם פוליקר לא היה מסכים לשחרר הצהרה מפורשת.
5. בשבוע הבא פוליקר יהיה האומן האורח ב”
כוכב נולד”. שם הוא יפגוש את גל אוחובסקי, שעליו ועל בן זוגו אמר מילים קשות למדי. יהיה מעניין לראות את האינטרקציה בין השניים, אם תהיה כזו. חוץ מאוחובסקי, פוליקר אולי יפגוש שם גם בחורה אחת שקוראים לה נועה דויטש, שיצאה מהארון בדרך האגבית ביותר לפני כמה שבועות במסגרת התוכנית: היא שרה "לגור איתה” ולא התחבאה מאחורי המילים ובקריצות לכל הכיוונים, אלא הסבירה שהשיר מיועד למישהי שהיא גרה איתה, ושהייתה שמחה לגור איתה שוב. כולנו הבנו שהיא לא מתכוונת לשותפה לדירה מוצלחת במיוחד.
ומה קרה? השמיים לא נפלו, האסמסים לא נפסקו ונועה הפכה רק לאהובה יותר. האופטימיים יכולים להרשות לעצמם לחשוב שכך ייראו היציאות הבאות: אגביות, טבעיות ונינוחות, כמו עוד פרט בתעודת הזהות כמו מקום מגורים ומקצוע.
