חיסולו של השטן (הקטן)

כמו בסיפורי האימה הנבחרים, הגיע יומו של הגמד הרשע לקראת סוף הסיפור. השייח' יאסין התחיל כדמות דתית שביססה את החמאס בעזה והפך במשך השנים מדמות דתית למנהיג קיצוני, המטיף לפיגועים נגד ישראל ויהודים בכל מקום וכל שעה. ולא רק שעודד ודחף ואישר פיגועים הוא גם התגאה בהם. הוא היה אחראי אישית לפיגועים הקשים במלון פארק, בדולפינריום, ובמסעדת "סבארו" בירושלים, בחטיפתם ורציחתם של חיילי צה"ל - ולמרות שהיה משותק, לא נח ולא היה נרגע עד שיסולקו כל היהודים מישראל רבתי.

ישראל נזהרת ומתאפקת בכל הקשור למנהיגים ודמויות דתיות ופוליטיות שאינן קשורות בטרור, אך השייח' יאסין עבר מזמן את הגבול הדק הזה ולכן מצא את עצמו בכלא הישראלי להרבה שנים, אך שוחרר שחרור מוקדם בעקבות "הפשלה" של המוסד עם נסיון חיסולו של משעל בירדן. מאז שחרורו, הגביר את פעילות הטרור, ומספיק להראות את קטעי הראיונות שלו בטלויזיה הישראלית או הפלסטינית - כדי להבין כמה שנאה הסתה וטרור היו גלומים ב"גמד הרשע" על כסא הגלגלים.

אין לדעתי מחלוקת על כך שרוב הציבור בישראל ראה בשייח' יאסין בן מוות, שראוי לחיסול בשל מעשיו הנפשעים - השאלה תמיד היתה העיתוי והחוכמה שבמהלך.

מבחינת העיתוי, מתברר שאין עיתוי נוח ולכן כל עיתוי שמבחינה מודיעינית מבצעית ניתן לביצוע הוא - "עיתוי מתאים". ולאחר שלפני מספר חודשים לא נוצלה ההזדמנות ההיסטורית לחסל את כל צמרת חמאס בבת אחת ולהפיל את הבניין בו התכנסו כולו על כל יושביו - יש לרדוף אחר כל מנהיג ומ"מ בנפרד.

העקרון המנחה את האנשים העוסקים בתחום "הדברת מזיקים" הוא שצריך להשמיד ולרסס את מוקדי המזיקים ולא לרוץ אחרי כל ג'וק בנפרד. לכן, כשאתה נתקל בקן של נחשים - יש לחסל את המוקד וכל היתר שנשארו יתפזרו לכל הרוחות. האם המהלך הזה הוא גם חכם?
זו השאלה העיקרית לדיון הציבורי. ובכן, אנשי שמאל מסויימים טוענים בלהט שהחיסול פותח "תיבת פנדורה" מסוכנת, שהפיגוע יגרום למעגל דמים חדש והתועלת המעשית תהיה קטנה. בין הזועקים מרה, יוסי ביילין, זהבה גלאון, יוסי שריד ונלוויהם.

מנגד נבחרי מפלגת העבודה, כמו השר לשעבר פואד בן אליעזר, שהתראיין לגלי צה"ל מיד אחרי הפיגוע, טען שהתכנית לחיסולו היתה כבר מוכנה בתקופתו כשר ביטחון, ואילו היה שר ביטחון היום - יש להניח שהיה מאשר את החיסול והוא לא היחיד במפלגתו. גם אנשי שינוי, כמו השר פריצקי, הצדיקו את החיסול - אבל צירפו לכך דרישה בעבר ובהווה של נסיון הידברות ומציאת פתרון מדיני.

השר בנימין נתניהו - התבטא בנושא באומרו כי המעשה מוצדק וחיוני ויהיו לו תוצאות חשובות לטווח ארוך, עם טרור מידי בטווח קצר.

אם נעשה את המשוואה - בין הדעות על כל טענותיהם ואזהרותיהם, נגיע למסקנה, כי לא היתה ברירה אחרת וההשקעה לעתיד תתברר כחיובית.

להזכירכם - ארה"ב פרסמה חבילת קלפים של מבוקשים בעיראק - חיים או מתים, ורדפה וצדה אותם אחד אחד - עד תפיסתו של סדאם.
אולי היה מקום שישראל תנהג כמותם: פרסום אלבום מבוקשים תוך סימון X על כל מנהיג ופעיל שיחוסל או יעצר.

הטענה, שהטרור עתה יגבר היא טענה כללית, קלישאה הצהרתית, שהרי הטרור לא נח לרגע ומספר ההתראות היומיות והחודשיות גדל כל הזמן עם ביצוע חיסולים ובלעדיהם.

הטענה שנפתחה "תיבת פנדורה" היא שנונה, שהרי עד עכשיו היינו פותחים "קופסאות תכשיטים" בלבד - וניתן לצרפה לקלישאות המקובלות.

הטענה שצריך לשבת ולמצוא פתרון מדיני, היא טענה מוצדקת ויפה. אך מה לעשות? עם מי לשבת? ועל מה לדבר? כאשר אבו עלא - ראש ממשלת הבובות - הוא אימפוטנט ביטחוני, וחדל אישים מדיני, כמו קודמיו. וערפאת? דמות טרגית קומית של מנהיג שיש לו רק עבר ללא עתיד. מסוגר ונתון "במעצר בית מלא" במוקטעה ומבצע שם עבודות שירות למען הציבור הפלשתיני.

אדרבא: הצביעו על אישיות או מספר אנשי ציבור, בעלי מעמד, עמדה, כוח והשפעה בציבור הפלשתיני שניתן לשבת איתם ולא רק יוזמי ז'נבה או פרופ' נוסיבה מהמפקד הלאומי - שכולם דרג ג', עם רצון אבל בלי יכולת - ואז יהיה מעמד יותר חזק לטענות.
ובינתיים - אסור להתייאש, לאבד תקווה וצריך בעיקר להישאר נחושים, חזקים כדי לעבור את רעידת האדמה הקרובה, עם מבט חיובי לעתיד טוב יותר.

היחידי שצריך להצטער יותר מכולם בארץ על מותו של יאסין - הוא הבדרן אלי יצפאן.

___________________________________________________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.