רב-תרבותיות? אין למושג קשר למציאות!

משחר ההיסטוריה האנושית, התנהלו חיי האנשים סביב הגדרה מגדרית מתוּחֶמֶת, ולאורך זמן גם בלתי סובלנית ובלתי מתפשרת, על האינטרסים המסוימים, החשובים לכל מסגרת חיים נתונה. בהתפתחות מסגרות חיי האנושות, אנו יכולים להבחין בתהליכים, שבסופו של יום, מעידים על כך שאין רב-תרבותיות קיימת במציאות החיים, כפי שמתחוור לנו במהלך ההיסטוריה. תהליכים אלה התבססו והשתנו לאיטם תוך התאמתם לתנאי החיים וציפיות האנשים. אנו יכולים למנותם:

• המשפחה הגרעינית דאגה לקיומה בליקוט מזון וציד, כמו גם לביטחונה הפיזי. המשפחה חיה לכן במערה שהגנה עליה. אבל משפחה גרעינית היא ארגון קטן, ולכן גם פגיע מאוד.

• התרחבות המשפחה מייצרת חמולות - קהילות, כלומר משפחה רחבה, שקשר הדם מאחד את חבריה, ואין כקשר דם לבטוח ולתת אמון בבני משפחה, על פני זרים.

• מספר חמולות גדולות מתאחדות לחיים מוגדרים משלהן ויוצרות את השבט. חיי שבט הם למעשה המערכת החברתית הנרחבת, והבסיס ליצירת מסגרות החיים הידועות לנו כיום.

• השבטים גדלו ונוצר עם. דוגמה מייצגת לכך אנו רואים בתולדות ובמבנה החברתי של בני ישראל, כפי שמתוארים פעמים רבות בתנ"ך: "ואת כל העדה הקהילו... וַיתְיַלְדוּ על משפחתָם לבית אבותָם". ראשי הקהילה "אלה הפקודים אשר פקד משה ואהרון, ונשיאי ישראל - שנים עשר איש: איש אחד לבית-אבותיו היו". נציגי העם היו "ראשי אלפי ישראל", ונציגי המשפחות היו "נשיאי מטות אבותם".

• עמים שונים בעלי רקע משותף חברו גם הם, ונוצרו אומות העולם.

• עד מהרה נוצרה אבחנה - לָרוב לרעה - בין הגזעים השונים, כגון: הגזע הלבן, הצהוב, השחור, האינדיאני, הארי, הסלָבִי, ההודי, ועוד קבוצות אתניות רבות מספור.

הקשר והצורך בין האנשים, העמים, הגזעים השונים, וכן לכלל הקבוצות האתניות מהן עולמנו מורכב ובכל מסגרות החיים שתוארו לעיל, הוא קשר וצורך דומה להפליא, העובר כחוט השני בכולן והוא כולל:

• ביטחון לקיום הפיזי של החיים עצמם.

• ביטחון כלכלי.

• שלמות והגנה על הטריטוריה, כלומר שטחי מִחיָה. אפשר להגדיר את ההגנה על שטחים, כמו גם מלחמות בלתי פוסקות להרחבת שטחי המחיה של כל קבוצה אתנית מסוימת, כגורם העיקרי לסכסוכים ולמלחמות בין עמים.

• שִימור שפה, מסורת ומנהגים משותפים.

• שִימור והגנה על אינטרסים משותפים.

• שימור והגנה על ערכים משותפים.

• והחשוב ביותר: שימור, הָעָצָמָה, וקנאות לדת האופיינית לכל קבוצת אנשים.

המסקנה המתבקשת, והלקח הנלמד משנות ההיסטוריה האנושית, שְרָב המפריד בין הדתות השונות, בין העמים, הגזעים והלאומים השונים - מן המשותף להם. דומה הדבר למים ולשמן, היכולים "לחיות" זה לצד זה, אבל לא זה בתוך זה. ניסיון לערבב ביניהם יצלח אך לדקות ספורות בלבד. המים ייפרדו מהשמן. כל אחד לדרכו, זה מעל וזה מתחת. כך גם החברה האנושית. עמים ודתות יוכלו - אולי - להתקיים זה לצד זה, אולם לא זה בתוך זה. לכן רב-תרבותיות לא תיתכן כדרך חיים לאומות העולם.

תובָנָה זו מתחילה להיות מובנת כיום במדינות אירופה השונות. המוני מהגרים, בייחוד מארצות אסיה והמזרח, ובייחוד בני הדת המוסלמית, מתארחים כתושבים בסטטוס כזה או אחר, במדינות שונות. הם אינם מכבדים את המדינות המארחות. במקומות רבים הם נוקטים בפעולות טרור. מסגדים מוקמים פעמים רבות כהתגרות והתרסה בלב עיר, ובהם מטיפים נגד ה"כופרים". מנהגי לבוש, תפילה וכדומה, אינם מקובלים על הציבור המארח. האורֵחַ אינו מנסה להיטמע בחברה הכללית. הוא מנסה להכתיב למארח את "חוקי הבית" - כפי שהוא מבין אותם. סובלנות הרוב תיגמר במוקדם או במאוחר. לכן מסלול ההתנגשות, לו גורם המיעוט, הוא בלתי נמנע לאורך זמן. כמובן, שאת המחיר ישלם המיעוט - אולם הוא הביא זאת על עצמו והוא יהיה האשם הבלעדי בכך. יש לזכור: במקומות בהם מיעוט אתני ראה עצמו כחלק מהרוב, רצה להיטמע בקרבו - ולא להתבטל בפניו - מקומות אלה כארצות הגירה (ארה"ב, אוסטרליה), הצליחו לייצר חברה הומוגנית יותר, למרות סממנים תרבותיים ואף דתיים בין הקבוצות השונות.

התנערות אנגליה, גרמניה, צרפת, שווייץ ומדינות אירופיות נוספות, ממיעוט מתריס ואלים, תוכיח לעולם כולו שסיסמת רב-תרבותיות היא ריקה מכל תוכן, לא ישימה, ומסתתרת תחת כותרות פופוליסטיות של חופש הציבור, חופש הדת, חופש ההתנהגות, דמוקרטיה וכדומה.