"מדינת ליברמן" היא מדינה קיצונית שכל העולם שונא אותה והיא שונאת את כל העולם, כאשר ההסבר של ליברמן לכך הוא ששונאים את היהודים, ושכל העולם הוא אנטישמי וגזעני. ליברמן אבל לא מסתפק באמירה הזאת והוא גם מתמקד בשנאה ובשסעים בחברה הישראלית, כאשר הוא מאשים את ארגוני השמאל בחוסר נאמנות ובבגידה, מחדד את השסע הדתי-חילוני, ומציג את עצמו את מפלגתו כקורבן של התקשורת והשמאל הישראלי. ליברמן ומפלגתו גילו את סוד ההצלחה של הפשיזם, שהשתמש ברגשות של פחד, שנאה, הסתה וחיזוק השסעים בין אנשים, כדי לעודד פעולה פוליטית ואזרחית של אנשים. ליברמן הבין שמפלגה שתחזיק בדגל השנאה והפחד הזה יכולה בקלות להשתלט על המדינה, בעיקר במצב הביטחוני הרגיש בו נמצאת היום ישראל.
הנאום של ליברמן בכינוס המפלגה שלו, משקף בדיוק את התפיסה הזאת שלו, ושל המפלגה שהוא עומד בראשה. סיפור העלילה בנאום שלו חושף את סיפור הדרמה של "מדינת ליברמן" שנרדפת על-ידי העולם כולו, רק בגלל שהיא מדינה יהודית. הערבים רוצים לחסל את מדינת ליברמן, השמאל רוצה לחסל את המדינה הזאת, החרדים רוצים לחסל אותה, ואפילו התקשורת ומערכת החוק כולה נגד מדינה זו. בסיפור הדרמה הזה שבא ליידי ביטוי בנאום של ליברמן יש בדיוק את מה שדרוש כדי שהציבור יזדהה עם "הגיבור" ליברמן, וישנא את כל האויבים שלו - ערבים, יהודים, נוצרים, חרדים, שמאלנים, משפטנים, שופטים, אנשי אכיפת החוק, ואפילו אנשי ימין שמתנגדים לעמדותיו הקיצוניות. הנקודה המפחידה בנאום הזה היא שאין אבחנה בין המפלגה שלו לבין המדינה והעם היהודי, וליברמן בכוונה מנסה לטשטש את האבחנה הזאת, כדי שעם ישראל יזדהה עם המפלגה שלו ו"הרדיפה" כנגדו. הטשטוש המניפולטיבי הזה שעושה ליברמן מאיים על הדמוקרטיה הישראלית, כי זהות מוחלטת בין מדינה למפלגה משמעותה דיקטטורה, בדיוק כמו שקורה היום בסין והמפלגה הקומוניסטית וקרה בעבר במדינות פשיסטיות אחרות.
הציבור לכן חייב לעשות את האבחנה בין "מדינת ליברמן" לבין מדינת ישראל והעם היהודי, ולזכור שהרדיפה כנגד מדינת ליברמן, אינה דומה כלל לרדיפות כלפי עם ישראל. ליברמן ומפלגתו אכן נרדפים, אבל בניגוד לרדיפות שהיו כנגד העם היהודי ומדינת ישראל, לרדיפות כנגד מדינת ליברמן יש סיבות מאוד מוצדקות. ליברמן ואנשיו מציגים עמדות קיצוניות, נוהגים בחוסר אחריות מבחינה בינלאומית, מציעים חוקים כוחניים וגזעניים, מתנהלים באלימות ובשחיתות, ובסוף מציגים את עצמם כנרדפים מסכנים. לדוגמה דוח גולדסטון שהוא בהחלט דוח רע עבור ישראל לא נוצר סתם כך, וההתנהלות של ליברמן היא שהובילה לתוצאה הקשה של הדוח. לא ניתן לנתק את התוצאות הקשות של דוח גולדסטון מהעקשנות והכוחניות של שר החוץ שלא שיתף פעולה עם גולדסטון, ולכן גרם לפגיעה בהסברה הישראלית. "השנאה" כלפי ישראל שבאה לידי ביטוי בדוח היא לכן תוצאה של התנהלות "מדינת ליברמן" הקיצונית, וליברמן מנסה לטשטש את העובדה הזאת. באותו אופן בכל העולם לא רוצים לראות את שר החוץ של ישראל או את המנכ"ל שלו לא בגלל ששונאים את ישראל, אלא בגלל ששונאים את ליברמן ואנשיו. אדם שמביעה עמדות גזעניות, מציג עמדות כוחניות בפורומים בינלאומיים אינו יכול לזכות באהדת העולם, והעצוב הוא שליברמן יכול היה להשיג את המטרות שלו אם רק היה נוהג בחוכמה גדולה יותר, אבל הוא בוחר בדרך הזאת כי מפלגתו ניזונה מהשנאה שהוא מייצר.
כתב האישום כנגד ליברמן, שהוגש אתמול גם הוא אינו רדיפה אחרי העם היהודי או אחרי מדינת ישראל, כפי שרוצה להציג ליברמן, אלא רדיפה אחרי אדם פרטי, שלכאורה קיבל בניגוד לחוק מיליוני שקלים מבעלי אינטרס. הפרקליטות, המשטרה, בתי המשפט, היועץ המשפטי הם לא כולם שמאלנים שפועלים כנגד מדינת ישראל כפי שליברמן מתעקש להציג בנאום שלו, אלא אזרחים נאמנים שפועלים כנגד ליברמן והמדינה "המבוהלת" שהוא יוצר פה. ליברמן לא רק חשוד בהלבנת הון, אלא בניסיון כוחני להדיח עדים, בהפרת אמונים, ובשורה של עבירות, שמאפיינות את המדיניות הכוחנית של המפלגה שהוא עומד בראשה.
הנרדפים האמיתיים במציאות הם ליברמן ומפלגתו הפשיסטית, שמנסים להציג את הרדיפה אחריהם כרדיפה כנגד עם ישראל ומדינת ישראל, כי הם יודעים שהשנאה והפחד הם "מגרפת מנדטים" שהוכיחה את עצמה. עם ישראל חייב להתעורר ולראות שמולו עומדת מפלגה קיצונית מסוכנת, שמאיימת על הדמוקרטיה, ושבראשה עומד אדם מסוכן שכנראה גם יורשע בשחיתות.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
