פאשיזציה? - זו רק ההתחלה

הספר "תורת המלך" שראה אור לפני כשנה וחצי, הביא לשיאה את ההטפה הגולשת שעניינה הערבים במדינה היהודית: גלישה מהטפה לשלילת זכויותיהם, אל הקריאה לגירושם, וממנה לפסיקות בדבר החובה להשמידם. (גלישה שכל הקורא את מהלך השואה ימצא בו מקבילה מיושמת).

הנאציזציה של ההווייה הפאשיסטית הגיעה ב"תורת המלך" לפסגות חדשות. הגוונים המתועבים מצויים בביסוס פרטני של תורת הגזע היהודית; על פיה, מי שאינו יהודי אינו בגדר אדם; הגוונים המתועבים של "תורת המלך" מצויים, בין השאר, באיסור להציל גוי ובחובת השמדת עמלק. בכל אלה - למרבה הזוועה - אין הספר מחדש,כיון שהוא מסתמך על דורות של חכמים ורבנים. הגוונים העל-פאשיסטיים שבספר מתמצקים בפסיקות בדבר הצורך להשמיד ילדים ובטיעונים התומכים אותן, ובהטפה מפורשת להמתה אכזרית ככל האפשר של המושמדים.

את ילדי האויב, קובע "תורת המלך", יש להשמיד חרף היותם חפים מפשע, כיון שהם "מוחזקים לגדול להיות רשעים כמו הוריהם". לעתים - כדוגמת קללת הנביא את בבל - חייבת הריגתם להיות אכזרית, עד ניפוץ ראשיהם אל הסלע, כדי להביא לידי נקמה ראויה, "ולפי זה, הנקמה היא רק שיקול של צורת ההריגה".

ועוד כותבים הרבנים המחברים על הריגת תינוקות גויים כנקמה: "הטף לא נהרגים בגלל רשעותם, אלא בגלל שיש צורך של כולם בנקמה ברשעים, והטף הם אלה שהריגתם תספק את הצורך הזה". הפיסקה הבאה אודות הריגת ילדים מחליאה לא פחות: "... התירה התורה הריגת הטף... ובאופן פשוט גם הם [הילדים הנקטלים] מרוויחים מזה כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להרגם... כלומר: כיון שממילא צריך לעקור את האומה הזו וכל כוחה הרוחני, הילדים הללו לא יהיו עִם קיום, וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום. ולכן מוטב להרגם כבר עכשיו".

ישנו גם נימוק דמוגרפי-איסטרטגי לחובת השמדתם של ילדי אויב: "כאשר דנים בהריגת תינוקות וילדים, הרי שמצד אחד אנחנו מסתכלים עליהם כעל חפים מפשע גמורים... אך מן הצד השני יש חשש גדול מפניהם כשיגדלו. ... ובהקשר הזה ברורה החובה להרוג כל זכר במצב בו אנו כובשים שטח של אויב שלא הסכים להיענות לקריאה שלנו לשלום. כיון שהישארותם של זכרים גדולים היא סכנה לשלטון שלנו באותו מקום". אמירה זו דומה להחליא לדברים שאמר היינריך הימלר,כשדיבר על השמדת ילדי היהודים: "אינני רואה את עצמי זכאי לחסל בני אדם ולהשאיר את ילדיהם בחיים. כשיגדלו הילדים האלה הם ישאפו לנקום את דם הוריהם, נקמה שתפגע בבנינו ובנכדינו".

מחברי "תורת המלך" מרחיקים לכת, וקובעים גם כי "מותר להתרפא בגוי כדי להציל את ישראל... (...) חייו [של גוי] אינם כחיי ישראל, ולכן מותר לנצל אותם לצורך הצלת [בן עם] ישראל... אפשר לכבוש את [כל באי עולם] ולהשתמש בהם לכל צורך של ישראל". ועוד: "אף על-פי שבפשטות מותר להתרפא הריגת גוי, כמו שביארנו, יש לדון האם היהודי חייב לקום ולהרוג את הגוי במצב הזה (הדגשה במקור)... (מכל מקום) מותר לגוי להתנדב ולתת לב או כבד כדי להציל את [בן עם] ישראל...". ובסוגייה זו קבע הרב יצחק רוזנברג, מורם ורבם של מחברי "תורת המלך", כי "באופן תאורטי אם יהודי יצטרך השתלת כבד להצלת חייו, מותר יהיה לתפוס לא-יהודי ולקחת ממנו את הכבד בכוח הזרוע" (ראו:מוטי ענברי, "פונדמנטליזם יהודי והר הבית", עמ' 159).

כל אלה הינם גירסה יהודית של גזענות מהסוג הנורא ביותר. הטענה שצמד מחברי הספר לא המציאו דבר, והם רק עורכים שקלא-וטריא של הבאת דברים מפי אומריהם, חכמינו באלפיים השנים האחרונות - רק מחדדת את הנורא שבספר. הספר "תורת המלך", יש לחזור ולציין, איננו כתובת גראפיטי מזוהמת, אף כי תוכנו ומסריו בוטים ומתועבים מכתובת כזו. "תורת המלך" היא אמירה מדודה, שקולה, מפורשת, שזכתה לברכתם של רבנים, ביניהם כמובן הרב גינזבורג הנ"ל, והרב ליאור.

ליאור כותב ב'כתב הסכמה' המצוי בספר: "ראוי החיבור הזה לעלות על שולחנם של מלכים מאן מלכי רבנן וכל שוחרי תורה ואוהביה שיראו איך שתורת ישראל מדריכה את האדם בין בחיים אזרחיים רגילים והן בזמן מלחמה". כלומר, הרב ליאור קורא לשלטון ולאזרחים להתכַּוונן - בעת מלחמה ובעת שלום - על-פי כללי הרצחנות הגזענית . כללים, שחלקם נראה כאילו היה שיעתוק או שיבוט של תפיסות נאציות-במהופך.

יותר מכך: הדברים הנאמרים ב"תורת המלך" זכו לתמיכה של עשרות רבני ימין דתי קיצוני; וחמור מכך: רבנים רבים מההמיספרה המפד"לית, שאינם קיצוניים, תמכו בּזכותם של המחברים לפרסם את מסריהם, בשל היותם דברי תורה שאין לסכור אמירתם. בכך הפכה ישראל למדינה שבה מותר פרסום תועבה גזענית משמידנית, והיא נחשבת לחלק לגיטימי וחוקי של השיח הלגיטימי והחוקי.

את פרסומו של "תורת המלך" אפשר להקביל לפרסומו של "מיין קאמפף". אלא ש"תורת המלך" הוא גלוי ובוטה יותר. ומבחינה מוסרית, הוא תעודת עניות זועקת יותר, המעידה בחומרה רבה יותר על הווייה שממנה יצא, כיון שאין היא שטף מטורף של פסיכופת, צייר גלויות כושל, אלא מבנה של קוביות לֶגוֹ-לוֹגיוֹת, שהגיונן נשען על דברי חכמים, מחז"ל וצפונה. אין גם מנוס מלציין כי "מיין קאמפף" לא זכה עם פרסומו להסכמה הציבורית הנכבדה שזכה לה "תורת המלך".

יאמרו לי ויצעקו לי כי היהדות מלאה כרימון מסרים הומאניים, שוחרי שלום, אוהבי אדם באשר הוא. אשיב ואומר כי אף שעל מינונם ושיעורם של מסרים כאלה בדברי חכמים יהודיים לדורותיהם לא ערכתי סקר - אני נכון להסכים עם הקביעה הזו. אלא שיש כאן 'אלא' עקרוני, והוא תחום הכרייה ודליית-האוצרות המעסיק את היהדות הדתית בישראל. האוצרות הנדלים בעשרות השנים האחרונות ממכמני המורשת היהודית הוא החום והשחור שבה. זו, אגב, מלאכה שאינה מצריכה מאמץ אינטלקטואלי אדיר. צא ולקוט.

ההימשכות לפונדמנט הבסיסי וההתדרדרות אליו, הקָרָאוּת המודרנית, הופכים לנתיבו העכשווי של השבט הדתי-לאומי. זהו נתיב שהפאשיזציה היא רק פיתוליו הראשונים. השאלה אם ישראל עוברת תהליך צמיחה והבשלה של הווייה פאשיסטית בקרבה, היא שאלה שחיוניותה קמלה זה מכבר. הנבט החדש בשדה-השאלות הוא: מתי תסיים ההווייה הפאשיסטית, החוּמה, להרות וללדת את זו השחורה.

דמוגרפיה. גם אם שונאי הדיון הדמוגרפי נוהגים לתארו כשד שעצם הצגתו יש בה יותר מקמצוץ של ריח פאשיסטי - דמוגרפיה היא גורם אובייקטיבי, שאסור להתעלם ממנו. ובהקשר לנאמר כאן, אני מתכוון לשיעור ההולך וגדל של הציבורים אשר מאפיינים כאלה ואחרים של התופעה פאשיזם יצוקים בבטון דתי בבית גידולם ובאידיאולוגיה שלהם.

אנסח טענה מקדימה: הדת היהודית יש בה תווים פאשיסטיים, ולאו-דווקא מהזניחים שבהם: כסנופוביה מובנית; שאיפה לטיהור אתני; חתירה להתפשטות גיאוגרפית אדירת הקפים; עוינות לרעיון שוויון האדם; פולחני-דם וכמיהה אליהם; קידוש המוות; וכפועל יוצא מאלה - גם תיעוב המושגים הומאניזם ודמוקרטיה.

כל אלה מצויים - במינונים כאלה ואחרים - בגנום האידיאולוגי של ציבורים גדולים מקרב יהודי מדינת ישראל. שיעורם של ציבורים אלה בין יהודי ישראל הולך וגדל בקצב גיאומטרי. ומעבר לכך: בתוך הציבורים הללו מואץ והולך תהליך ההקצנה שכיוונה פאשיזציה. החרדים הולכים ונעשים לאומנים יותר; הציונות הדתית נעשית דמוקרטית פחות וחרדית יותר; משקלו של הציבור הדתי לאומי החפץ לדבוק בהומאניזם, דמוקרטיה ושוויון ערך האדם, הולך ומצטמצם.זאת, מן הטעם הפשוט ש"מרתון וג'חנון לא הולך ביחד". כלומר - כפי שלא נאמר בשיר של להקת 'אפליקציה' - "דתיות יהודית פונדמנטליסטית לא הולך ביחד עם הומאניזם, דמוקרטיה ושוויון ערך האדם".

ראיית העולם החרדית מקדשת את ההיכפפות וההיכנעות לרבי - חסידי או ליטאי - ובכך היא מאיינת את נשמת הדמוקרטיה. ומצידם השני של המספריים החרדו-דתיים,הציונות הדתית הופכת לחרד"לית יותר ויותר. על כך תעדנה הבחירות האחרונות, בהן הפך הפלג החרד"לי "האיחוד הלאומי" לסיעה בת ארבעה מנדטים, בעוד שלמקבילתה מ'שמאל', "הבית היהודי",שלושה מנדטים בלבד. כידוע לכל סוציולוג, ההקצנה הדתית והלאומית בַּהֶמיספרה המפד"לית היא עמוקה ומתמדת. יותר מכך: גם המחצית המפד"לית הקטנה יותר, "הבית היהודי" (של זבולון השני, יורשו של זבולון הראשון ז"ל) נעה ימינה ולְאוֹמה ודתה. ראו את אשר עוֹבֵר על בני-עקיבא, למשל.

נראה כי מיותר לציין: כאשר ההֶמיספרה המפד"לית מפתחת עוינות גדֵלה והולכת לערכים ולעקרונות דמוקרטיים, אין להניח כי הגוש החרדי הגדול - על שני מרכיביו העדתיים - יתייצב להגנת הדמוקרטיה ולבלימת הפאשיזם הדתי, ביום בו הדבר החוּם הזה יגיע לשער פלומבו. הרב עובדיה,הרב אלישיב ודומיו ומאות אלפי המאמינים הרוגשים בחצרותיהם,לא יישכבו על הגדר עת תנסה הדמוקרטיה הישראלית הנחלשת להתייצב מול העומדים עליה לקצר את ימיה.

האגף הציוני של היהדות הדתית בישראל מתארגן לקום על הדמוקרטיה, כאשר במצחו ובצווארו משתרגים ותופחים ורידי זעם של פאשיזם מבשיל. ורידים, שבחלקם מַכהֶה הגוון השחור את הצבע החום, כפי שיובהר להלן.

אחד מחברי הכנסת של "האיחוד הלאומי" הוא מיכאל בן-ארי. בן ארי היה מנושאי כליו של כהנא. הוא לא הצטרף ל"איחוד הלאומי" כטרמפיסט אנונימי אלא כנציגה של תנועת יורשיו של מאיר כהנא. כיון שיורשי כהנא לא חזרו בהם מעמדותיה הישנות של תנועתם, אין להימנע מפירוש התחברותם ל"איחוד הלאומי" כהצהרת כוונות של מפלגה לגיטימית זו, שכפסע בינה לבין שותפות פעילה בשלטון.

אפשר להתכחש לאופייה המתוכנן של 'תאונת' הסתפחותם של בן-ארי ושולחיו הכהניסטים ל"איחוד הלאומי"; וניתן לנסות לטאטא את משמעות התופעה אל מתחת לשטיח ההדחקה. אבל אי-אפשר להתעלם ממצע הרקע של מפלגת "האיחוד הלאומי" עצמה,שאיננו רחוק מזה של כהנא ונאמניו. איני מתכוון למצעה הרשמי של המפלגה, כיון שעל-פי החוק אין היא רשאית - לפי שעה,אמרנו, לפי שעה - להציג פרקים ממצע הרקע שלה, שהוא השדה הרעיוני שבו רועה המפלגה הזו.

השדה הזרוע שבו שרויה ההווייה של ראשי התיבות כ"ך (כהנא-כצלה) הם הדברים שכותבים ואומרים רבניה של "האיחוד הלאומי". ראשי המפלגה, כצל'ה ואחרים, הצהירו חזור והצהר כי מפלגתם מודרכת בידי שורת רבנים מובילים של היד"ק (הימין הדתי הקיצוני). וכיון שמאמירות רבות של האורים-ותומים הרבניים של "האיחוד הלאומי" לא ניתן לקרצף את מהות הפאשיזם, שלעתים משוחים עליה גם צבעים שחורים עזים - הרי שהמפלגה הזו צבועה בצבעי האידיאולוגיה של רבניה.

מי הם רבנים אלה? אציין כאן שניים מהבולטים שביניהם: דב ליאור, ראש ועד רבני יו"ש ורב העיר קריית ארבע ומתנחלי חברון, וזלמן מלמד, ראש ישיבת בית אל. מלמד עומד בראש קונגלומראט התקשורת 'ערוץ 7', וכיהן כראש ועד רבני יו"ש לפני הרב ליאור.

את המרחק בין דבריהם החומים של רבני היד"ק לבין אמירותיהם בעלת הנימות הכמו-נאציות אפשר לקטלג,בין השאר, על-פי פירושם לצו המקראי "לא תחנם"/"לא תחונם".הפרשנות המקובלת היא כי "לא תחנם" משמעו שאין להתיר לנכרים לחנות - להישאר - בארץ; יאללה, טרנספר. אך יש המבארים את הצו הזה על דרך "לא תחונם". כלומר, לא תחון אותם, השמד תשמידם. יאללה, ג'נוסייד. (הרב ישראל הס המנוח, כאשר היה הרב של אוניברסיטת בר-אילן, כבר השתמש בעבר במושג המפורש ג'נוסייד, וכתב כי יש לעשותו בערבים). הפרשנות - גירוש או השמדה - היא אחד מניירות הלקמוס המעידים על המפַרש אם ג'נוסיידיסט הוא או רק טרנספריסט.

הרב מלמד הוא טרנספריסט שחזונו ענק: הוא קורא לגירוש הערבים לא רק מארץ ישראל המערבית ולא רק מירדן, אלא מכל תחומי הארץ המובטחת: "הרעיון הזה שיש אומרים שצריך לעשות טרנספר ולגרש את הערבים אל מעבר לירדן, הוא מוטעה מיסודו. צריך לשלוח אותם למקום אחר, לארצות ערב כמו ערב הסעודית, כוויית ותימן, שעליהם אין מחלוקת שהם שייכים [הטעויות במקור] לחוץ לארץ. היכן שיש מחלוקת יש ללכת לחומרא". משמע, לבנון, סוריה, ירדן ועירק אינן נמנות על היעדים שאליהם יגורשו ערביי הארץ המובטחת, שכן הן מצויות בתחומה. משמע דמשמע, הטרנספר ע"פ מלמד יהיה פרויקט-שִינוע של עשרות מיליוני ערבים.

הרב ליאור קיצוני יותר. הוא מציע קוקטייל: טרנשמדה. בדברו לפני רבנים עמיתים הציע ליאור לנהוג בדרך הבאה בתושבי אחת הערים הפלשתיניות: "לקחת את כל הערבים שם, מגיל שש עשרה ועד ששים, ולהעביר אותם למקור אחר - לגן עדן".

רבנים נכבדים אחרים קוראים להשמיד את הערבים או את ערביי א"י. לא תמיד מקפידים גוזרי-ההשמדה על ההבדל בין אלו לאלו,והאמירה כי דין אחד לכל אויבינו, ללא הבדל מין ופספורט, מקובלת למדי. הערבים ראויים להשמדה משום שהם גישומו הנוכחי של עמלק או משום שהם צאצאי שבעת העממים או משום שהם אויבינו או משום חפיפת כל המִשוּמִים הללו.

בין הקוראים לגרש, להשמיד או לגרש ולהשמיד, ישנם גם שמצאו דרכם אל מפלגת השלטון הנוכחית בישראל. פייגלין, הלל וייס וחבריהם ממפלגת "מנהיגות יהודית" המסונפת לליכוד, משתייכים לקצה הקשת שהכינוי פאשיסטי אין בו כדי למצות את חזונו.מאפיינים לא מעטים של תנועה זו גורמים לַמְתַאר אותה כפאשיסטית בלבד, שיסמיק מבושה. חזון ישראל המשתרעת מהפרת ועד הנילוס נֶחלם בגלוי גם בין האידיאולוגים של תנועה/מפלגה זו (דוגמת הלל וייס); פייגלין, מנהיגה של "מנהיגות יהודית", ואוהד קמין, המתואר בפי פייגלין כפילוסוף, מראשי דבָּרֵי התנועה, משבחים את כהנא.

פייגלין - המטיף להריגה המונית, השמדתית, של אוכלוסיות ערביות - אף מציין את חלוציותו של כהנא, שהעלה את סוגיית עמלק אל השולחן הלאומי. וקמין, המתאר את כהנא כ"יהודי גדול" כותב בעניין עמלק: "הפתרון היחיד למצב של עימות עִם עָם שנושא בחובו את חיידקיה של אי מוסריות עמוקה כשל עמלק היא חיסולו הגמור. ... אם תמחה ישראל את העמלקים החדשים היא תשחרר סוף סוף את בניה מכלא ההטרדה שבו נולדו". הלל ויס מרחיק לכת וקובע כי השמדת עם (זו שהרב הס כינה אותה בשמה הלועזי המפורש, ג'נוסייד), ובלשונו של ויס "להכרית את זרעו של עמלק" - היא אחד מארבעת יעדיה של המדינה היהודית.

ע"פ ויס, היעוד אינו מחיית זכר עמלק אלא "להכרית את זרעו". ("להכרית" היא מקבילה מקראית של "להשמיד". להשמיד, בגרמנית: vernichtung). קביעת השמדת-עם כייעודה של מדינה - הריהי בגֶדֶר עליית מדרגה: מרְאִיית-עולם פאשיסטית, לכזו שנזם נאציזם באפה. נזכור: הלל ויס הוא מבכירי האידיאולוגים של "מנהיגות יהודית", תנועה שהיא חלק מהליכוד, המפלגה הגדולה בישראל.

ב"מנהיגות יהודית" ובשדות אחרים, מטופחים פניה החומות-שחורות של היהדות; בין השאר, חוזרות ונשנות - כהד מאוחר לקריאתם של הלאומנים הגרמניים המשופמים להעניש את בוגדי נובמבר 1918 - גם הקריאות להעניש את בוגדי אוסלו ובוגדים אחרים. שפת הביבים שבה מתואר השמאל הישראלי בקולמוס הדתי-ימני, מעלָה אף היא לזיכרון את שפת הביבים של משופמי גרמניה; זוהי שפה ששולטים בה הדימויים הביולוגיים (חיידקים ודומיהם), הזואולוגיים (זאבים והמשפחה) והמטבוליים (קיא והסביבה). המאה הקודמת לימדה אותנו כי גם השפה היא מסר.

כמו עוז אלמוג, גם אני מתנבא: כאשר תוסרנה המגבלות החוקיות, ותוּתר פעילותן של מפלגות בעלות מצע פאשיסטי, תהיינה-גם-תהיינה מפלגה או מפלגות בעלות מאפיינים פאשיסטיים מובהקים, שתעבורנה את אחוז החסימה. שיעור האזרחים היהודיים התומכים בדברי רבנים חומים-שחורים, עבר מזמן את שני אחוזי החסימה דהיום. בעתיד הלא רחוק תביא הדמוגרפיה - בצד הקצנת המגזרים שהדמוגרפיה לצידם - לצמיחתן המתמשכת של מפלגות הנתפסות היום כמפלגות שוליים, ולהקצנתן המתמשכת. הן תהיינה מפלגות בעלות מאפיינים פאשיסטיים מובהקים. מפלגות אלה תובלנה את עצמן ואותנו אל השלב הבלתי-נמנע הבא, השלב שמדיו שחורים; השלב שבו יונהגו כאן כלליו של הספר "תורת המלך".

ובינתיים, יוסיפו אנשים מתונים במחנה יוצאי המפד"ל לפכור ידיהם, לגלגל עיניהם לשמיים ולומר כי כל דברי הרבנים דלעיל אינם אלא דיונים היפותטיים במשוואות הלכתיות; משוואות שרבנים דרכם לדוש בהן. וחילונים תמים כעוז אלמוג יוסיפו לומר כי כל הפאשו-נאצו הזה איננו אלא ממבו-ג'מבו המתרחש בְּשוליים חסרי משמעות. הסכת ושמע ישראל: היום הזה נהייתָ לשוליים. ואם לא היום, אז מחר או מחרתיים.