לפני יותר מ-25 שנה, כאשר מדיניות החוץ של ממשלת ארה"ב התנודדה בין אירן ועירק, פקידי הממשל בממשלת ארה"ב, בכוונה תחילה, לא מסרו מידע סודי חשוב לישראל, למרות האיומים המשמעותיים שהיו קיימים אז וגם היום על מדינת ישראל. היום, אנחנו מודעים היטב איך מאוחר יותר, ישראל רכשה את המידע הזה - מידע זה הפך לגורם מפתח במה שהיום מכונה "פרשת יהונתן
פולארד".
זה מספר שנים, אני מנסה להביא את הטרגדיה היהודית הזו לסיום. בעזרתו של חיים שטרן, שהוא אחד מניצולי גטו ורשה (הוא בעצמו נתקל באדישותה של ממשלת ישראל), נאבקנו למען "זכויותיהם הדתיות של האסירים היהודים".
יש לציין, כליאתו של פולארד היא בלתי הוגנת. הוא כבר היה כלוא זמן רב, פי שלושה יותר מכל אזרח אמריקני אחר שהורשע באותו פשע. הסיבה ההגיונית היחידה להסבר תופעה זו היא שיש למרבה הצער "סטנדרט כפול" כאשר דנים בעניין יהודי. במהלך ההידברות שלי עם היועצת המשפטית ל
ממשלה, ז'נט רינו, היא הבינה זאת היטב, אבל לא הצלחתי לפתור את הענין הזה באמצעותה.
כיום כל המהלכים המשפטיים האפשריים להגנת פולארד "מותשים". יציאתו חופשי מהדלת הראשית של בית הסוהר שבו הוא כלוא בעזרת "המתקת-דין נשיאותי", חסרת סיכוי.
עם זאת, ישנה סוכנות ממשלתית אמריקנית, בעלת סמכות, שיכולה להביא בעיה זו לפתרונה, והיא נקראת: "הוועדה האמריקנית להידברות לשחרור על-תנאי". למיטב ידיעתנו, לא הוגשה שום בקשה בעניינו של פולארד למשרד זה. מצד שני, קיימת רשימה ארוכה של אזרחים אמריקניים בולטים, אשר קראו בצורה נחרצת לשחרורו של פולארד. הרשימה כוללת, בין היתר, את ז'מס ווסליי - המנהל לשעבר של סוכנות ה-CIA בזמן שפולארד נאסר ונכלא, וכן הסנאטור לשעבר דניס דהקונציני, ממדינת אריזונה, שכיהן בנבחרת ועדת המודיעין של הסנאט, גם כן בזמן שהפרשה הזו התרחשה.
מאמצים ישראליים גם הפרלמנט הישראלי המכונה "הכנסת" פנה פעמים רבות בבקשה לשחרור פולארד, אך ללא תועלת. במשך שנים רבות הייתה לי הזכות - יחד עם חברי כנסת רבים - לפעול בקונגרס האמריקני למטרה זו, ואכן נמצאו מספר חברי ממשל שהראו סימפטיה ורצון להביא לשחרורו של פולארד, כולל הסנאטור אורין הט'ש ממדינת יוטה.
יש סיבות טובות להאמין בכך ש"הוועדה האמריקנית לשחרור על-תנאי" תתייחס באהדה לבקשת שחרורו, עם זאת, על-מנת להתקדם בכיוון זה, חייבים למצוא אישיות חזקה בעלת השפעה נרחבת, על-מנת לנהל ולהוביל את המאבק הזה.
ממשלת ישראל היא זו שיצרה הפרה חמורה עם ממשלת ארצות הברית, והיא זו שקיבלה תועלת מ"פרשת יהונתן פולארד". אי לכך, ניתן לחשוב שהשגרירות הישראלית בוושינגטון תהיה מעוניינת להיאבק כדי להביא את הפרשה העגומה הזו לסיומה, על-ידי לחץ על הממשל ובאמצעות "הוועדה לשחרור על-תנאי".
ראש הממשלה
בנימין נתניהו ביקש לשחרר את פולארד, אבל ספק האם ראש הממשלה בעצמו מודע לקיומה של "הוועדה לשחרור על-תנאי". אולי השגרירות יכולה לחקור את כל העובדות הקיימות בעניין זה ולהביאן לידיעתו של ראש הממשלה.
פעמים אינספור ביקשתי לדון בעניין זה עם מיכאל אורן, השגריר הנוכחי של ממשלת ישראל בארה"ב, וגם עם קודמו בתפקיד סלאי מרידור, אך לצערי משרד זה לא הראה שום התעניינות בנושא. בקיצור, השגרירות הזניחה עניין זה לחלוטין.
מטרידה מכל היא העובדה שהאדם היחיד שאני מכיר שמראה התעניינות כנה במצבם של האסירים הישראלים הכלואים בבתי סוהר בארה"ב (ויש להדגיש, פולארד בעצמו הוא כיום אזרח ישראלי), הוא פקיד ממשל, המשמש כיום כשליח ישראלי במדינת פילדלפיה - והאיש האציל הזה איננו יהודי, הוא ממוצא דרוזי.
המשך מעצרו של פולארד הוא ללא ספק מצב לא בריא ליהדות האמריקנית, בשל העובדה שזה עוזר לשמור את להבות האנטישמיות בתנופה. באשר לישראל, מציאת פתרון לסוגייה זו צריכה להיות לא פחות חשובה מאשר השבת חייל צה"ל גלעד שליט מידי חוטפיו.
נא לשלוח "קריאות התעוררות" לשגרירות ישראל, ובעזרת השם נצפה לדברים טובים שיתרחשו בקרוב.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
