מיקומו של הפנס

אם ננקוט במידתיות הוגנת הרי שכיום ומזה כעשר שנים שיונתן פולארד כלוא על לא עוול בכפו. איננו מתיימרים כאן להציג ידע משפטי מעמיק אך לחוטאים בריגול כיונתן פולארד נוהגים האמריקנים מעשה הפליה תמוה. כה תמוה ומופרך עד כי חייבת השאלה המתבקשת להישאל, "בעבור מה כלוא מזה 26 שנים עד היום יונתן פולארד"?

אין חולק על כך כי פולרד ריגל במצוות מדינת ישראל כנגד מעצמה ידידותית. אין חולק, כך דומה, כי יונתן פולארד חייב היה לשלם על מעשהו בתקופת מאסר. אך יש ויש חולק על אורכה של תקופת המאסר אשר אינה מידתית ואינה הוגנת.

ארצות הברית של אמריקה אינה כולאת אנשים בעברות דומות לתקופות ממוצעות העולות על כ-15 שנים במקרים החמורים ביותר. אך לעיתים רחוקות ובזמנים רחוקים כשנות החמישים למאה הקודמת, כבמקרה מרגלי האטום הקומוניסטים-היהודים: יוליוס ואתל רוזנברג הושת עונש המוות האולטימטיבי על מורשעים בריגול חמור. פולארד אומנם ריגל, אך לכאורה העביר את החומרים שגנב ממעסיקיו באמריקנים, למדינה ידידותית כאשר מניעיו היו בעיקר עזרה למדינת ישראל במניעת תקיפתה על-ידי אויביה.

והנה לא כצעקתה, פולארד משלם מחיר המושת על מרגלים אשר ניזקו באורח החמור ביותר את ארצות הברית. כלומר, קיים במקרה פולארד יסוד נוסף הנעלם (מועלם) מעינינו באדיקות רבה. יסוד זה הוא שמביא את האמריקנים להתייחס לפולארד בשלילה, לפנים משורת הדין.

משך השנים נתפרסמו ידיעות רבות על כי החומרים הסודיים של מסמכי פולארד זלגו לברית המועצות. מרגלים כפולים אמריקנים דיווחו בחקירותיהם על מידע סודי הנימצא בידי הרוסים אשר מקורו היה בוודאות במסמכי פולארד.

השערת האמריקנים כי פולארד סחר עם המסמכים הגנובים והעבירם לרוסים תמורת בצע כסף הופרכה באופן מוחלט על-ידי מקורות מוסמכים רבים, פולארד העביר המסמכים למפעיליו ובראשם רפי ("המסריח") איתן. היוצא מכך הוא כי המסמכים הסודיים הגיעו בתנועה סיבובית מידי פולארד לידי ארגונו של רפי איתן (ה-לק"מ) ומשם נדד-נימסר חלקם לידי הרוסים. אך האם יכול היה רפי איתן להעביר מסמכים מסווגים לברה"מ בלא אישורו של הדרג הגבוה ביותר במדינת ישראל?

יותר ויותר דומה כי אנו שוגים בחפשנו את הסיבות לכליאתו הממושכת והבלתי מידתית של פולארד, בארצות הברית בלבד. אנו מחפשים הסיבות מתחת לפנס בעוד שאפשר בהחלט כי הסיבות לכך קיימות דווקא בחשכה הסמיכה הסמוכה לנו. דומה ואורו המחטא של הפנס שלנו נמצא במקום שונה לחלוטין.

הבה וניזכר. שנת 1985, השנה בה פעל וניתפס פולארד הייתה שנה רוויה במתח ומגעים ישירים ועקיפים עם ברה"מ בעיקר על-רקע הגדלת מכסות הגירה של יהודים תושבי ברה"מ החוצה מהמדינה ובעיקר לישראל. היה גם אינטרס מובהק לישראל לשפר דרמטית את יחסיה עם הרוסים (כפי שקיים אותו האינטרס כיום, דבר לא השתנה) על-מנת להשתחרר מעט מלפיתת "כלוב הזהב" המגבילה של האמריקנים (גם כיום תקף עבורנו אותו האינטרס בדיוק).

הבה ונמשיך וניזכר. בשנת 1984 הוטלה ישראל למערכת בחירות אשר תוצאותיה הכתיבו את הצורך בממשלת רוטציה בין שימון פרס ויצחק שמיר. שימון פרס ניכנס ראשון למעון ראש הממשלה בתאריך 23 יולי 1984 והעביר את שרביט ראש הממשלה לידי יצחק שמיר בתאריך 20 אוקטובר 1986 . יבחן הקורא את התאריכים האמורים למול זמני פרשת פולארד, התזמון מסמר שער (שאינו קיים עוד). פרשת פולארד חופפת בדיוק נמרץ את תקופת כהונתו כראש ממשלה של שימון פרס. נזכיר שוב, פולארד נישפט וניכלא למאסר עולם בנובמבר 1985 .

כעת הגיע תור הספקולציה. המסמכים הסודיים האמריקנים שגנב פולארד הועברו בחלקם על-ידי רשויות ישראליות לידי רשויות סובייטיות כאתנן לשיפור יחסים עם ברית המועצות. רק דרג אחד בלבד בישראל יכול היה להורות על מהלך מעין זה והוא ראש הממשלה ד'אז שימון פרס.

כאמור לעיל, פולארד חייב היה לשאת בעונשו על מעשיו, אך אמור היה לכאורה להשתחרר, לפי שורת ההיגיון והצדק, למצער בשנת 2000 או מעט מעבר לכך. כל ראשי הממשלה בתקופה זו לקו באלם מתמיה כאשר המדובר היה בבקשה רשמית ישראלית לשחרורו של פולארד. למעט בנימין נתניהו, אשר פעל ופועל רבות הן בחשאי והן בגלוי למען פולארד הרי החל מאהוד ברק דרך אריאל שרון וכלה באהוד אולמרט, לא נעשה דבר. גם כאשר הופרכו הצהרות וכוונות משלוח מכתבי בקשה בעבור פולארד לא ניתן היה לסמוך על אמיתות ההצהרות, ניראה כי כולן היו שקריות. שלשת ראשי ממשלה אלו אפשר ובילו יותר זמן בשטח ארה"ב מאשר בשטח ישראל משך תקופת כהונתם אך שילמו מס שפתים ניעג ומאחז עיני הציבור בכל האמור לשחרור פולארד. ומכאן נשאלת השאלה הרטורית: על מי גוננו ראשי ממשלת ישראל?

המסקנה המצרפית, המסתברת מכל האמור לעיל היא כי בישראל מגוננים על מעורבותו (לכאורה, רק לכאורה) של שמעון פרס ובאחריותו האולטימטיבית בהעברת חומר שהושג בדרכי פשע לידי שלטונות סובייטיים (עדיין בתקופת המלחמה הקרה). ישראל מגינה למעשה על שמעון פרס ומקריבה את השה לעולה, יונתן פולארד.

העניינים אף הסתבכו יותר משמונה שמעון לנשיא מדינת ישראל. הממסד הישראלי אינו יכול להרשות לעצמו שערוריית ענק בממדים מפלצתיים (כולל חורבן היחסים המיוחדים עם האמריקנים אשר ממילא מקרטעים כעת עקב תסמונת משיח השקר, חובב האיסלאם אובמה), שתתחולל עם חשיפת המעורבים האמיתיים. דהיינו, אין סיכוי כי פולארד ישוחרר לפני שיקרו שני תנאים שהם כאחד: שימון פרס לא יהיה נשיא או שילך לעולמו. על פניו, יונתן פולארד אינו משוחרר משום שמדינת ישראל (חשוב לציין, עד ולא כולל תקופת כהונתו של בנימין נתניהו), באופן מפורש, בערוצים חשאיים, ביקשה את האמריקנים שלא לשחררו.

לאלו חדי העין ומושחזי ההיגיון בנינו, שמעון פרס ניפגש כבר מספר פעמים עם הנשיא אובמה משך 2010-2011. אפשר שבפגישות עמל הוא על שחרור יונתן פולארד, אך אפשר בהחלט (ואולי סביר יותר), כי עמל על המשך כליאתו של פולארד בתואנה של חובת שמירת היציבות הישראלית בתקופה של תהפוכות כה גדולות במזרח התיכון. גם ידיעות אשר משוטטות ברחבי האינטרנט גורסות כי שמעון פרס שיתף ומשתף פעולה עם אובמה (יחדיו עם "הנקייה ציפק'ה שפיצר) בהפיכה שלטונית בישראל משך שנת 2010 במקביל להפיכה המצרית (מהלך אשר סוכל במיומנות רבה על-ידי נתניהו בתחילת 2011). האם שמעון שיתף פעולה עם אובמה להפלת ממשלת נתניהו בתמורה להמשך כליאתו של פולארד וכפועל יוצא כליאת סודו עמו? כמובן, אשרי זה שאינו מאמין.

לעזרתנו אפשר ויבוא רווח והצלה לפולארד דווקא מאובמה האמריקני או נכון יותר לומר מכישלונותיו של אובמה. ככל שיתקרבו הבחירות לנשיאות האמריקניות, ככל שמצבו של אובמה יחמיר בסקרים, ככל שהפופולריות של מועמדי הרפובליקנים תנסוק (אם וכאשר), כך מתעצם סיכוי שחרורו של יונתן פולארד. אובמה צריך את הכסף והקול היהודי (בעל המשקל הסגולי העצום בפוליטיקה האמריקנית), כאוויר לנשימה. אובמה אינו סופר את שמעון פרס באשר שמעון ממילא לא סיפק את הסחורה (הפלת ממשלת נתניהו) וברי כי גורלו של אובמה מעניין את אובמה יותר מגורלו של שמעון פרס וישראל יחדיו עמו.

ומכאן, אפשר בהחלט כי אובמה ייאנס, כפעולה של שרידות פוליטית, לקדם מחווה לכאורה כלפי ישראל והקהילה היהודית האמריקנית ולשחרר את פולארד. אם כך יקרה יכולים אנו לצפות כי פולארד ישוחרר כמחצית השנה לפני הבחירות האמריקניות הקרבות לנשיאות דהיינו, אי שם בשנת 2012.