נדיבות וצמיחה

קפיטליזם נתפש לרוב כתפישה כלכלית הנשענת על תפישה אגוצנטרית. הרעיון העומד בבסיס ההשקפה הקפיטליסטית הוא שהרצון האנוכי של כל פרט לשרוד הוא הכוח החזק המניע את גלגלי המשק. הגישה הישראלית כל-כך, על פיה אף אחד איננו רוצה לצאת פראייר, היא זו המביאה את המשק לצמיחה באיזה כוח עלום של יד נעלמה. ואכן בחברות בהן קיים יסוד חזק של רצון להצליח ויהי מה - בחברות מהגרים כמו מדינת ישראל, ובחברות שזכו לחירות כלכלית אחר שהיו נתונות בשלטון טוטליטרי, כמו סין למשל - קיימת צמיחה כלכלית. אולם לא לעולם חוסן. צמיחה כלכלית מסוג זה איננה מאריכת-חיים. היא מזנקת זינוק מרשים ולאחר דור חוזרת לסטגנציה.

האם אגואיזם הוא אכן המנוע היחיד לצמיחה? אני מבקש להצביע על הנדיבות כמנוע חזק לא פחות. בכלכלה, יש לדעת, לתשתית יש תפקיד חשוב לפחות כמו לייצור. בסין הקומוניסטית הייתה השקעה מועטת ביותר בתשתית. כאשר פתחה סין את שעריה למערב, הייתה התובלה חלק הארי במחיר המוצר הסיני. השיפור העצום בתשתית איפשר לשמור על מחיר נמוך של המוצר הסיני חרף העלייה הרבה בתשלום לפועלים הסינים.

כשם שתשתית חומרית חשובה לכלכלה, כך גם תשתית ערכית. חברה מושחתת משלמת מחיר רב על בטחונות המגינים על הפרט מפני רמייה ופשיעה בכלל. היא אף מפריעה מאוד לחירות הנדרשת לצמיחה. אולם לא רק פשע הוא התוקע מקלות בגלגלי הצמיחה. חברה אנוכית שבה פרטיה אינם נכונים להסכין בהצלחת זולתם, היא חברה שתמעט בהשקעות, חברה שתשקע באנוכיותה. השקעה בכוחות צעירים ויצירתיים הכרחית להצלחת כל משק. קיימות חברות שבהן קיים אתוס חברתי של נדיבות. אתוס כזה קיים בחברה האמריקנית והוא לדעתי אחד הסודות להצלחת הממשל שלה חרף הטלטולים שעוברים עליו לאחרונה. בארצות הברית של אמריקה מקובל מאוד להשקיע בבחור צעיר ונמרץ, לתת לו צ'אנס. בחור צעיר יודע שעומדת לו האפשרות לפתוח עסק גם אם אין לו הון עצמי. יוזמה וחריצות ירשימו את מי שיש לו, ותינתן לו האפשרות לפתוח עסק משלו.

האם בישראל המצב שונה? ובכן, אנו נוהגים לומר שבארץ, אדם לאדם זאב, אולם אין זו אמירה מדויקת. גם בארץ ניתנת האפשרות גם למי שאין לו הון עצמי לחדור למשק. ההון נמצא בדרך כלל במדורת השבט. חברים מן השירות הצבאי, קרובי משפחה, מן המושב, כל אלה ישמחו לסייע. נדיבות שבטית זו היא סוד ההצלחה הישראלי. לא רק זריקות העידוד שזכינו להן מן העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר. אך נדיבות זו היא נדיבות מוגבלת. היא מדירה את כל מי שלא זכה לחדור לשבט המצליח, זה שההון בידיו. אם חפצים אנו בהצלחה, בצמיחה ושגשוג, אנו חייבים לפתוח את ידינו. אנו חייבים לטפח את הנדיבות ולא רק לחברינו מן המילואים. העין הטובה תתרום לצמיחה לא פחות מן המוטיבציה להצליח.

שמירת האיזון בין אנוכיות ובין נדיבות הולמת את ההשקפה היהודית. חז"ל כבר למדונו שאדם מצווה לדאוג לרווחת הזולת אולם הוא איננו חייב לוותר על כל נכסיו לשם כך. כך למשל מצווה התורה - "ואהבת לרעך כמוך". אהוב את רעך כשם שאתה אוהב את עצמך. אהוב את רעך אך לא יותר משאתה אוהב את עצמך. "וחי אחיך עמך" - עזור לאחיך לחיות כל עוד חייך אתה אינם עומדים בספק. לכן אין לראות באנוכיות כלי כלכלי שאיננו לגיטימי, אבל נדיבות חשובה לא פחות. השמחה בהצלחת הזולת, ההשקעה בו, חשובות לא פחות מן הרצון העצמי לצמיחה ושגשוג. נראה שאיזון מוסרי זה, לא רק שהוא חשוב אלא שהוא אף מניב פירות.