שרון: "ההינתקות יצאה לדרך". ואכן, למרות כל הפרשנויות, ההסתייגויות, הניסיונות לגמד את ההחלטה - אין כנראה דרך חזרה. להזכיר, כי גם ההחלטה לוותר על ארץ ישראל השלמה ויתור על שטחי מולדת או הקמת מדינה פלשתינית - התחילו בהצהרות והפכו למציאות.
אמנם, עד שיחליטו לפנות ישובים זה יקח זמן, עד שיחליטו לפנות בפועל יקח עוד יותר זמן - אבל צריך להשלים עם הרעיון - שבסוף זה יבוצע.
אין ספק, שבשלב זה שרון הוא המנצח הגדול. כבר כתבתי כאן בעבר, כי שרון כגנרל שטח מצליח וטקטיקן צבאי מזהיר, נפל ב"מארב" שהוכן לו בליכוד על-ידי המשאל בו הפסיד - אך מצד שני היה ברור שהוא ייצא מן המצב המביך כשידו על העליונה.
מבחינה פוליטית, אריק צלח את התעלה פעם שניה - ובכך הביא לישראל ולתדמיתה בעולם ובעיני הנשיא בוש וממשלתו - הרבה כבוד לעצמו ליכולתו הפוליטית ולכושר מנהיגותו.
יתכן שהמהלך שהחל שרון לא יסתיים בקדנציה שלו, ואולי אחרים יצטרכו להשלימו, אך המהלך יירשם בספרי ההיסטוריה של ישראל וביחסים בין היהודים והפלשתינים על שמו.
נכון שיש הרבה הסתייגויות מהתכנית ובעיקר מן ההחלטה - שהיא מימית - חלבית, שלא נותנת הרבה תוכן ורק הרבה כותרות. זה נכון - אך לא מדוייק. ההחלטה, היא בעלת כוח דקלרטיבי בשלב זה, לאמור: החלטה עקרונית על התנתקות, בלי יישום מעשי ותאריכי פינוי קבועים - אך ברור לכולם, לרבות המתיישבים שהמכונית החלה לנוע וגלגלי הפוליטיקה החלו בתנופתם ושלא ניתן להחזיר הגלגל לאחור.
כבר כתבתי כאן בעבר - שמתיישבי גוש קטיף, כמו מתיישבי יש"ע המיועדים לפינוי, למעט גושי ההתיישבות הגדולים ואלה שייכנסו לתוך חומת ההפרדה או גדר הביטחון - הם "ישובי מילואים".
מדובר באזרחים - שנשלחו לשם בהוראות ממשלות ישראל חוקיות כדי לבצע מדיניות מסויימת. בשלבים ההם - המטרה היתה מוצדקת, חשובה ויעילה. החיים זורמים לא תמיד בנתיב שחשבו ותכננו מראש. בוודאי לא החיים הפוליטיים הסוערים באזורינו - ואי לכך, בשל נסיבות הזמן והמקום - ההחלטה על הפרדות, הינתקות, היא במקומה לטובת המדינה.
על "ישובי המילואים" - עם סיום משימתם - לחזור לגבולות ישראל ולהמשיך במילוי תפקידיהם במקומות חדשים. ברור שזה קשה, לפעמים אכזרי לעקור נטוע, להרוס קטעי חיים - וכמובן קל יותר לדבר על זה, לכתוב על זה מאשר לבצע זאת - אך עדיף לחיות למען המולדת מאשר למות בעדה - ישירות או על-ידי אחרים שצריכים להגן עליהם.
ברור שהמהלך פוליטי הוא די מסובך - גם אם יגיעו להסכם עם מצרים, שתיקח אחריות על "ציר פילדלפי" או למנוע הברחת נשק לעזה, תייצר בעתיד בעיה, במידה וישראל תרצה לבצע פעולות מבצעיות או סיכולים ממוקדים ברצועה, מפחד להסתבך עם המצרים - כמובן - שהחמאס, הג'יהאד והפתח - ינצלו את המטריה המצרית כדי להסתתר מתחתיה ולקבל חסותה - וזה פתח לסיבוכים פוליטיים לא מעטים - אך עדיין עדיף על המצב הקיים.
הטענות שנשמעו על-ידי פרשנים, פוליטיקאים ואנשי ציבור שהמהלך לא היה דמוקרטי - שפיטורי השרים הבעייתיים נעשה כדי להשגי רוב או כדי לסלק מכשול ולאיים על אחרים - הן טענות סרק לא רציניות משפטית, ובהחלט לפי כללי המשחק הדמוקרטי פוליטי.
החוק עומד לצידו של שרון. בכוחו לפטר שרים שמתנגדים לו, שמפריעים לו, בעיצוב מדיניות ובביצוע מהלכים לקראת שלום עתידי, הסדרי ביניים או כל מהלך שיש בו לקדם הסדר כלשהו. גם אם אותם שרים מצליחים מאוד במשרדיהם, אבל לא מאפשרים לשרון - לבצע את מדיניותו הנתמכת על-ידי רוב השרים, זכותו ולפעמים חובתו לפטר את השרים המעכבים את התהליך.
כמובן, שדמוקרטית, זכותם של המפוטרים, לפעול בכנסת להפלת שרון, על-ידי הגשת הצעות אי אמון בממשלה ובאיסוף רוב בכנסת, לשינוי החלטת הממשלה. לכן ניתן לומר: שדמוקרטיה המשתמשת בכלים דמוקרטיים לקידום מטרות דמוקרטיות ועיצוב מדיניות - היא דמוקרטיה במיטבה.
ב-6 ביוני בנורמנדי ב-1944, גורל הפלישה והנחיתה היו תלויים במזג האוויר ובחזאים - היה קר סוער ורוחות עזות - החזאים הגרמניים סברו, שאין סיכוי לנחיתה בתנאים אלה ולכן רבים מצמרת הצבא הגרמני באזור - יצאו לחופשות ולמשחקי מלחמה - בעוד החזאים האנגליים, מצאו שתהיה הפוגה קצרה, במזג האוויר שתאפשר את הנחיתה - והם צדקו.
אצלנו ב-6 ביוני, היה יום חם, אפילו חמסין זוטא. השר ליברמן הלך לבלות, השר בני אלון - הסתתר, אבל ההיסטוריה חזרה על עצמה - שרון צלח את התעלה פעם נוספת וכפי שאמר יוליוס קיסר, כאשר חצה את נהר הרוביקון - הפור נפל. ההינתקות - יצאה לדרך.
_________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
