החוק החדש למניעת הסתננות: סוס טרויאני

ביום שני (יום 19.12.11) אושרה ההצעה לתיקון החוק בוועדת הפנים, לפני קריאה שנייה ושלישית. החכי"ם מהימין נראו שבעי רצון. אבל גם מתנגדי החוק - חנין ומר"צ יחד עם חבורה גדולה של ארגוני תמיכה במסתננים - לא היו עצובים, והם כנראה מבינים מדוע.

חשוב להבהיר שהחוק החדש איננו חדש כל כך. למעשה כבר קיים חוק למניעת הסתננות מ-1954. מקימי מדינת ישראל דאגו להגן עליה מפני מסתננים, וחוקקו חוק ראוי וטוב דיו. החוק מעניק את הסמכות המלאה לשר הביטחון לעצור את שטפון המסתננים, להעמידם למשפט בבי"ד צבאי, ולגרשם מחוץ לישראל. החוק הקיים מאפשר גם את גירושם של המסתננים מאפריקה שהגיעו דרך מצרים. אלא שמערכת הביטחון התבלבלה, וראשיה הגיעו להחלטה תמוהה להימנע מאכיפת החוק, בטענות סרק כגון: "החוק ישן מ-1954", "אין מצב חירום" ועוד שלל תירוצים תמוהים. ובכן: אין דבר כזה "חוק ישן" אלא אם בוטל ע"י הכנסת. גם לא הייתה הכרזה על סיום מצב חירום, לפיכך החוק עדיין תקף. אלא שבימים הקרובים עלול התיקון לחוק, לעבור בכנסת.

יותר מידי באגים בחוק החדש

מה רע בתיקון החדש? - כמו שקורה בחיים, לא תמיד הניסיון "לשדרג" עולה יפה, ואז אנו מקבלים מוצר נחות מקודמו. בחוק "המשודרג" יש יותר מידי "באגים", מה שהופך אותו לסוס טרויאני: אין לצה"ל סמכות לבצע "החזרה חמה". במקום לגרש את המסתננים, צה"ל ימשיך לקלוט אותם במתקן סהרונים. כך יוכלו אלפי "פליטים" מסתננים לצעוד לעבר ישראל מבלי שצה"ל יורשה לעצור אותם ולגרשם.

בהצעה לתיקון, הוטלו מגבלות רבות על גירוש המסתננים. שר הביטחון יכול להחליט שהמסתננים אינם "ברי החזרה" , ואז לשחררם בנוהל המקובל היום. מגבלה נוספת היא: "לא יגורש מסתנן למקום שבו יעמדו חייו וחירותו בסכנה " . מדובר בהגדרה רחבה מידי, מאחר שהמושג "חירות" איננו קיים בכל ארצות ערב והעולם השלישי, כפי שהוא מקובל בישראל. רק לאחרונה ראינו, שחירותם ואף חייהם של מי שהיו שליטים ניטלו מהם כהרף עין.
אין אפשרות לבטל אשרת שהייה למסתנן, אם האשרה התקבלה בדרכי מרמה או שהסתיר מרשויות המדינה את עברו בעת שהגיש את בקשתו.

קיים ערבוב בין הסמכות הצבאית לאזרחית. צה"ל אמור לעצור את המסתננים ולהעבירם לטיפול של "ממונה ביקורת גבולות". כל מסתנן יכול להגיש ערר לבית המשפט והמערכת תקרוס. הבעיה מתעצמת, כי המערכת חייבת לעמוד ביעדי "טיב שרות" למסתננים. היא מחויבת לתשאל, לחקור ולקבל החלטה- תוך 72 שעות. במדינת חלם שלנו, אזרח ממתין יותר מ 5 ימים לקבל דרכון, ואילו מסתנן עבריין אמור לקבל שרות תוך 72 שעות. אם יגיעו בבת אחת מס' רב של מסתננים, והמערכת לא תעמוד בעומס- אז הם ישוחררו.

כששאלתי את מנסחי החוק, מדוע לא אוכפים את החוק הקיים? מדוע סיבכו את המצב? הם הביטו בי כעל עוף מוזר ואמרו: "זה החוק הכי טוב שבג"ץ מסכים לאשר". מתברר שהמחוקקים שלנו רוקנו את תפקידה של הכנסת מתוכן. הבג"ץ הפך להיות המחוקק בפועל.

להשלמת התמונה באה ההחלטה להקים מתקן שהייה, פיל לבן זולל משאבים. במקום להקים אתר אהלים פשוט ומהיר, בעל קיבולת גבוהה. אם וכאשר ייבנה המתקן, הוא עלול להפך לבית מלון אטרקטיבי להמוני מסתננים שיחליטו להשתקע בארצנו. ולבסוף - עקב הקיבולת המוגבלת של המתקן, נחווה שוב את שחרורם של המסתננים.

מחדל המסתננים גורם לאסון לאומי חברתי: כאשר משחררים מסתנן חסר כל לשטח המדינה, ברור כי הוא יגרום נזק לאזרחים. וככל שמספר המסתננים עולה, הם פוגעים בתשתית הלאומית. התבססות של קהילות מסתננים שעויינות את ישראל, מהווה סכנה קיומית.