דין לפרוטה ודין למאה

על-פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988, סעיף 18 י"ג הדן בטיפול בתלונה, תידחה התלונה על הסף כאשר היא נסבה על זוטי דברים.

אף שמדובר בתחום אחר, אפשר ללמוד מכך ולהקיש לגבי נושאי רישוי, תכנון ובנייה על דרך גזירה שווה.

באילו מקרים דין פרוטה כדין מאה?

כאשר מדובר בתקנת בניה או בתקן ישראלי, אשר הפסיקה המחייבת או לשון התקנה/התקן קובעים את הסטייה המותרת במידות נדרשות - יש חובה לעמוד בקריטריונים שנקבעו ע"י המחוקק או בית המשפט, ללא שום הקלות.

דוגמאות:

- בת"א 922/95 סלומון שמואל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואשטרום בע"מ, בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופטת: צ' ברון, יש התייחסות למידות הנדרשות בתקן או בתקנה באופן שלמומחה בית המשפט ואף לבית המשפט עצמו אין כל סמכות להשיג על דרישות אלו. פסק הדין פורסם בפדאור.

- בע"א 68/85 + 71/85 סולל בונה בע"מ נ' נמרוד וברקן ואח', בית המשפט המחוזי בירושלים, נפסק על-ידי בית המשפט [שופטים: א' נועם, צ' טל, ש' ברנר] כי בגין כל 1 ס"מ הפרש בגובה דירה - מתחת למינימום של 250 ס"מ הנדרשים בהתאם לתקנות - יורד ערכה של הדירה ב-0.69% מערכה. אף שיש לקבוע את שיעור ירידת הערך בהתאם לנסיבות הספציפיות, ברור מפסק הדין כי קיימת אי התאמה שפיצוי בצידה לגבי כל 1 ס"מ של הפחתה בגובה הדירה. פסק הדין לא פורסם, מופיע בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן עזרא בהוצאת "בורסי", מהדורת 2002, עמ' 221.

- בתקן הישראלי 23 חלק 3 הדן באגף דלת עץ, כלולות דרישות שונות לגבי מידות אגף הדלת [עובי, גובה, רוחב, מיקום אביזרים בדלת] - כשבתקן כלולות גם הסטיות המותרות] בערכים של מילימטרים], כך שקביעת מידות גבוליות אחרות יוצרת זילות התקן וביטול הקריטריונים המקצועיים שנכללו בו.

- על-פי סעיף 3.2.2.13 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), הדן בסטיות של רומי המדרגות ושלחי המדרגות, מותרת סטיה עד 5 מ"מ בגובה הרום או בעומק השלח, ביחס לדרישות שבתקנות, וסטיה עד 10 מ"מ בין מדרגה שמידתה הכי קטנה לבין מידתה של מדרגה הכי גדולה באותו מהלך. מעבר לכך - כל סטייה נוספת שהיא - אסורה.

באילו מקרים דין לפרוטה, ודין למאה?

בידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, מרוכז כוח רב, ויש אומרים: רב מידי, בנושא הרישוי. ברצותה - היא מוותרת לקבלנים וליזמים על חריגות בניה בהיקפים נרחבים, ואף מעורבת בהליכי הרישוי בפועל ולמעשה באמצעות פקחיה בכך שהם רואים ושותקים, וברצותה - היא יורדת לחייו של האזרח הקטן בשל בניית גדר, גם כאשר הגדר כבר בנויה ומאושרת וכל שנעשה בה הוא רק שינוי זעום....

הכוח הרב המרוכז בידי הוועדה הוא הגורם לאפליה הננקטת על-ידי הוועדה, במצב בו אין שום חוק המחייב את הוועדה לפעול ויש לה שיקול דעת שניתן לה על-ידי מחוקק המשנה, זה אשר חיקק את תקנות התכנון והבנייה.

לבית המשפט סמכות להתערב בפעילותה של הוועדה בצמתי רישוי ותכנון שונים - כאשר מוגשת עתיקה מנהלית, כאשר מוגשת תביעה בבית משפט השלום או בבית משפט לעניינים מקומיים, כמו גם כתב אישום פלילי נגד עברייני בנייה.

להלן החלטה שיפוטית בעניין רישוי ובנייה שנעשו לכאורה שלא כדין, ועל כך הוגש כתב אישום נגד הבונה, אף על-פי שהוא בסך הכול בנה הגבהת גדר - ועשה זאת בהתאמה לתוכנית הקבלן שמכר לו את הדירה...

ההחלטה מדברת בעד עצמה ומובאת כאן בשלמותה:


בית משפט לעניינים מקומיים תל אביב
ב/18589/05
בפני כבוד השופט: אריה שרעבי
תאריך: 21.05.2006
בעניין:
מדינת ישראל - המאשימה
נגד
מעוז חן - הנאשם
נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד גב' רובינשטיין
הנאשם בעצמו

החלטה

אני סבור שכתב האישום דנן אינו מעיד על כל אינטרס ציבורי לקיומם (של) הליכים פליליים כנגד הנאשם ותמוהה בעיני על שום מה ולמה יצא קצפה של המאשימה "בבנייה" המינורית שביצע הנאשם ואשר מתוך התמונה עולה בבירור כי הגבהת הגדר ב-70 (ס"מ) אינה פוגעת בכל אינטרס ציבורי.

נראה לי כי יש במעשה שעשה הנאשם משום זוטי דברים.
מה גם שעל-פי היתר הבנייה המקורי היה הנאשם רשאי לבנות גדר רשת מעל גדר האבן כפי שזה עולה מתוך השרטוט נ/2. נכון אומנם כי הנאשם הגביה את הגדר בעץ ולא ברשת אך לטעמי אין כל נפקות ממשית למעשה זה של הנאשם באופן שיביא לנקיטת הליכים פליליים נגדו.

שוכנעתי גם מדברי הנאשם כי בניית הגדר מעץ תאמה ותואמת את ציביון הבניין, וספק בעיני אם מאן דהוא מהשכנים הגרים בבניין יתלונן או עשוי להתלונן על אותה הגבהה שביצע הנאשם.

יצוין כי ברשימת עדי התביעה לא מצאתי עד אשר מתגורר בבניין ויש לו טרוניה כלפי מעשה הנאשם. התוצאה היא שניהול משפט מסוג זה ובעניין זה, הינו מהווה בזבוז זמנו של בית המשפט ואשר עדיף שיתעסק בדברים קצת יותר רציניים מאשר הגבהה של גדר.
אשר על כן ולאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול כתב האישום.
ניתנה היום כ"ג באייר תשס"ו, (21 במאי 2006), במעמד הצדדים.

אריה שרעבי - שופט.