ההתקפה הגזענית של אוהדי בית"ר כנגד בני מיעוטים חפים מפשע בירושלים היא מעשה מכוער שצריך לטפל בו בחומרה, אבל חשוב לזכור שמדובר רק בסממן נוסף להקצנה הפוליטית הכללית בישראל. מאז עליית הימין לשלטון מתרבים הדיווחים על התקפות גזעניות לאומניות כנגד בני מיעוטים, כאשר לעיתים האלימות היא של אוהדי כדורגל משולהבים, לפעמים של
מתנחלים "אידאליסטיים" או לפעמים של פרחחים שמחליטים לתקוף ערבים "בשביל הכיף".
למרות שלכאורה נראה שיש הבדל בין ההתקפות של מתנחלים אידיאולוגיים לבין ההתקפות של אוהדי כדורגל ופרחחים אחרים, המקרים האלה כולם נובעים מאותה הגזענות האידיאולוגית הלאומנית שהשתלטה על החברה והפוליטיקה הישראלית. האלימות שמופעלת על-ידי חוליגנים שפורצים לקניון ומכים עובדי ניקיון ערבים שכל פשעם הוא שהם מנסים להתפרנס בכבוד, היא לא שונה מהאלימות של חברי הכנסת שמחוקקים חוקים נגד מסגדים, תוקפים חברי כנסת ערבים, ומנסים לכפות על שופט מוסלמי לשיר את התקווה שנועדה רק ליהודים.
בית"ר ירושלים ותנועת בית"ר
הקשר הזה בין האלימות כלפי מיעוטים ברחובות ובמגרשי הכדורגל לבין האלימות הפוליטית כלפי מיעוטים שמופעלת בכנסת, עובר דרך תנועת בית"ר העולמית. קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים הוקמה על-ידי תנועת בית"ר העולמית שהיא תנועת הצעירים הרוויזיוניסטית, ולכן ברור שקבוצת הכדורגל הזאת היא במהותה גם תנועה פוליטית.
מפלגת הליכוד היא הממשיכה הרעיונית של הרוויזיוניסטים, ומכאן הקשר בין ההקצנה הפוליטית שהגיע אחרי עלית ביבי לשלטון, לבין האלימות של אוהדי בית"ר שתוקפים אזרחים חפים מפשע. אוהדי בית"ר תמיד היו קיצוניים, אבל הדמגוגיה הקיצונית של ראש הממשלה וחברי הממשלה שלו בשנה האחרונה בשילוב עם הכוח הפוליטי שלהם, הובילו באופן ישיר להתלהטות של הגזענות ואובדן הרסן בקרב אוהדי בית"ר.
במיוחד ניתן לראות את הקשר בין האלימות של אוהדי בית"ר להתבטאויות של חברי כנסת מהליכוד שגדלו בתנועת בית"ר, כמו
דני דנון, שמביע עמדות אנטי דמוקרטיות כנגד ערבים, ומעניק בכך גושפנקה לאוהדי בית"ר לצאת ולתקוף באלימות ערבים. אוהדי בית"ר הם עדר שהולך אחרי המנהיגים "הבית"ריסטים" שלו, ולכן אם רוצים למנוע אלימות צריך ראשית לרסן את המנהיגות.
גזענות כוללת בחברה
"תופעת בית"ר ירושלים" היא אבל רק חלק קטן מתופעה כוללת של הקצנה, גזענות ושנאת מיעוטים שהתפשטה בשנים האחרונות בחברה הישראלית. תופעת תג מחיר ואלימות כלפי פלשתינים, הפכה לתופעה שכיחה בחברה הישראלית, כאשר נבחרי הציבור לא עושים מספיק כדי למגר את האלימות ואף מעודדים אותה. במקום שמקבלי ההחלטות יהיו דוגמה אישית לסובלנות וסבלנות כלפי מיעוטים אנחנו שומעים התבטאויות גזעניות של שרים וחברי כנסת, שמעודדים את האלימות הזאת ומלבים את אש הלאומנות.
ההתבטאויות הגזעניות האלה של חברי הכנסת וחברי ממשלה לעיתים אף גולשות לאלימות פיזית, כאשר חברי כנסת לא היססו לתקוף חברי כנסת ערבים במליאה וקיללו אותם בצורה שאינה הולמת נבחרי ציבור. קיימת תחרות פופוליסטית בין חברי הכנסת הימנים מי יהיה יותר קיצוני כלפי המיעוט הערבי ויחוקק חוקים יותר קיצוניים וגזעניים, כשאין כמעט גבולות "לאלימות הפרלמנטרית" נגד הערבים. התוצאה היא שהאלימות הזאת זולגת גם לחברה הישראלית, למגרשי הכדורגל ולרחובות ומובילה לתופעות מכוערות כמו תג מחיר וההתקפות נגד אזרחים חפים כמו שהמתקפה של אוהדי בית"ר.
להעניש גם את האוהדים וגם את המסיתים
המשטרה צריכה לפעול מהר כדי שאוהדי בית"ר האלימים יענשו בחומרה על המעשים שלהם, אבל זה לא פחות חשוב שאנחנו האזרחים נעניש את נבחרי הציבור האלימים שבכנסת ובממשלה. אסור לנו בשום אופן להסכים למדיניות החקיקה הפופוליסטית הגזענית שהתפתחה בכנסת, ואנחנו צריכים לגנות הצעות חוק שמיועדות לפגוע בזכויות האדם של המגזר הערבי. לא משנה בכלל אם אנחנו ימנים או שמאלנים אסור לאף אחד מאתנו להסכים לאלימות הזאת, שהובילה כבר לשריפת ספרים במסגדים, גרמה לפציעות וחבלות קשות ואף הובילה להרג של אזרחים ערבים חפים מפשע.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
