שלום רוחמה,
קראתי את מכתבך באתר ynet:
תגובה ראשונה בשם: 'בגידת האומנים', בו את שואלת היכן ביאליק של 'על השחיטה', היכן נעמי שמר של 'ירושלים של זהב'? מדוע אין שומעים את קול האומנים, הסופרים והמשוררים בימי שכול, צער וכאב העוברים עלינו בארבע השנים האחרונות, ורציתי להשיב.
את יודעת, בבית סוקולוב יש עוגיות נהדרות, הן פריכות וטעימות והן מילאו את השולחנות במסיבת העיתונאים שערכתי, בבית אגודת העיתונאים לפני שנה. אבל רק אני טעמתי מהן, והיו אלו עוגיות יקרות, מאוד יקרות, 3,300 שקל הן עלו לי... כן, אני לא טועה, הרי את הסכום הזה לוויתי מחברי הרצל מבאר שבע.
את בוודאי שואלת מדוע לך מסיבת עיתונאים בבית אגודת העיתונאים?
טוב, אתחיל את סיפורי מהתחלה. לפני שבע שנים עליתי על תגלית מדעית וטכנולוגית. מאותה תגלית התפתחה לה תיאוריה מדעית שהוצגה בשלושה כנסים מדעיים בינלאומיים, באיטליה ובארץ, ואף פיתחתי תוכנת מחשב, שהרעיון שבה (האלגוריתם) זכה לפטנטים בארץ ובארצות הברית והקדים פטנטים של חברות גדולות כדוגמת IBM HITACHI סיליקון גרפיקס ואוניברסיטאות שונות בעולם.
המיוחד הוא בזה שבעזרת מתמטיקה תיכונית ניתן מעתה לפתור בעיות שעד כה נזקקים היינו למתמטיקה גבוהה.
במשך שנים עמלתי לכתוב את התיאוריה בספר ולצרף לספר תוכנה שפותחה בעזרת פרופ' מארצות הברית. עם סיום הכתיבה והכנת התוכנה, קיימתי את מסיבת העיתונאים. אבל... היה כאן עוד פרט חשוב. הספר כתוב בצורה אוטוביוגרפית ולכן הוא מפנה זרקור על הנעשה כאן בארץ בשנים האחרונות, נקודת מבט ציונית ויהודית שכל כך חסרה, כפי שגם את כתבת במכתבך.
הוזמנו 30 עיתונאים, מכל העיתונים ומכל ערוצי הטלוויזיה. רציתי להגיע אל הציבור הישראלי ולדווח על פריצת הדרך המדעית והטכנולוגית. האולם היה מלא כל טוב, גם שתיה בכוסות צלולות, צירפתי מתנה ליד כל צלחת, את התוכנה. מקרן השקפים כבר דלק ועליו השקף הראשון. חיכיתי...
באולם שממול היתה מסיבת עיתונאים של חברת בזק, האולם היה מפוצץ, ואני מחכה באולם הריק. לבסוף הגיע עיתונאי אחד איתו הייתי בקשר. אבל הוא לא היה רעב כנראה ולא טעם אפילו עוגיה אחת.
אחרי שהלך עם הספר והתוכנה כמתנה, חשבתי מה אעשה עם כל העוגיות שעלו לי 3,300 שקל?
ירדתי למטה, לבית הקפה של בית סוקולוב וביקשתי שקיות ניילון גדולות. חזרתי לאולם הריק, מילאתי את השקיות בעוגיות, קילוגרמים שלמים. הכנסתי את השקיות לתוך ארגזי התוכנות שהבאתי אתי ונפרדתי לשלום מבית סוקולוב עם צידה לדרך.
את מתארת לך בוודאי, רוחמה, ששום כתבה לא נכתבה לאחר מכן.
עוגיות הונחו גם אתמול על השולחנות העמוסים לעייפה. חגיגה. טקס חלוקת פרסי סוקולוב לעיתונאות. הפעם העוגיות נאכלו להן על-ידי החוגגים. הפרסים הם על שם המנהיג הציוני, נשיא ההסתדרות הציונית, נחום סוקולוב, אשר אף תרגם את ספרו של הרצל 'אלטנוילנד' לעברית. את שם הספר תרגם סוקולוב ל'תל-אביב' שניתן אחר כך כשמה של העיר העברית.
ספרים אחרים פרי כתיבתו: 'שנאת עולם לעם עולם', 'ארץ חמדת', 'תולדות הציונות' ועוד.
לא פלא אם כך שהיתה אווירה חגיגית, גם לא כל יום מקבל עיתונאי ותיק, בן 81 בעוד מספר ימים, את פרס העיתונות למפעל חיים. הוא נולד בגרמניה בשנת 1923 ועלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1933 עם עליית הנאצים לשלטון. אביו שהיה בנקאי בגרמניה פתח מכבסה בתל-אביב (..אלטנוילנד, הרצל).
והארץ אשר שימשה לו למקלט מפניה הזוועתיים של שואת יהדות אירופה, מעניקה לו פרס.
עד כאן טוב ויפה. אלא שחתן הפרס הוא העיתונאי אורי אבנרי, הוא ולא אחר. ידידו של ערפאת, שאף בא לבקרו בשנת 1982 בביירות הנצורה, וממשיך לעשות כך עד היום.
עכשיו, רוחמה, אני בטוח שזה כבר ברור לאן נושבת הרוח העיתונאית במחוזותינו...
מקווה אני שמבינה את מדוע קולם של האומנים הציוניים נדם בכלי התקשורת הישראליים.
אני זקוק מאוד לעזרתך, רוחמה, היכנסי לאתר
www.mcinvent.com, קראי את הפרק הראשון, ראי במה מדובר, והיי לדעותיי שופר.
מכתבה של רוחמה
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
