כידוע לכל אזרח במדינת ישראל ולאחרונה אף לראשי האוצר המשק הישראלי נמצא במיתון כבד.
החדשה המרעישה אינה גורמת לאחשדרפנים, לקבוצות הלחץ ולעלוקות למיניהן לוותר על דרישותיהם. לכן, השאלה היסודית היא כיצד אפשר להגדיל את העוגה ולאו דווקא כיצד ולמי לחלק את העוגה ההולכת ומצטמקת.
אם נאמין לראשי האוצר (מדוע ??), אין מנוס מהטלת גזירות וקיצוצים כאלו ואחרים. אללי, גם אם במקום מר סילבן שלום יתמנה שר האוצר של לואי ה-16, גם אז אין אפשרות להגדיל את העוגה הלאומית בקיצוצים, מיסים וגזירות.
ובכן, מה לעשות?
האם עלינו לשקוע בתהומות היאוש, לייבב איש על כתף רעהו, ולהציג דלפונים ואומללים מכל סוג ומין על מסכי הטלביזיה?
כותב שורות אלו מצווח ככרוכיה מזה 3 שנים שישנם 3 צעדים פשוטים המסוגלים להועיל מאד בהגדלה מיידית של העוגה הלאומית.
והרי הראשון בהם:
לדעת הח"מ, הבעיה המרכזית והמסוכנת לחברה הישראלית היא האבטלה. לבעיה זו אספקטים כלכליים וחברתיים העשויים לקרוע את החברה הישראלית לגזרים.
לכן, נשוא הצעד הראשון הוא האבטלה.
על-מנת לפתור במהירות, ולוא חלקית, בעיה זו, יש צורך לייצר כמות גדולה של מקומות עבודה בזמן קצר.
הדרך היחידה האמיתית לכך, היא לגרום למפעלים קיימים לא לפטר עובדים ולקלוט עובדים נוספים.
הדגש חייב להיות ייצור ליצוא.
מה הממשלה יכולה לעשות?
במדינת ישראל כמו כמעט בכל מדינות העולם קיים, נושא של רכש גומלין במסגרת קניות של חברות ציבוריות וממשלתיות.
למרבית הפלא, לרבות מהחברות האלו (שהן כזכור בבעלות הציבור וממומנות ממיסיו), יש פטור מרכש גומלין.
חברת הבזק, למשל, הרוכשת במאות מיליוני דולרים בשנה, פטורה מזה כ-9 שנים (כן, תשע!) מרכש גומלין.
האמתלא? רכש גומלין יפריע להפרטה...
וכזכור, באמת הבזק הופרטה בהצלחה גדולה מיד כשנפטרה מרכש הגומלין...
כך, גם חברת הפחם הלאומית (כ- 300 מיליון דולר בשנה), ותקצר היריעה מלפרט את כל השאר.
להדגיש, החברות הנ"ל חייבות לפי החוק ברכש גומלין, אולם קיבלו פטורים במסגרת כל מיני ועדות שרים שונות ומשונות.
מה צריך לעשות? לבטל את הפטורים. ניתן לעשות זאת בהרמת טלפון אחת של ראש הממשלה.
יישום החוק ככתבו וכלשונו יכול לייצור עשרות אלפי משרות בטווח של פחות משנה.
כותב שורות אלו מנה מעל 3000 משרות במפעלים מוכרים לו שניתן לייצרן בזמן אפסי,
וזאת באזור הגליל בלבד!
כאמור זהו הצעד הראשון מבין שלשה צעדים.
אין צורך בשינויי חקיקה מפליגים, תקציבים, ועדות ואפילו לא בתעסוקה נוסח סלאח שבתי.
על שני הצעדים הבאים במאמרים הבאים.
ועכשיו, רבותי שועי הציבור ומנהיגיו, הכדור בידיכם.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
