אחרי פרשות רבות בהן לימד משה את העם מצוות ומוסר, מגיע הוא לשיא החינוך לבני ישראל. הדרך החינוכית לבן האהוב! אם תקיימו – תזכו לברכה בכל. אם לא תקיימו – תיענשו. אין פה בחירה של דרך חינוכית אחת - דרך ההרתעה או דרך הפרסים. משה משתמש בשתיהן ובהחלטיות קיצונית.
ואלו מול אלו מבטיח משה ברכות וגם מאיים: "והיה אם שמוע תשמעון..." [כ"ח, א'], לעומת: "והיה אם לא תשמע בקול ה'" [כ"ח, ט"ו]. "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך" [דברים כ"ח, ב'], לעומת: "ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך" [דברים כ"ח, מ"ה]. "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה" [כ"ח, ג'], לעומת: "ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה" [כ"ח, ט"ז]. "ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך" [כ"ח, ד'], לעומת: "ארור פרי בטנך ופרי אדמתך" [כ"ח, י"ח]. "ברוך טנאך ומשארתך" [כ"ח, ה'], לעומת: "ארור טנאך ומשארתך" [כ"ח, י"ז].
משה המנהיג והמחנך הדגול רוצה להשאיר בעם רשמים חזקים ועמוקים, והוא משתמש בשתי הדרכים החינוכיות: בדרך ההבטחה לפרסים ובדרך האיום בעונשים. וגם מזכיר משה את כל הנסים והנפלאות שעשה עימם ה'. והנה לא למד העם דבר! "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם... ראו עיניך האותות והמופתים הגדולים ההם ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה".
ועל כך פירש אברבאנל: "והוא נאמר בתמיהה: וכי לא נתן ה' לכם לב לדעת, ועינים לראות ואזנים לשמוע?... אין ספק, הלב נתן לכם ה' יתברך מוכן לדעת, ועינים בריאות וטובות להשגת מוחשיה", אין תירוצים לאי-הבנה. ה' נתן לכם את הכלים לראות ולהבין. אתם רואים טוב. אתם שומעים טוב וגם יש לכם לב מבין.
אז אם תקיימו – "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך" [דברים כ"ח, ב']. ואם לא – "ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך" [דברים כ"ח, מ"ה].
תחזיות שהתקיימו ולאורך ההיסטוריה היהודית רואים אנו אחד לאחד איך התקיימו הדברים הקשים עליהם דיבר משה (על-פי הספר "פרשה ופישרה" לפרשת "כי תבוא" מאת הרב משה גרילק):
(א) גלות - פיזור בין האומות – אנו עם קוסמופוליטי. מדברים בכל שפות תבל. אין ארץ שלא התגלגלנו אליה במרוצת הגלות הארוכה, מסין במזרח הרחוק ועד לפינות נידחות באפריקה.
והפסוק המאיים זאת: "והפיצך ה' בכל העמים מקצה
הארץ ועד קצה הארץ" [דברים כ"ח, ס"ד].
(ב) אנטישמיות – אחד הסודות הנוראים של הטבע האנושי... חוסר הגיונה הוא הבולט לעין.
והפסוק המזכיר זאת: "והיית לשמה, למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה' שמה" [כ"ח, ל"ז].
(ג) רדיפות, השמדות – גזירות תח-תט, אינקוויזיציה, קנטוניסטים, תחום מושב, גיטו, טלאי צהוב, גירוש ספרד, סיביר והשואה.
והפסוק: "והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמים בחייך. בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר, מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה" [כ"ח, ס"ו-ס"ז].
(ד) הישרדות – האנושות לא יכלה לנו. אומות העולם ניצחו אותנו במערכות רבות, אולם במלחמה עצמה נגדנו – הפסידו.
ועל כך אמר מרק טוויין: "כולם בני תמותה בעולם, מלבד היהודי. כל הכוחות חולפים אך הוא נשאר. מה סוד נצחיותו?".
והפסוק המסביר זאת נמצא בספר ויקרא: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני נ' אלוקיהם" [ויקרא כ"ו, מ"ד].
מילות אוהב וכל התוכחות של משה, המילים הקשות, הן מילותיו של אוהב המסרב לבחירה רעה אפשרית של מי שאהוב עליו ועליו אין הוא מוכן לוותר. וכך מוסיף הוא ואומר לעם המקשיב תמוה לדברים הקשים האלה: גם כשתנסו להשתלב ולהתמזג בין הגויים לא תצליחו. אתם תנסו ללמוד מדרכיהם, לחקות אותם, אתם תרצו להיות כמותם. אבל אתם לא תצליחו. אני לא אתן לכם! אקשה עליכם את ההשתלבות בגויים. לא יהיה לכם מנוח ותיאלצו לשוב. "ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עיניים ודאבון נפש" [דברים כ"ח, ס"ה].
וחז"ל הקבילו "ולא יהיה מנוח לכף רגלך" ל"ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התיבה" [בראשית ח', ט']. ר' יהודה בן נחמן בשם ריש לקיש אמר: אילו מצאה מנוח לא הייתה חוזרת"...
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
