רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת

בטרמינולוגיה הפלילית יש מושג כזה "דפוס התנהגות". פרקליטים ושופטים יודעים שעבירה שחוזרת על עצמה, מעידה על אופיו של הנאשם. עבר עשיר מחזק אצל השופט את גרסת התביעה, עבר נקי מחזק את גרסת ההגנה. השופט לצורך הדיון הוא "שניים" - זה שיושב על כס המשפט, והוד מעלתו הבוחר (להלן צרכן התקשורת).

יום פסקי-הדין של אולמרט שווק לציבור באגרסיביות על-ידי התקשורת המחבקת, כיום זיכוי וניצחון - למרות ההרשעה בפרשת מרכז ההשקעות, ולמרות הזיכוי הבעייתי בפרשת טלנסקי. החגיגה תכליתה: לחץ על הפרקליטות לשחרר אותו מתיק הולילנד, לא לערער על הזיכוי בפרשת טלנסקי, ולא לדרוש קלון בהרשעת פרשת מרכז ההשקעות. הלחץ הזה כלל התקפה פרועה וחסרת מעצורים נגד הפרקליטות, ובעיקר נגד פרקליט המדינה משה לדור באופן אישי (אמנון דנקנר: "פרקליט המדינה צריך להתפטר ואולי אפילו להתאבד"!). הוויתור של הפרקליטות על הקלון - עוד ניצחון של התקשורת על הפרקליטות.

אולמרט חושב קומבינה

אנשים לא זוכרים, אבל באוקטובר 2003 התפוצצו שתי פרשיות קומבינה שמעידות על אופיו ודרך חשיבתו של אולמרט המושחת. הראשונה מתייחסת לפרשת שינוי ייעוד הקרקע של בריכות המלח בעתלית ובאילת. והפרשה השנייה מתייחסת לכוונתו של אולמרט לאשר העברת מפעל קוקה-קולה מבני ברק לאשקלון בניגוד לכללים.

פרשת קרקעות המלח בעתלית ובאילת

מהחדשות! - אולמרט אישר הסכם לא תקין בין משפחת דנקנר למדינה. ההסכם כלל הטבות מפליגות שמוערכות בעשרות מיליוני שקלים למשפחת דנקנר. מבקר המדינה מתח ביקורת קשה על ההסכם. זה לא הפריע לאולמרט שאמר למצלמות: נהנים לרדוף כאן אנשי עסקים. אילמלא סיכל היועץ המשפטי לממשלה את הקומבינה, מי יודע, אולי זה היה מתפתח לכתב אישום נוסף נגד אולמרט ודני דנקנר, שמקשטים רשימת נאשמים בפרשה אחרת (הולילנד).

פרשת קוקה-קולה

אולמרט, שהיה שר התמ"ת ושלט על הכספים של מרכז ההשקעות, אישר שישים מיליון שקל לבעלי מפעל קוקה-קולה בתמורה להעברת המפעל לאשקלון (אלק פריפריה). שר האוצר (נתניהו) התנגד בטענה שהמעבר לא נותן כלום לכלכלה, שהרי אין כאן ייצוא. אילו הקומבינה הייתה יוצאת לדרך, בעלי המפעל בבני-ברק היו נהנים מערך הקרקע המפונה. מי שרוצה - כמוני - רשאי לחשוד שמהקומבינה הזאת, אולמרט היה מסניף איזה קופון. היועץ המשפטי לממשלה סיכל גם את הקומבינה הזאת.

הלכתי לארכיון...