להיכנס לפרדס ולייצר מיתוס

הפרדס של עקיבא הוא אגדה מודרנית שמשקפת אופנה ספרותית חילונית של ימינו: לקחת מסורות דתיות ולהלביש אותן במחלצות פרשנות חופשית. אולי כדי לחבר את היהדות החילונית המודרנית למקורות תרבות היהודית שהייתה בעיקרה דתית.

יוכי ברנדס ששורשיה בתרבות הדתית, עושה מאמץ רוחני לרקום אחרת את סיפורי המיתוסים שקובעו לאורך עשרות שנות דורות בתודעה היהודית וכך אולי לייצר מיתוסים חדשים מותאמים לתרבות חדשה ושונה. ברור לחלוטין מה צורך לה למחברת לספר לקוראים החילוניים אגדה חדשה, שככל אגדה טובה מתבססת על אגדות ישנות, אצלה זה כנראה צורך נפשי לחבר בין אירועי מהלכי חייה המקוטעים. אבל יש כאן גם צורך לאומי, לרקום קשר ולייצר רצף מתמשך אל משברי עבר מכוננים בהיסטוריה, כדי לא להותירם כנכס בלעדי בידיה ובזיכרונה המשותף של היהדות הדתית חרדית.

לסיפור האגדה הזה ישנה בבירור מטרה לאומית מכוונת לימינו, בהיבט המסקנה הדתית, המחברת לא מנסה להסתיר אותה. כמו רוב האגדות הטובות, גם לאגדה של יוכי ברנדס סיכוי טוב להשתמר בזיכרון התרבותי כמיתוס להפקת לקחים לאומיים. וחשיבותה בעיני בכך שהיא מדגימה איך נוצרים ואיך נוצרו, טופחו, הותאמו לזמנם והומשכו האגדות והמיתוסים הקדומים במסורת היהודית לדורותיה, הכתובה והמועתקת מראשית היווצרות העם היהודי המתועד.

באשר לסיפור עצמו, אותי הוא סקרן ואפילו ריתק, אולי, כי אני חילוני שניטע בו הקשר לעבר ולתרבות היהודית, ומדמה עצמו כמכיר את סיפורי ההיסטוריה על מיתוסיה המוכוונים "והטבעיים". לא בטוח שזה יעניין היום את הדור הצעיר הנוכחי.

אסימטריה בדמויות הנשיות והגבריות

אלא שאיני יכול להתעלם מכמה תיאורים משמעותיים שגם כאגדה דעתי לא נוחה אתם.

היותה של המחברת אישה דעתנית הפך את הצד הנשי באגדה לצד דומיננטי מדי לטעמי הגברי. האישה היא החכמה, השקולה, מרחיקת הראות והמושכת בחוטים באגדה. הגברים, הרבנים הגדולים, לרבות רבי עקיבא בעצמו, הם מריונטות שנדרש לתמרן אותם והם גם נוטים להיות מתומרנים, בעיקר בתחומים האישיים. אלא שהשפעתן של הנשים הופכת חסרת משמעות בנושאים קרדינליים לאומיים וכוחניים גורליים. רחל המספרת, היא אחת מנשות רבי עקיבא והמהוללת מכולן במסורת שהפכה למיתוס. זאת אישה משכילה ודעתנית שצמחה בצמרת החברתית והיא ממוקדת מטרה, אלא שתכונותיה אלה לא מתבטאות בגורלה האישי המתואר. לעומתה, גיבור טיפוחה מוצג כאישיות פאסיבית נטולת אמביציות שבלעדיה היה נותר אלמוני.

הגם שמובן, שבמספרת ובעיצוב דמויות נשיות נוספות, משקיעה יוכי מדמיונה, לא מובנת האסימטריה בשטחיות עיצוב הדמויות הגבריות, ובעיקר בעיצוב דמותו של רבי עקיבא עצמו, שלטעמה הוא לא יותר מסוג של גולם. גאון מוגבל, או אוטיסט בעל כושר למידה ייחודי, ונכות רגשית קשה. אדם כזה, עם כל גאונותו הייחודית וצניעותו, לא יוכל לכבוש לעצמו מעמד חברתי רם ונישא ולהנהיג. הגב' ברנדס לא חשה בזה, או לא מוכנה להתמודד עם הסתירה הזאת.

גם כאשר מדברים על תקופה קשה בסמיכות שלאחר חורבן, ומשבר אמוני ודתי עמוק, שיוצר ואקום תרבותי חברתי חסר תקדים, שפותח שאלות ואפשרויות לנטיעת רעיונות חדשים ומהפכנים, עדיין מדובר במגבלות התנהלות חברתית אנושית שלא ניתן להתעלם מהם. לכן לא סביר שלא הייתה משמעות עליונה לעושרו המופלג ולהשפעתו של כלבא שבוע על ההנהגה ועל מהלך האירועים. לא סביר שלקשר נישואיו של עקיבא למשפחת שבוע, לא הייתה השלכה פוליטית על התבלטותו המטאורית של רבי עקיבא על השגת מעמדו והשפעתו. מחונן ככל שהיה, עניו וצנוע ככל שהיה, ללא רוחו הגבית החזקה של משפחתו העשירה והמשפיעה, היה עקיבא נותר אפיזודה זמנית.

יחצנות מושקעת

כשלעצמו בלבד, הוא לא היה מצליח לשרוד את התחרות על ההשפעה והשליטה, היריבויות והמאבקים למען השם. במיוחד לא יתכן הדבר כשאתה בעצם מהפכן בגישתך. רק להשפעת הכסף והמעמד יש את היכולת לייצר יחסי ציבור כאלה שיהפכו אותך ממהפכן מרתיע, לחדשן מפתיע ומעורר עניין. רק כסף רב מרכך גאווה ושמרנות של רבנים וגדולים, ומגייס אותם לתמיכה בחדשנות ובטיפוח האגדות וסיפורי המיתוס מסביבך.

בורותו ורדידות אמונתו במחצית חיי עקיבא הראשונים, יכולים לספק הסבר מצוין לחולשת אופיו, וחוסר יכולתו להפריד בין רזי האמונה המיסטית לבין ראיה פרגמאטית של המציאות וצפונות השלטון. זה גם מסביר את חוסר האומץ שלו להתמודד נגד הקנאות המיסטית ונגד הכוחנות המאיימת המסוכנת של בר כוכבא!

אין באגדת הפרדס שעליה רוכבת המחברת, כדי למצוא הסבר מניח דעת, להתנהגותו והבנתו המאכזבות של המנהיג הדתי הנחשב והנערץ. ההסבר נתון ליחצנות מושקעת, ולזכות זה שהוקמה וטופחה מסביבו חומת מגן של אגדות ומיתוסים.

נראה שיוכי ברנדס נכנסה לפרדס האפל, אבל לא העזה לפקוח עיניים, מחשש לגעת בחוט העדין מאד, שעדין מחבר בין מאמיני ימינו לבין מיתוסי העבר על רבי עקיבא, שעליהם גדלו וחונכו.

רבי עקיבא החדשן הנערץ שהותיר אחריו מורשת רוחנית מרשימה ומטופחת, היה גם המנהיג הדתי שבשיגיונו הביא את הקץ על המדינה היהודית, והעניק את הרוח הגבית העצומה לנצרות הקדומה. לאחר מותו ולאחר חיסול עיקר ההנהגה הדתית היהודית השמרנית, סביר שמרבית יהודי הארץ בחרו ביהדות הנוצרית כמקור תקווה ונחמה. רק המיעוט נותר מחויב למסורת, והוא גם שהמשיך באין ברירה לטפח את מיתוס רבי עקיבא בעיקר בפן הדתי שלו.