במסגרת המתקפה הכללית מטעם חלק מן הממסד הפוליטי החרדי יורד עכשיו על הציבור הדתי-לאומי מבול של מספרים במטרה להוכיח, כמה עלה ועולה "מפעל ההתנחלויות הדתי למשלם המסים". כל זה תחת הכותרת:" אנחנו החרדים 'נטל'? הם הנטל!"
סימה קדמון ב
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת מיום 8.3.13, מלקקת את האצבעות נוכח תשפוכת ההשמצות הזאת ואומרת:"את מה שבשמאל לא הצליחו לעשות במשך עשרות שנים, עשו החרדים במשך פחות משבוע". והיא מוסיפה:"וכך נעשית מלאכתם של מתנגדי הכיבוש בידי אחרים".
ידענו מזמן, שהקצוות - הקצה השמאלני האחרון והקצה החרדי האחרון - נפגשים. תחילה, בהתנגדותם למפעל ההתנחלות וגמור - בשלילת המדינה הציונית (או "הציוינית") כולה, מ ש נ י צידי הקו הירוק.
קדמון מצטטת מתוך העיתון החרדי "משפחה" ממה שקרוי שם "דוח ההוצאות המלא של מצביעי בנט" ש"הוצאות המדינה על כ-350.000 ה
מתנחלים" הגיעו לעשרות רבות של מיליארדי שקלים - שומו שמים!
אלף תשובות מתבקשות במענה על הטענה הזאת, אך די באחת, זו הנוגעת בשורשים, בהשקפת העולם. "הוצאות המדינה ע ל ה מ ת נ ח ל י ם", אומרים המשמיצים, וכאן קבור הכלב. האם, למשל, הכסף שעלתה למדינה ההתיישבות היהודית בחברון ובקרית ארבע, שהודות לה מאות אלפי יהודים ובתוכם חרדים רבים, הם ואדמו"ריהם, משתטחים במערת המכפלה על קברי האבות והאימהות, האם ההוצאה הזאת הייתה ע ל המתנחלים, כלומר בעבורם? או שמא הוצא הכסף בעבור עם ישראל כ ו ל ו, שהמערה הוחזרה לו והוא נגאל בפעם הראשונה אחרי כ-800 שנה מחרפת המדרגה השביעית? האם קברי האבות והאימהות הם גחמה, הובי, של המתנחלים, צעצוע פרטי שלהם? ואולי להפך? אולי מתנחלי חברון, שהתנדבו להיות הנחשונים לגאול את הנכס הלאומי והדתי הזה, לא קיבלו מן המדינה, כי אם נתנו? הרי עדיין, תודה לאל, לא האשימו אותם ששמו את הכסף בכיסם או בזבזו אותו על הימורים בלאס-ווגס! כן, בהחלט - מדינת ישראל נתנה הרבה כסף, והמתחלים נתנו. הם נתנו...את עצמם! רשימת הקדושים מבין המתנחלים שנרצחו בחברון, בקריית ארבע ובדרכים, שמזכירים אותם בשמותיהם בכל הזכרת נשמות - היא ארוכה, ארוכה, עד לבלתי נשוא.
ואיך הגיעו חרדים לפקוד את קבר יוסף הצדיק בשכם? אילולא באו המתנחלים לפניהם וחרפו את נפשם להחזיר לעם ישראל את הר גריזים ואת יתר ההרים המקיפים את שכם, האם היו יכולים לחלום להגיע לשם? ואפילו צה'ל, האם הוא היה שם? מדינה פלשתינית הייתה שם!
ואיך קרה שאלפי חרדים מתפללים בקבר יהושע בן-נון, אם לא שהוקמה קרוב לשם העיר אריאל? ומי מהם היה מעלה בדעתו ללכת לכפר הרוצחים עוורתא ,אל קברי בני אהרון הכהן, אילולא שכנה בסמוך ההתנחלות איתמר? איך אפשר לומר על האנשים היקרים האלה, שהלכו אל המקום הקשה והמסוכן הזה, שכביכול למענם הוקם היישוב, בעוד אשר להפך - הם הם שהקדישו את עצמם כדי לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל באיתמר שבשומרון? הלא את הכסף שהוציאה המדינה כדי להביא לעולם את איתמר ובנותיה, מתנחלי איתמר אפילו לא ראו! סעו לשם, משמיצים, ותמצאו אותו מושקע בכבישים, בבתים, במשקים וגם בישיבה ובבית כנסת שנבנו ונבנים על שם מתנחלים שלא שילמו להם שום דמים, אבל הם וילדיהם שילמו - בדמם. ומשם לכו אל סימה קדמון והלשינו גם על הכספים האלה!
לא הכל קודש. לעם ישראל מגיע לחיות בארצו גם חיי חולין. קודם כל - לחיות, ולא להישמד כפי שקרה בדורנו וכפי שאויבינו זוממים גם היום. אולם את חיי היהודים בכל חלקי הארץ, גם בבועה התל אביבית בגוש דן, למשל, אי-אפשר להבטיח אלא ממרום הרי השומרון, הנשקפים ושולטים על בקעת הירדן שדרכה עלולה לבוא ההתקפה מן המזרח. לכן, יש קונסנסוס שישראל חייבת להחזיק בבקעה. אולם כיצד ניתן להגיע עם צבא, אספקה, נשק, תגבורת אל מורדות הרי השומרון המזרחיים מבלי לחצות את כל השומרון ממערב למזרח דרך שטח זרוע בכפרים ערביים עוינים? מצב כזה היה בציר פילדלפי בגבול הדרומי של הרצועה ואכן, מיד אחרי שגוש קטיף, שסיפק לצבא את העורף, הוחרב צ.ה.ל. הודיע שאינו יכול להחזיק עוד בציר פילדלפי, הוא התפנה משם, הטילים החלו לעוף, ועד תל אביב וירושלים הגיעו.
על כן, כדי להבטיח את עמק חפר והשרון המאוימים משרשרת הרי השומרון, סללה המדינה את הכביש המוכר היום כ"חוצה שומרון". בפתחו יושב היישוב אלקנה ובו מאחז בשם "מגן דן", להסביר למי שלא מבין מעצמו, מדוע. ה"חוצה שומרון" מחבר את גוש דן ברצף אחד עם מעלה אפרים, יישוב שכבר נשקף על הבקעה. אבל בכביש אסטרטגי לא די. עדיין צריך לעשותו בטוח לתעבורה, וזאת ניתן להשיג רק בדרך אחת: התיישבות יהודית. כך קמו משני צידי הכביש הזה היישובים שערי תקווה, עץ אפרים, אלקנה, קריית נטפים, ברקן, ברוכין, רבבה, אריאל ובהמשכו רחלים, תפוח, מגדלים ועוד, וכל זה עלה הרבה מאוד כסף, מאות מיליונים. אולם, הניתן לומר שהכסף הזה הוצא ע ל המתנחלים היושבים ביישובים האלה? או שמא משמש הכסף הזה את צורכי האינטרס הלאומי היהודי הכללי, לחיים בטוחים בא"י? את המטרה ה ז א ת משרת הכסף, ואותה - משרתים גם המתנחלים. בלעדיהם לא היו יישובים ולא היה כביש. מה ההבדל בינם לבין המתיישבים הראשונים שקדמו להם, שבלעדיהם שום דבר לא היה כאן - במדינת בישראל של הקו הירוק?
עכשיו באו הלשונות הרעים, ובמקום לנשק את היד הנותנת, מוציאים עליה דיבה כאלו היא יד לוקחת.
ומה אומרים השמחים לאיד מסוגה של סימה קדמון על המיליארדים שהוציאה המדינה על הקיבוצים? פעם אחת על הקמתם וקיומם ואחר כך, שוב ושוב, על חילוצם מן החובות שהסתבכו בהם? חניתה ונחל עוז לא עלו כסף? והואיל והיו רחוקים ובמקומות של סכנה, האם לא עלו יותר, הרבה יותר, מאשר הערים והכפרים ששכנו במרכז הבטוח? והכספים הרבים שהוזרמו שוב ושוב לערי הפיתוח מקרית שמונה ועד שדרות ודימונה - האם ניתנו כדי להעשיר את תושביהן או כחלק מבניית גופה, חלבה ודמה של ארץ ישראל יהודית?
כל הדברים האלה הם אלמנטריים, ועל כן לא באמת את הכסף מחפשים מוציאי הדיבה, כי אם את ההתנחלויות לגופן, שאותן הם רוצים למחות מעל פני האדמה ולהפכן לפלשתין ערבית. וזה בדיוק המקום בו נפגשים שני הקצוות, של השמאלנים והחרדים האנטי-ציונים. ובכל זאת, אלה וגם אלה הם מיעוט גם בקרב הציבור שלהם, וחבל מאוד שהממסד הפוליטי והתקשורתי של החרדים כולם התפתה עכשיו, בעידנא דריתחא, לעלות על הדרך המסוכנת של השלילה הטוטאלית, של מה שלאמתו של דבר חשוב ויקר גם להם. שכחו, למשל, מוציאי לשון הרע על המתנחלים, שלא כל המתנחלים, ואפילו לא רובם, הם "של בנט". הלא שליש, אחד מכל שלושה הם ...חרדים! אז מה, המיליארדים שהוציאה המדינה על ביתר, כוכב יעקוב, עמנואל ומודיעין עילית גם הם בזבוז? החכ'ם המשתלחים, ועיתוניהם, אינם מבינים שהם יורים לעצמם ברגל?
שאלה נפרדת היא, האם הריב הזה עם החרדים היה כדאי. לפי כל הסימנים, הבית היהודי השלים עם העובדה המוגמרת שבפניה ביקש נתניהו להעמידו - הפקדת
ציפי לבני על המו"מ עם הפלשתינים. בינתיים גם התבטא פרס בפריז, בהפקרות המדינית האופיינית לו, בזכות הקפאה חדשה של ההתנחלויות, וזאת במענה על שאלה שבלט לעין שהייתה מוזמנת. לא מן הנמנע, שהוא יודע על מה הוא מדבר. מדברים גם על העברת חלקים נוספים של אזור C, אזור ההתיישבות היהודית, אל האזורים שבשליטת שלטונות רמאללה. במקרה כזה, לא צריך להיות נביא גדול כדי להבין שנפתלי בנט ימצא את עצמו ב
ממשלה בכל שאלה הנוגעת לארץ ישראל, במיעוט.
כל אימת שנתניהו יתקפל, ואצבעות שרי הליכוד ושרי ליברמן אתו, הוא יעמוד לבד מול חזית מאוחדת של לפיד, לבני ומופז שיתמכו בכל נסיגה ו-ויתור של ראש הממשלה. תהיה זאת לבנט נפילה מאיגרא רמא של מצבו ע ר ב הקמת הממשלה, כאשר המפתח לממשלה היה בידיים שלו, ורק שלו. אחרי שלפיד הכניס את עצמו לפינה של 'ייהרג ובל יישב עם החרדים בממשלה אחת', רק לבנט הייתה הבחירה: הצטרפות לממשלה של ליכוד-חרדים או לממשלה של ליכוד-לפיד. ללפיד לא הייתה אופציה כזאת, ובמלים אחרות - עצם כניסת מפלגת 'יש עתיד' לממשלה הייתה תלויה ברצונו הטוב של בנט.
תמורת זאת הוא היה יכול, וצריך, לגבות מחירים, כפי שכל האחרים ידעו לעשות. למשל, שלפיד יתמוך באולטימטום שהיה עליו להגיש, שעם לבני כמנהלת המו"מ עם הערבים - אין ממשלה! למשל התניה מפורשת, משוריינת, שלא תהיה עוד הקפאה ולא תהיינה "מחוות" כמו העברת שטחים נוספים לאבו מאזן.
דא עקא, שהכוח המופלא לדרוש כל זאת וגם לקבל, היה נתון בידי בנט רק כל עוד לא כוננה הממשלה. לאחר מכן, כשהנתק עם החרדים כבר נעשה עובדה מוגמרת ולפיד כבר התפרקד לו בנוחיות בתוך הממשלה, כל מה שבנט לא קיבל ממנו לפני כן, מראש, הוא כבר לא יקבל. כי ב ת ו ך הממשלה הוא במיעוט. נכון, תמיד יש לו האופציה לעזוב את הממשלה ולהפיל אותה, אך איום כזה חייבים לשמור למקרים נדירים בלבד ולממשו רק מול אסון מדיני מן המדרגה הראשונה. מה גם, שיחימוביץ' כבר הודיעה, שכל פעימה-נסיגה של נתניהו היא תגבה ב-15 המנדטים שלה. אם ייווצר מצב כזה, רווח והצלה יוכלו לבוא לא'י רק ממרד בתוך הליכוד, וגם זה עניין לא פשוט. מכל מקום, את עצם ההגעה למצב קריטי כזה, אם תהיה, ניתן יהיה לייחס לפחות בחלקה למחדל של "הבית היהודי" לנצל את עמדת היתרון הנדירה שנהנה ממנה עד להרכבת הממשלה, לא רגע אחד אחרי כן.
"אשרי אדם מפחד תמיד", נאמר, ועל כן הבענו כאן את פחדינו. הבה נקווה, שאלה הם פחדי שווא, ובנט כן השכיל לנצל את יתרונו ולהבטיח את עם ישראל נגד "שרוניזציה", חלילה, של ממשלת נתניהו השלישית.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
