ההגדרה של תנאי מוקדם היא שמשהו חייב להיעשות או להסכים עליו לפני שמשהו אחר יכול לקרות או להעשות, להכין מישהו או משהו לתהליך, או לשים מישהו במצב נפשי רצוי.
הערבים הכריזו מלחמה על ישראל בשנת 1948 ולא הפסיקו במלחמה זאת. מהמלחמה הפכה למלחמה לא קונבנציונלית: הם המציאו את מלחמת הטרור על ישראל, הם מנהלים מלחמה פוליטית, כלכלית, תקשורת ויחסי ציבור על ישראל, והם די מצליחים במעשיהם ותוצאותיהם.
בשנותיו הראשונות בעולם הפוליטיקה נתניהו היה נחוש בדעתו שלא תקום מדינה ערבית נוספת על מפתן ביתו:
בנימין נתניהו הצעיר, מגן על פתרון מדינה אחת (
קישור).
אבל מאז נתניהו הפך למודל פוליטיקאי ובתור שכזה הוא הפך לזיקית המשנה את צבעיה והשקפותיו בהתאם לזירה הפוליטית ולא לפי האינטרס של ישראל גם אם זה כולל את הצורך להתריס בפני הלחץ העצום של ארה"ב והאיחוד האירופי.
היום, נתניהו הוא חסיד הקמת מדינה ערבית נוספת, מדינת אש"ף. המסרים ופעולותיו של נתניהו מבלבלים וחסרי הגיון. ההצהרות וההודעות המבלבלות של נתניהו לפיהן ישראל מוכנה לבוא לשולחן המשא-ומתן לשלום עם הערבים, אבל ללא כל תנאים מוקדמים. אחרי מרתון של שיחות מדיניויות עם שני הצדדים, שעל תוצאותיהן אף פעם לא חושבים ביסודיות,
ג'ון קרי, שר החוץ האמריקני, הצליח לסחוט מהערבים לתת לו הנהון עם חצי לב להגיע לוושינגטון כדי לשבת ליד השולחן עם הישראלים ולדבר על שיחות שלום. כל זה היה צריך להיעשות ללא כל תנאי מוקדם, אבל הערבים לא יבואו לדבר בלי לסחוט מישראל משהו, כפי שהם כבר עושים מזה עשרות שנים, לסחוט ולקבל.
כאשר באמת רוצים להגיע לשלום אמיתי ובאמת ובתמים רוצה שלום, מגיעים למוקד המשא והמתן ללא כל תנאי מוקדם ומתחילים במשא-ומתן על תנאי הסכם השלום. כדי לעשות למר קרי טובה קטנה ולישראל שום טובה, הערבים הסכימו להגיע לוושינגטון עם תנאי מוקדם ונתניהו הזיקית, שהבטיח לעמו, ללא תנאים מוקדמים, הסכים לתנאי מוקדם לשחרר עוד רוצחי יהודים ערבים הכלואים לכל החיים.
האם נתניהו יותר מידי בטוח בכוחו הפוליטי? לדעתי כן. האם הוא מנווט את האומה בכיוון הנכון? אני אישית חושבת שלא! האם נתניהו איבד את צלילות דעתו או שהוא כל כך רוצה לקבל את פרס נובל לשלום לפני שהוא עוזב את משרד ראש הממשלה שמחירו של הפרס לא משנה? אני חושב שאחרון הוא הנכון.
ישראל חייבת לקבוע חוק גזר דין מוות; כל מחבל שהורג ישראלי חייב להיות נידון למוות, ללא אפשרות לערעור. לזה אני קוראת הרתעה. שחרור אסירים הוא מקרה אבוד.
בואו נודה, ישראל מגיעה לשולחן המשא והמתן חלשה. ישראל עומדת לשחרר 104 מחבלים תמורת הזכות המפוקפקת שהיא מקבלת מהרשות הפלשתינית שהם פשוט יופיעו לשולחן המשא-ומתן.
אפילו הרשימה החלקית של הטרוריסטים האמורים להשתחרר מספיקה כדי לגרום ללב הרך ביותר להתכווץ מגועל ואימה. כפי שכבר אמרתי מזה זמן רב, ישראל אינה שולטת בגורלה. השולטים בגורלה הם אובמה, קרי והערבים.. נתניהו ישחרר טרוריסטים אכזרים שהרגו יהודים משום שהם יהודים עבור החסד לבוא לדבר עם ישראל ללא כל כוונות כנות להגיע להסדר שלום.
התירוץ שאנו תמיד שומעים מירושלים הוא שישראל נמצאת תחת לחץ אטומי מצד ממשלת ארה"ב; אבל עכשיו התירוץ הוא עלוב ואינו מתקבל על הדעת, אלא אם כן נתניהו מתמיד לשכוח שישראל היא מדינה ריבונית ולא איזה שטייטעל-עיירה בארצות הברית.
הזמן הגיע שהישראלים יתנגדו לאמריקנים המתעקשים להמשיך להיות מוטעים - ולכמה מנהיגים ישראלים שהולכים בעיקבותם - ששמים את כל ישראל וכל הישראלים, בסכנה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
