הדי משפטו של עו"ד
אהוד אולמרט ועדותה של גב'
שולה זקן נראים כלקוחים מהעבר הרחוק.משהו היסטורי ותו לא.אבל זו איננה האמת,כל זה אירע רק לפני קדנציה וחצי,והנאשם המרכזי היה ראש הממשלה, ולצידו הרל"שית שלו.זה לא אירע לפני עשרות שנים אלא זה קרה אתמול בבוקר, וזה יכול להיות גם בימים אלה אצל בכירים אחרים, שנראים לנו כ"מלח
הארץ".במקרה הזה הם פשוט נתפסו כי היו כאן כוחות תקשורתיים שדחפו חזק יותר לחשיפה, מכוחות התקשורת שרצו להעלים את הפרשה. אבל בל נשכח כי כוחות פוליטיים - ובעיקר משמאל,רצו לטייח את הפרשה וזאת רק משום שאולמרט התאים להם פוליטית. מי יודע אם זה לא היה השיקול כאשר נגד
אריאל שרון המנוח "לא היו מספיק ראיות" להעמידו לדין, בפרשיות שבהן כיכבו גם שני בניו.
בימי חיי ותחקירי כבר נתקלתי ב"סיפורים חמים" שנסגרו משום שהמעורבים המרכזיים שודרגו כ"אנשים חשובים", ובעיקר כאלה ש"בלעדיהם יתפסו הקיצוניים את מקומם". אני זוכר כיצד הפרשיות סביב הרב ישראל מאיר לאו מעולם לא הגיעו לערכאות משפטיות, או שלא נתנו להם צ'אנס לאיים עליו בהדחה. הרב
יונה מצגר סיים עשר שנות כהונה עד שלבסוף הועמד לדין, למרות שבמשך העשור שכיהן היו מספיק פרשיות קודמות שהיו עילה טובה להעמדתו המוקדמת לדין. עברתי את הימים שלפני היועץ המשפטי לממשלה דאז והיום שופט העליון - מיכאל בן יאיר, הוגשו שוב ושוב עדויות חתומות וראיות של ממש נגד ח"כ לשעבר
דדי צוקר ממר"צ (אז יו"ר ועדת החוקה של הכנסת...) על עבירות, שבנסיבות דומות למשל הורשע
אריה דרעי. אבל בן יאיר - ועוזרו דאז
גדעון סער - סרצי'נסקי, השעו את חשיפת הפרשה, ובמיוחד בעזרת העיתונות, עד שלאחר יותר משנתיים זה נגמר ב"נזיפה" של ועדת האתיקה של הכנסת. וישנן עוד עשרות פרשיות כאלה, ואולי יותר מכך. ה"אינטרס הלאומי" דוחה תמיד את ה"אינטרס הממלכתי".
וכך נותרת המלחמה בשחיתות שוב ושוב מאחור, כעודף סרח לעומת מעלותיהם ה"לאומיות" וה"קונצנזואליות" של אותם מושחתי על.האקדמיה, התקשורת והפוליטיקה מתאחדות סביב הדמות ה"לאומית" וה"קונצנזואלית",כאשר זו נתפסת בגזל ובריקבון. אבל לפעמים המושיע מגיע מכוון נושא הכלים, העבד ששירת את המושחת עד כדי כך שהמושחת האמין שהעבד יאכל את כל הצפרדעים וגם ילך במקומו לכלא. זה קרה בגדול לאולמרט וזה התחיל לקרות ליונה מצגר. מרד העבדים של 2014 הצליח בכל זאת להביא לדין את אדוניו.
שולה זקן היא הגולם שקם על יוצרו, ואולי גם בצדק. אולמרט - שכבר בימים שהיה הח"כ הצעיר התפרסם ב"שטיקים" הפרלמנטרים והלא פרלמנטרים שלו, האמין שמשום שהוא הביא את ה"סינדרלה" זקן לפסגת הכוח החלומי שלה בפוליטיקה הישראלית, הרי שגם מותר לו לדרוש ממנה לשאת בעונש שלו עצמו, ואילו הוא יצא זכאי. אבל קהות החושים של אולמרט לא המרה נכון. הגב' זקן - שאיננה נימנת על ל"ו הצדיקים בעולמינו, החליטה לחשוף כי היא הייתה בסה"כ שוליה של הקוסם בעל הקסם.
גם נהגו של הרב יונה מצגר לא היה מוכן לקחת על עצמו את התיק - בימים שכולם עדיין האמינו כי הנה שולה זקן עושה זאת למען אולמרט. הסוף ידוע - העוזר ה"נאמן" של מצגר פתח את פיהו ולא הסכים ללכת לכלא בלעדי הבוס שלו.
אבל המבט העצוב איננו ננעל רק על שני המקרים הללו. תמהני כמה עשרות - ואולי יותר, של מקרים דומים קיימים ממש בימים אלה, ועוד כמה מקרים אחרים קיימים, כאשר גם הבוס וגם נושאי כליו מצליחים להתחמק מעונשם בזכות ה"מעשים הטובים" שעשו בימי כהונתם,ובזכות היותן "דמויות קונצנזואליות". האנשים שהכי מפחידים אותי הם אלה שהפכו בחייהם ל"אגדות קונצנזואליות", ואשר כולם מלאים נופת צופים של "מתינות פוליטית" ו/או "דמויות שמאחדות את כל עם ישראל", ואוי לו, לחוקר המשטרה שידפוק על דלתם ועוד באישון הלילה. אולי באמת ישנם פה ושם כאלה שעונים לסופרלטיבים האלה אבל במרבית המקרים הרי שהסופרלטיבים ההומניסטים הללו אינם אלא כסות דמגוגית כדי לחפות על קופת שרצים ששחיתות לא קטנה מסתתרת בה. ואז, המשטרה ומערכת המשפט זקוקים לאותו ספרטקוס תורן שיפתח את המגירה ויוציא ממנה את תיבת הפנדורה.
ישר כוח לגב' זקן ולנהג של יונה מצגר.
רה"מ לשעבר במצור - עבור אולמרט הנהנתן עונש עיכוב היציאה מן הארץ - הינו כבד מנשוא 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
