נתן גודו, 24, עלה לארץ מאתיופיה, ולאחרונה השלים תואר ראשון בתקשורת מאוניברסיטת תל אביב, ועוד לפני כן סיים בהצטיינות שלוש שנות שירות בצה"ל.
לאחרונה נערכים דיונים רבים על קליטתם של עולי אתיופיה בארץ והסתגרותם ב"גטאות" בשכונות ברחבי הארץ. כישראלי גאה וכנתנייתי הפועל רבות לקידום בני נוער, במיוחד מקרב בני העדה האתיופית, וכמי ששירת בצבא וסיים את לימודי התקשורת, ביקש נתן למצוא דירה להשכרה מחוץ לשכונה בה הוא מתגורר עם משפחתו בנתניה.
על פניו מדובר במשימה לא קשה במיוחד, שהרי מה שצריך עבורה זה בעיקר מזומנים, והרבה. אולם המציאות שונה לחלוטין. במשך יומיים ניסה נתן גודו לתאם פגישות עם בעלי דירות שונים בנתניה ובחדרה המבקשים להשכיר את דירתם.
בכל שיחת טלפון הוא קיבל פרטים ראשוניים, אך ברגע שהאדם מעברו השני של קו הטלפון זיהה את המבטא של גודו, החלו התירוצים לעוף לכל עבר, ומהר מאוד הבין נתן כי הוא חייב לשנות את צבע עורו כדי להצליח לשכור דירה מחוץ ל"גטו" בו הוא מתגורר כיום.
לא פחות מעשר שיחות טלפון עם בעלי דירות שונים ביצע נתן, וכולם, למעט אחד, התנערו ממנו בעדינות ברגע שזיהו את המבטא שלו. רק צדיק אחד, כאמור, הסכים להיפגש עמו בשבוע הבא.
שלמה מולה, מנהל אגף עולי אתיופיה בסוכנות היהודית, מסר בתגובה: "אתמול הייתי בכנסת בדיון על מעמדם של הקייסים יוצאי אתיופיה, ונציגי הרבנות טענו שכל האתיופים הם ספק יהודים. אם זהו המצב, מה יש לצפות מהאזרח הקטן? הגזענות עברה את כל הגבולות. אני מאוד מוטרד. אני מבין שאנחנו בבעיה קשה מאוד, והגזענות חוגגת. אני מאמין שבני הקהילה לא ירימו דגל לבן וימשיכו להלחם. חבל שאנחנו צריכים לעבור גיהנום כדי לקבל לגיטימציה בעם שלנו. החברה הישראלית היא חברה עם בעיות קשות בקבלת האחר והשונה, ואנחנו נצטרך לעבוד קשה כדי למחוק את הסטיגמות. העניין של שכירת דירה הוא רק סימפטום. הבעיה היא שהממסד רקוב, והגזענות חוגגת בכל פינה".