איך הפתיע נתניהו בבחירות את השמאל?

אחרי ההתפרצות ההיסטרית של הרצוג נגד נתניהו מיד לאחר שהתבררה תבוסתו בבחירות, התפרצות שיש להודות על האמת אינה טיפוסית להרצוג ה"מכופתר", באה גם ההשתלחות של שלוחות הבית הלבן נגדו. הכעס הגדול יצא על ההטעיה שביצע נתניהו מול יריביו, כשברגע הקריטי של ההתמודדות הצליח להניע רבים מבוחריו לרדת מן הגדר ולהצביע ליכוד.

בדיעבד הסתבר עד כמה חיוני היה הדבר, בין היתר גם כאשר עוקבים אחר ההתנהלות המוזרה של נשיא המדינה. השינוי הושג באמצעות האמירה שהערבים נעים בהמוניהם לקלפיות, והיה ברור שהכוונה לנסיון של הרגע האחרון להכריע את תוצאות הבחירות על-ידי גיוס מסיבי של בוחרים פסיביים לרעת הימין.

נתניהו לא יכול היה לדעת את כל האמת, אבל יכול היה לשער לאן נושבת הרוח במחנות מתנגדיו, והיו לא מעט רינונים בשאלה איזו השפעה תהיה לרשימה המאוחדת על דפוסי ההצבעה של ערביי ישראל, ביחס לשנים עברו, בהן יוצג המיעוט ע"י ארבע רשימות נפרדות., סה"כ 11 עד 12 מנדטים.

מה לא נאמר על-ידי פוליטיקאים מבית ומבחוץ ועל-ידי תקשורת מגויסת ועויינת לנתניהו. אילו האשמות לא הוטחו בו ואילו שקרים לא יוחסו לו? - כמעט כל מה שניתן להעלות על הדעת, גם נעשה בפועל. הגדילו לעשות בנדון בבית הלבן והריקושטים ממשיכים להגיע עד עצם הימים האלה. יחסו לאמירה של נתניהו מניעים "גזעניים", זו המלה השלישית הכי נפוצה בשפה המדוברת אחרי "הי" ו"בי". הגדירו זאת כאפליית הערבים, כעויינות וכמעשה שלא יעשה. וככל שטשטשו את האמירה, כך הובן טוב יותר שהכל כלאם פאדי - סה"כ נטו ביטוי לתסכול על מהלך מבריק של נתניהו במאבק הפוליטי נגדו המלוכלך שניהלו נגדו רבים בארץ ובחו"ל.

לכולם ברור כבר לא מהיום שככל הנראה מהלך זה הוא שהכריע את הכף לגבי התוצאה הסופית בבחירות וטירפד את "מסע הצלב" של השמאל בחסות הבית הלבן ובתמיכתו המלאה נגד ביבי ונגד רצון רוב הציבור בישראל. ההכרעה הושגה על-ידי הנעת בוחרים מתוסכלים להתגייס להצבעה ועל-ידי הנעת קבוצה לא מבוטלת של בוחרים אחרים, להצביע ליכוד גם כאשר התכוונו תחילה להצביע אחרת, למשל בבית-היהודי. האיום של הפסד אפשרי בבחירות הומחש והובן היטב.

אילו הפסיד נתניהו בבחירות, היו אובמה והרצוג מחככים כיום בהנאה ידיהם ומנהלים מסע מואץ לעבר המכירה הפומבית הסופית של ארץ ישראל לערבים בנזיד עדשים - "החלום הרטוב של שניהם".

במבט לאחור ניתן לומר שמדובר במהלך חשוב וחכם, שהרי הבחירות הללו לא נסבו אף פעם על צדק, אמת, עובדות, שכל ישר או מאבק הוגן ופתוח. רובו המכריע של המאבק התנהל מול נתניהו אישית (וגם אשתו צורפה אחר כבוד להשמצות המרושעות), ובגיזרה שמתחת לחגורה.

העובדה שהצליח להטות את הכף לזכותו, מדברת נכבדות בעדו, ואפשר מאוד שתהיה מה שיציל את ההתישבות וימנע הרפתקנות פוליטית נוסח אוסלו והבריחה מעזה, אבל חמורה הרבה יותר.

היו לנתניהו סיבות טובות לומר את הדברים שאמר:

• ראשית, הקמת הרשימה הערבית המאוחדת, שלא ממש נבעה מהצורך להתגבר על העלאת אחוז החסימה, אלא מהרצון להגדיל את ההשפעה הפוליטית של המגזר הערבי דרך הפילטר של המפלגות הישנות. מפלגות שנטיותיהן הלאומניות והאנטי-ציוניות באו לידי ביטוי מובהק ושכיח ביותר פעמים רבות בכנסת ובמסגרות רבות נוספות.

• שנית, המגזר הערבי מאורגן ונשלט טוב בהרבה מהמגזר היהודי. וזאת בגלל היותו קטן יותר ומרוכז יותר ובגלל המבנה החמולתי שעדיין חזק בו מאוד.

• שלישית, נתניהו ידע היטב שהמפלגה המאוחדת - כוח של 12 עד 16 מנדטים - הוא כוח עוין לו מבחינה פוליטית. לא ניתן היה להעריך ברמת סמך גבוהה כיצד יפעל, אבל היה ברור שבמקרה הטוב לא יתמוך בימין, ועם השתתפות ערה של בוחרים שבדרך כלל נמנעו מהשתתפות בבחירות, יקטין את מספר המנדטים בימין.

• רביעית, נתניהו למד להיות חשדן, במיוחד בשדה הפוליטי, ובמיוחד על-רקע המסע האישי נגדו. הפעם היה מדובר במאבק על כל הקופה, ובמקרה של הפסד, ככל הנראה סוף הקריירה הפוליטית. נתניהו סרב להכשל דווקא מפני שהמאבק היה אגרסיבי מאוד, אישי מאוד, מלוכלך מאוד וחשוד במהמורות, מלכודות והפתעות. הרפיון שהסתמן בימין ובמיוחד בליכוד, שידר "סכנה". מהלכים של גיוס מצביעים, לרוב אינם מבשילים בין-רגע, ואת הקפיץ הזה צריך לדרוך בסמוך להפעלתו. לפיכך, נדרשה כאן פעולה שתטה את הכף ותניע בוחרים מתוך תחושת דחיפות "דקה לפני השעה 12"; וכך פעל ובהצלחה רבה.

לסיכום: כל מה שנאמר על המהלך של נתניהו על יד יריביו הפוליטיים היה ביטוי להפתעה, לתסכול עמוק ולאכזבה מובנת, אבל היה גם הזוי, שיקרי מבחינה עובדתית, ומבחינת הכוונות שיוחסו לו. נתניהו ביטא חשש מובן לגמרי ממלכודת פוליטית, וגם אם יכול היה לבטא את הדברים בנוסח מילולי מעט שונה, הצורך להצליח היה השיקול המרכזי, ובצדק. אפשר שהלשון המתונה וההתנהלות המינורית שלו בדרך כלל, היו בין הגורמים שהפתיעו את יריביו הפעם, ועל כן התסכול - ואצל אובמה גם העויינות האישית - הם שדברו מגרונם. אובמה אינו זקוק להתנצלויות, מפני שהוא נשיא ארה"ב. אבל דימויו ותדמיתו זקוקים ללא מעט ריהביליטציה, והוא מקושש אותה גם במחיר של אי-אמירת אמת.