צוות איסור הלבנת הון של לשכת עורכי הדין, בראשות עו"ד אילת אפיק, מתנגד לתקנות שהגיש שר המשפטים, חיים רמון, לאישור ועדת החוקה של הכנסת בראשותו של פרופ' מנחם ששון. מטרת התקנות לאפשר שימוש במידע של הרשות לאיסור הלבנת הון לצורך חקירת עבירות נוספות.
נוסח התקנות כולל רשימה ארוכה של עבירות בגינן נקבע שהמשטרה והשב"כ, יהיו רשאים להחליט שבמידע שהתקבל מהרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור יעשה שימוש לשם חקירת עבירות נוספות ומניעתן, לגילוי עבריינים והעמדתם לדין ולשם מניעה וחקירה של פעילות של ארגוני טרור או של פגיעה בטחון המדינה. כמו כן, נקבעה מסגרת התקנות שהגורם המוסמך במשטרה ובשב"כ יהיו רשאים להחליט, כי המידע שהתקבל יועבר ליחידה הנוגעת בדבר או לשימוש הגוף שהמטרות הנוספות לשימוש במידע הן מתפקידיו.
רשימת העבירות הנוספות ארוכה ומקיפה וכוללת עבירה מסוג פשע; פגיעה בסדרי המשפט והחברה; עבירות איסור משחקים לפי חוק העונשין; עבירה של פגיעה בסדרי השלטון והמשפט, פגיעה בגוף; עבירות של קבלת נכסים שהוגשו בעוון; עבירות הכנה, עבירות על חוק הכניסה לישראל; חוק המחשבים; חוק הדרכונים; חוק מימון מפלגות; חוק ההגבלים העסקיים; חוק ניירות ערך ועוד.
המשמעות היא שהמידע שנאסף כיום ע"י הרשות לאיסור הלבנת הון, הכולל מידע עצום בהתייחס לזהות בעלי חשבונות והעברות כספים המתנהלות כדבר שבשגרה, ישמש את הרשויות החוקרות גם לצורך חקירת עבירות נוספות, על כל הנובע ומשתמע מכך.
עו"ד גלעד ברון, חבר בצוות הלשכה, אומר ל- Nfc, כי "מדובר בכרסום שיטתי באיזונים ובבלמים המעטים ששולבו בחוק, ויש לקוות שוועדת החוקה לא תיתן לכך יד". ברון, מוסיף ואומר, כי "החוק לאיסור הלבנת הון מטבעו הביא לפגיעה קשה בפרטיות ויש לחזור ולבחון אותו אל מול הוראות חוקי היסוד".
"לב לבו של החוק הינו מאגר מידע המנוהל ע"י הרשות לאיסור הלבנת הון הכולל את הנתונים המועברים במסגרת החוק, הכוללים זיהוי ודיווח גורף של פעילות עסקית, טרנזקציות כספיות המתנהלות במשק. בהתחשב במטרת החוק, מאבק בטרור ובארגוני פשיעה, מאבק שלצורכו הוחלט להטיל חובות זיהוי ודיווח מסוג זה, הוגבלה במסגרת החוק האפשרות של עשיית שימוש במידע הנצבר", אומר ברון.
לטענת לשכת עורכי הדין, התקנות מאפשרות שימוש במידע לצורך חקירה של רשימה ארוכה מאוד של עבירות, שחמורות ככל שיהיו, אין בינן לבין המטרות שעמדו בבסיסו של חוק איסור הלבנת הון ולא כלום.
לדעת עוה"ד אפיק וברון, עולה גם ספק רב בדבר החוקתיות של התקנות. תקנות אלו, עומדות בניגוד להוראות החוק העיקרי, פוגעות פגיעה קשה בחוקי היסוד ובזכויות האזרח, ומשכך, גם מתבקש שאם וככל שהמחוקק מעוניין להרחיב את הוראות החוק, יש לעשות כן בחקיקה ראשית ולא במסגרת חקיקת משנה - תקנות.
