מגמה גלותית של סטנדרט כפול

הגיע הזמן

"הגיע הזמן שצה"ל יחזור להיות מוסרי" - תובע פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן.

לדעתו, השחתה מוסרית מתחילה בהנהגת סטנדרט כפול במקום שוויון. "בעיית חוסר-המוסריות מחריפה כאשר הסטנדרט הכפול והבלתי-מוסרי מופנם ומתקבל על-ידי זה שעליו הוא מופעל", לדבריו.

וכהן ממשיך: "עתה מתברר שהסטנדרט הכפול, שהיה מנת חלקם של היהודים בגלות, מופעל עתה על מדינת ישראל. גם בגלות נעזרו הרודפים לא פעם במשת"פים דוגמת יהודים מומרים וכיוצא באלה. את היהודים המומרים שנשלחו לנהל פולמוסים דתיים, מחליפים במידה מסוימת אותם חברי ארגונים המוציאים את דיבתם של חיילי צה"ל וקציניו.

"עתה מתברר שבצה"ל הופנמה אותה מגמה גלותית של סטנדרט כפול. מובן מדוע בעולם מטילים עלינו מחויבויות 'מוסריות' בלתי-אפשריות שלא קיימות במקום אחר. בחלק מהמקרים מדובר באנטי-ישראליות שהיא תרגום האנטישמיות הישנה לאנטישמיות חדשה. כך גם מובנים ומוכרים מההיסטוריה המשת"פים השונים מתוכנו.

"הרבה פחות מובן מדוע צה"ל ... מוכן להפנים את הסטנדרט הכפול ... כשצה"ל נכנע למשפטנים המייצגים את הפנמת הסטנדרט הכפול הוא הופך לצבא בלתי-מוסרי. כל הצבאות של הדמוקרטיות המערביות, התוקפות את ישראל על דפוסי הלחימה, לא פועלים על-פי הסטנדרטים החריגים הנדרשים מאתנו.

"התוצאה הבלתי-מוסרית הראשונה היא הימנעות מביצוע פעולה צבאית חיונית במקרה הטוב, והעדפה של חיי אזרחים של האויב על חיי חיילי צה"ל במקרה הגרוע. בין כך ובין כך, מדובר בתוצאה בלתי-מוסרית. התוצאה הבלתי-מוסרית השנייה היא גלובלית: צה"ל יוצר סטנדרטים בלתי-הגיוניים של לחימה המשפיעים על ההתנהלות של צבאות אחרים. מומחים בתחום מתחילים להעביר ביקורת על כך שצה"ל קובע סטנדרטים, שמגבילים מאוד את יכולת הלחימה בטרור".
כאמור, לפיכך, דורש כהן, שצבאנו יחזור להיות מוסרי.

(תודתי לחיים יואבי רבינוביץ על שהפנה את תשומת-לבי למאמרו של פרופ' אשר כהן, שפורסם בגיליון 342 של העלון "מצב הרוח").

נכחדה

יום אחרי השריפה הגדולה במושב אבן-ספיר התפרסמה ידיעה, שכנראה החלה השריפה בהצתה. ומיד היא נעלמה ונכחדה, ללא מעקב תקשורתי (פולו-אפ).

כנראה, משום שאי-אפשר להאשים בהצתה יהודים. איזו חגיגה הייתה בתקשורת לו נמצאו שרידים של כתובות-אש עבריות בערוץ הנחל ליד אבן-ספיר ...

מי ישלם?

מאות אלפי שקלים עולה מבצע לחילוץ מטיילים חסרי-אחריות - כמו אלה, שהחליטו ליהנות מיפי ארצנו דווקא בימים לוהטים של עומס חום חריג וכארבעים מעלות בצל, שאיננו.

למה אנחנו צריכים לשאת בהוצאה המיותרת ולא בישי-הגדא, חסרי-האחריות?! הרי על פינוי באמבולנס של מד"א, שאינו מסתיים באשפוז, מחייבים אצלנו את החולה.

האמיר

קצת באיחור, אך עדיין שאלתי בוערת: למה אנחנו צריכים לטרוח עבור השניים, שחצו את הגבול, ועברו מרצונם לרצועת עזה?

אני שואל את השאלה בעקבות המאמר"לקחי שליט" של אליישיב רייכנר בגיליון 342 של העלון "מצב הרוח". רייכנר הזכיר, כי גלעד שליט ישב זמן מיותר בשבי כיוון שחמאס ייקר את מחיר שחרורו בעקבות המסע הציבורי המופקר, שניהלו אביו ואחרים למענו.

ומכאן מסיק רייכנר, כי הדיון המתלהם על דברי אל"ם (מיל') ליאור לוטן, מתאם נושא השבויים והנעדרים,למשפחת אחד הנעדרים החמיץ את העיקר: ידנו קלה מאוד על הדק המאבק הציבורי (ותמיד יימצאו מממנים חסרי-אחריות, או בעלי אינטרסים), ואין מי שמעלה על דעתו, שלפעמים מזיק מאבק ציבורי מאוד, והנזק בלתי-הפיך.

גילוי נאות: אני ידיד של אל"ם (מיל') ליאור לוטן, אחד המעטים, שאגדירו "מגיבורינו". לדעתי, הדיון הציבורי הפרוע על דבריועשה לו עוול נורא. עם זאת, לממשלת ישראל יש "גיליון ציונים" עגום מאוד בדאגתה לפדיון שבוינו ולגילוי נעדרינו.

אזכיר, כי התנגדתי בריש גלי לפדיונו של שליט ולמסע למענו, ועדיין אני סבור, שזו הייתה (כמו כל העסקות עם המחבלים) עסקה מסוכנת מאוד לביטחוננו. התנגדתי מפני שנפילתו בשבי הייתה תוצאהשלהפקרותו ושלהפקרות מפקדיו. בעיקר, התנגדתי כיוון שלדעתי, אסור לנהל משא-ומתן עם טרוריסטים ברוח המסורת היהודית, שבניגוד לדמגוגיה, הגבילה מאוד את פדיון השבויים.