מי אמר שהגרעין האירני הוא בעיה? מי חשב שיש קשיים בהעברת תקציב המדינה? הכל נפתר, הכל זורם, הכל בסדר. עובדה: ל
בנימין נתניהו היה בשבוע שעבר זמן למכביר לבצע בדיקה מעמיקה בטרם דחה את רעיון פיצול תפקידיו של היועץ המשפטי ל
ממשלה.
לא חלפו 36 שעות מאז נחשפה יוזמתה של
איילת שקד, ולשכת ראש הממשלה פסלה אותה בשמו של נתניהו. בפרק זמן זה הוא כמובן הספיק ללמוד את הנושא, לשאול בעצתם של מומחים, לברר מה קורה בעולם, להתייעץ עם שרי משפטים קודמים, לשמוע את דעתם של היועצים המשפטיים לדורותיהם, לחשוב ולגבש דעה. שהרי, כפי שאמרנו, זו מן הסתם הייתה הסוגיה היחידה על שולחנו של נתניהו באותם יומיים בשבוע שעבר.
אבל בואו נתפרע לרגע, ונחשוב שלנתניהו לא היה זמן לעשות את כל עבודת המטה המסודרת הזו. בואו נחשוב שהיו לו עוד אי-אלו עניינים לבדוק ועוד אי-אלו החלטות לקבל. כיצד, אם כן, הוא גיבש את דעתו בכזו מהירות? ועם כל הכבוד, נתניהו לא ידוע במיוחד כמי שממהר לחתוך ולהכריע, ודאי לא בנושאים שנויים במחלוקת, ועוד יותר ודאי כאשר הסוגיה עלולה לגרור חילוקי דעות עם שותפיו לממשלה.
בהינתן כל ההשערות הפרועות הללו, אנחנו נאלצים לחשוב - שומו שמיים - שמישהו אחר קיבל את ההחלטה בשבילו. שמישהו הבהיר לו מה כדאי שתהיה עמדתו. ויש לנו אפילו השערה מי היה המישהו הזה:
יהודה וינשטיין. כן, אותו אחד שיחליט מי ומה ייחקר בפרשת מעונות ראש הממשלה. כן, אותו אחד שאחראי להגנה המשפטית שמקבלת
שרה נתניהו בתביעתו של
מני נפתלי. הוא ולא אחר.
מובן, שאם נתניהו אכן התייעץ עם וינשטיין (ונזכיר שהיועצים לדורותיהם למעשה אוסרים על נבחרי הציבור להתייעץ עם עורכי דין פרטיים בענייני עבודתם), יש בכך משום הוכחה מוחצת דווקא לצורך לפצל את התפקיד. מצד אחד, וינשטיין נותן לנתניהו ייעוץ בנוגע לעבודת הממשלה. מצד שני, וינשטיין אחראי אישית על החקירה הפלילית בענייני ביתו של נתניהו. מצד שלישי, וינשטיין מפקח על מי שמעניק לנתניהו הגנה אזרחית. אם חלק רגיש בגופו של נתניהו לא היה מוחזק בידיו של וינשטיין, הוא היה חייב להגיע למסקנה שהנה ההוכחה האולטימטיבית מדוע שקד צודקת.
אחרי כל זה, בואו ננסה להיות מעשיים. ברור שהתנגדותו של נתניהו - משיקולים זרים ככל שתהיה - הורגת את רעיון הפיצול. מה שנשאר לשקד לעשות, הוא לנסות לבשל מהלך חשאי: לקדם מועמד שיסכים בשקט לפצל את התפקיד אחרי שייבחר. הסיכויים לכך קלושים מאוד, כי עוד לא נולד הפקיד שיוותר על סמכויות - ודאי לא על הסמכות להחליט מי יועמד לדין. אבל אולי, רק אולי, עוד לא פסו משפטנים בכירים בעלי יושרה, שיכירו בכך שהמצב הנוכחי הוא בלתי נורמלי ומסרס את השלטון הדמוקרטי. אולי, רק אולי, יימצא ביניהם מישהו שישים את טובת המדינה לפני האגו האישי שלו ויבטיח לבצע מהלך כזה. אולי. מותר לחלום, לא?
