להתעלם מיוסי שריד

יוסי שריד החליט לעצבן את שרת החינוך והספורט מירי רגב וכך לזכות בעוד מספר זעום של כותרות. לכן מיהר לאתר הבית שלו - הארץ - כדי להודיע למספר ההולך ומצטמק של קוראי העיתון הזה, כי הגברת רגב אינה מתאימה לתפקידה. ואכן השרה התעצבנה ומיהרה לשגר לתקשורת את תגובתה שהייתה אמורה לכסח את מי שהיה פוליטיקאי בעברו הרחוק ולהעמיד אותו על מקומו הראוי במרומי עמוד הקלון. חבל שהשרה המכובדת לא עיינה היטב בפרי הגותה, לפני שהדברים ראו אור, כיוון שאילו עשתה זאת הייתה לומדת משהו על טיב הבנתה את הגיגיה האישיים ואת הפרדוקסים חסרי ההיגיון שהיא מייצרת.

הנה מספר דוגמאות מן הגורן ומן היקב של רגב:

רגב כותבת כך: "אינני שרת התרבות שלך, מר יוסי שריד. אני שרת התרבות של כולם". עצם ההצהרה הזו היא דבר והיפוכו. כי אם רגב היא שרת התרבות של כולם, הרי באופן אוטומטי היא גם שרת התרבות של שריד, אם זה מוצא חן בעיניה אם לאו.

אם רצתה רגב למזער את הנזק שנגרם לה מפרסום מאמרו של שריד, היא לא הייתה צריכה לכתוב שיש מיליוני אזרחים שאינם קוראי את הארץ, כי אולי מתוך כך יוכל מישהו להבין שאי שם קיימים כמה מיליונים שכן קוראים. היא פשוט הייתה צריכה לכתוב שרק מתי מעט קוראים את העיתון הזה שתפוצתו מתרסקת בלאו הכי ולכן לא חשוב מה מתפרסם בו.

השרה רגב טוענת טענה שאין לה אחיזה מדויקת במציאות וכותבת כך: "יוסי שריד ודומיו לא מוכנים לקבל את העובדה שאזרחי ישראל בחרו באופן דמוקרטי את הנציגים שלהם. נציגים שילחמו למען הצדק התרבותי". האמת קצת שונה. לא עם ישראל בחר את נציגי הליכוד בכנסת. חברי המרכז הם שגיבשו את רשימות המועמדים. תוצאות הבחירות מצביעות על כך ש-24 מנדטים שקיבל הליכוד הם 20 אחוז בלבד מקולות הציבור בעלי זכות הבחירה וראש הממשלה בנימין נתניהו הוא זה שפסק מי יהיו השרים, כולל השרה רגב.

לגבי ילקוט הספרים שעיצב את תפישתה התרבותית עוד בילדותה בבית הוריה בקריית גת, מסתבר כי השרה אינה מתביישת בשורשיה ומודה שצ'כוב לא היה חלק מנוף התרבות של ילדותה. חבל רק שרגב אינה מסבירה שהמדובר בספרייה שנבנתה על-פי ערכיו ותרבותו של אביה ואולי גם של אמה. לא שלה. ואם היא חיה על-פי ערכים אלה, האם היא יכולה לכנות את עצמה ישראלית או רק יהודית. אולי זה טוב ואולי זה רע - לא לנו לשפוט, זו חובתו של מי שהחליט כי תיק התרבות תפור במיוחד לפי מידותיה. את הסוד האמיתי לא חשפה השרה: אלו ספרים מספריית ילדותה עברו איתה לבית בגרותה ואלו ספרים מרחיבי דעת חדשים נוספו להם במשך השנים.

ומוסיפה רגב: בדרך כלל איני נוהגת להגיב לטורי דעה שנכתבים השכם והערב "בענייני, בענייני משרדי ומפלגתי. שיכתבו. הפעם בחרתי להגיב משום שאני מבינה שהיעדר תגובה משמעותה סלחנות כלפי פגיעה בעם שלי, שלנו".

כדי לשפר את טיעוניה של השרה רגב יש לי עצה מעשית. יוסי שריד הוא פרסונה שמתקיימת בתודעת הציבור רק אם יש מי שמתייחס אליה, מדבר על אודותיה. והדרך הטובה ביותר לנהוג בו היא לא להתייחס. היעדר תגובה אין משמעותו סלחנות. הפירוש הנכון הוא שאין חשיבות כלשהי למי שמבקש לעצמו פרסומת אישית על חשבונו של איש ציבור.