בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מבריאת העצים אנו למדים על חשיבותה של הדרך - שלפעמים אינה נופלת מזו של המטרה. במציאות הארצית, הדרך מלווה בקשיים שלא פעם מסתירים את היעד
|
פרי או עושה פרי? [צילום: youtube]
|
|
|
|
|
|
בכיתה ד' אמרה לי המורה לחשבון משפט שנחרת בזכרוני: "לא חשובה רק התוצאה, אלא גם הדרך". המורה בדקה מבחן שבו הצגתי תשובה נכונה אך ללא הדרך לפתרון. לא הבנתי אז מדוע הדרך חשובה; הרי במבחן התוצאה עמדתי והגעתי ליעד, אז מה זה משנה איך הגעתי אליה? שנים חלפו. בגרתי ולימים גם הבנתי את התשובה, אולם מכיוון שונה לחלוטין. בפרשת בראשית מתוארת בריאת העולם במהלך שישה ימים, שבכל אחד מהם נבראים חלקים אחרים בבריאה: האור, הים, היבשה, הצמחים, החיות והאדם. ביום השלישי, שבו נאמר פעמיים "כי טוב", נבראו הצמחים: "תדשא הארץ דשא, עשב מזריע זרע, עץ עושה פרי למינו, אשר זרעו בו על הארץ". הקב"ה מצווה את האדמה להצמיח דשא, עשב ועצי פרי והיא אכן עושה כן: "ותוצא הארץ דשא, עשב מזריע זרע למינהו, ועץ עושה פרי אשר זרעו בו". אלא שמבט מדוקדק יראה, כי ישנו הבדל בין הציווי לנעשה בפועל. הקב"ה מצווה את האדמה להוציא עץ פרי עושה פרי, אבל האדמה הצמיחה עץ עושה פרי. הקב"ה מצווה להצמיח עץ שגם הוא עצמו, כלומר הגזע, הענפים והעלים הם בעלי טעם כמו זה של הפרי. הארץ חטאה, "פספסה" והצמיחה עץ רגיל שעושה פרי. הראי"ה קוק מבאר את הדברים ומסביר, כי טעם נטיעת העץ הוא הפרי שהוא מצמיח. כלומר העץ הוא האמצעי - הדרך, ואילו הפרי הוא היעד. הציווי האלוקי ביקש לשוות גם לעץ טעם של פרי, ובכך להפוך את העולם למקום שבו גם לתהליך יש תחושה והרגשה של מטרה. אדם שמתחיל מסע ארוך וקשה ולאחר קילומטרים רבים מגיע ליעדו, בוודאי הוא חש תחושה טובה וסיפוק אדיר. הסיפוק איננו מבטל את הקושי שהיה לו מהדרך הקשה והארוכה. מן הסתם היו גם לא מעט פעמים בהן הוא כמעט והתייאש. בעולם של "עץ פרי עושה פרי", אדם שהולך במסע מפרך היה מקבל כוח ואומץ מהדרך שהייתה הופכת קלה יותר ואולי אף מהנה. הדרך והמטרה נמצאות בכל שלבי החיים שלנו - לימודים, עבודה, זוגיות והתפתחות אישית. אנו מסמנים לעצמנו מטרה שברצוננו להגיע אליה, יעד אותו אנו מבקשים לכבוש ומתחילים במסע. כמה אושר ושמחה היו יכולים להיות מנת חלקנו לו לדרך היה טעם כטעם הפרי. היינו עושים את העבודה בשמחה ובהתלהבות ועם הרבה מוטיבציה. לצערנו הארץ, כלומר הארציות, גרמה לכך שהציווי לא בוצע במלואו ואנו חיים במציאות חסרה שבה הדרך למטרה מלווה בקשיים ובאתגרים שלא פעם מקשים ומסתירים את המטרה והיעד. דווקא משום כך המורה לחשבון צדקה. הדרך חשובה, אך לא רק כדי למצוא שגיאות, אלא גם כדי ליהנות ממנה ולהפיק את המרב מהדרך שגם בה לעיתים מסתתר לו טעם הפרי.
|
|
המאמר מובא באדיבות ארגון צהר.
|
|
|
הכותב הוא הוא ר"מ בישיבת בני עקיבא אלקנה.
|
|
תאריך:
|
09/10/2015
|
|
|
עודכן:
|
11/10/2015
|
|
הרב מאיר מימון
|
|
סוגיית המנהיג שנכשל מלווה את האנושות לאורך כל ההיסטוריה. במוקד עומדת דילמה גדולה. מצד אחד אם המנהיג נכשל ועבר על ציווי מקור הסמכות שמינתה אותו, הרי שדינו להיות מודח, ואם הדברים אף נעשו במזיד - אפשר שגם יש להעמידו לדין. מאידך-גיסא, התייחסות שכזו עלולה להרחיק כל אדם מנכונות להנהיג. אם הנהגה היא תחום לא-סלחני לטעויות, הרי שמי שבכל זאת יגיע לעמדת הנהגה יימנע מלהודות בטעויות, וממילא לא יהיה תהליך מסודר של תיקון תקלות ויצירת מתאר שימנע כשלונות בעתיד.
|
|
|
הפרשה נפתחת בהכרזתו של משה לעם: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא". המנהיג, שהיה אחראי ליציאת העם ממצרים, קיבל עבורם את התורה והנהיג אותם ארבעים שנה במדבר, מבשר לעם על מותו הקרב, אך אצל העם אין שום הבעת אבלות. כמדומני שנתק זה ניתן להבנה על-רקע ראש השנה ממנו יצאנו ויום הכיפורים שבפתחו אנו עומדים.
|
|
|
פרשת ניצבים מחולקת לשניים. חלקה הראשון, המצוי בפרק כ"ט, חותם את הברית שנכרתה על קיום התורה ומצוותיה בערבות מואב, תוך הדגשת הזהרה על שמירתה. חציה השני של הפרשה, המצוי בפרק ל', מתאר את מה שעתיד להתרחש בעתיד לאחר אלפי שנות היסטוריה הכרוכה בייסורים ובהתגשמות התוכחה והקללות שבברית, כאשר ישוב העם להכיר בייעודו ההיסטורי והרוחני. עם זאת נדמה, כי לשני החלקים מסר זהה ואליו נתייחס בשורות הבאות.
|
|
|
לעיתים אנו לא מודעים עד כמה חיוך ברגע הנכון יכול לשנות, מה רב כוחה של מילה טובה קטנה ועד כמה צעקה עשויה לחולל שינוי. הדברים הקטנים הללו, שברגע התרחשותם נראו שוליים, מתגלים לאחר זמן כמחוללי מציאות. דוגמה לכך יש בפרשת השבוע הפותחת במצוות הביכורים.
|
|
|
משפט רומאי עתיק קובע, כי "הרוצה בשלום יכון למלחמה". הווה אומר: מותר לפחד ממלחמה, אבל לברוח ממנה, תוך מחשבה שכך היא לא תתפוס אותך לעולם - זוהי מחשבה טיפשית שהמחיר עליה יהיה גבוה. אין זה מפתיע שבתחילת הפרשה שלנו התורה מכינה את עם ישראל לכך שיהיו להם מלחמות ואף מצפים מהם להתכונן אליהן.
|
|
|
|
|
|
דרור אידר
חמאס דורש הפסקת אש קבועה ללא אפשרות לחדש את הלחימה לאחר מכן ישראל דורשת כמובן לחדש את הלחימה לאחר הפסקת האש אי-אפשר לגשר על העניין אלא באמצעות ההולכה בכחש של המציאות "ללכת עם ו...
|
|
|
הרצל חקק
ככל שאנו נסחפים אחר העלילה הקסומה בספרה של רבקה רז אנו מפליגים אל ים נעלם, מבינים שלפנינו דרמה של חיים ושירה, חיים ושפה, חיים והשראה. דף אחר דף נקרעים מסכים, והסודות משמעם - הבנת נ...
|
|
|
איתמר לוין
בקיאות מרשימה, תשומת לב לכל פרט, אנושיות שופעת ומחשבה רחבה - כל אלו מאפיינים את טיפולה של אורלי מור-אל בתיקי חדלות פרעון. לצד זאת, שוב ניכרת הבעיה של ניהול מו"מ כאן ועכשיו
|
|
|
מרדכי ליפמן
מחזה האסון, בו נתון הציבור הענק, בו נתונים נשים, זקנים וטף, הפוסעים בדרכים המאובקות מהצפון דרומה, וההרס, העצום, הפיזי, שפקד את הרצועה, מספרים את הסיפור שאין להכחישו, שאין לטאטאו אל...
|
|
|
עמנואל בן-סבו
אני הבא משם, אני היהודי, בן לעם הנבחר, הבוחר בכל יום להיות חלק מהעם שלי, חלק מאחיי החיים והמומתים, חלק מהתחייה הלאומית המתחדשת, מהגבורה היהודית הנצחית, חלק מדור התקומה והניצחון
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|