דומה כי פרישתו של נשיא בית המשפט העליון, השופט בדימוס, אשר דן גרוניס, מכהונתו השיפוטית והיותו בגדר של "פנסיונר", משך תקופת זמן של כשנה תמימה, לא שינתה במאומה השקפותיו השמרניות, בענייני משפט, בכלל ובענייני סדר דין, בפרט. השופט גרוניס נשאר נאמן לדרכו שביטא אותה בחלק ניכר מהחלטותיו הדיוניות, בהן שם דגש רב על
"היעילות הדיונית", כמכשיר חיוני למימוש זכויות מהותיות ולשיפור השירות שניתן בידי מערכת המשפט לכלל המתדיינים. בכנס שהתקיים, אתמול (ד', 14.10.15), באוניברסיטת חיפה, קבע השופט גרוניס, כי: "בית המשפט צריך לעסוק כיום פחות בהכרעה בסכסוכים ויותר בפתרון סכסוכים". נאמן לתפיסתו הידועה, לפיה משאב הזמן הוא המשאב היקר ביותר, חזר הוא על כך, כי זה המשאב החשוב ביותר של הרשות השופטת למילוי תפקידיה. עקרון זה שהיה נר לרגליו של השופט גרוניס בפסיקותיו, בתחום סדרי הדין, נשמע היטב, ברור וצלול אף אתמול בהרצאה שנשא בכנס באוניברסיטת חיפה.
השופט גרוניס ייזכר, לא רק כשופט שמרן, אלא גם כמי שבהחלטות רבות שלו, בתחום סדרי הדין ואף בהחלטות שנתן בתחום הפלילי, ניתן משקל לשיקולים בדבר יעילות הדיון והצורך לנצל באופן מיטבי משאביה של מערכת המשפט. בהחלטותיו אלה, שם הוא דגש לא רק על היעילות שבבירור ההליך הפרטני, אלא גם על היעילות הכלל מערכתית של הרשות השופטת, ועל האינטרס של כל המתדיינים בבירור תביעותיהם. עתה נושא הוא בגאון דגל הרפורמה הבלתי מיושמת של סדרי הדין התקועה, בהיעדר מימושה בפועל, ולמעשה בידי שרת המשפטים,
איילת שקד. "אחת המטרות של סדרי הדין היא לחייב השופטים לפעול לפיהן", הביע השופט גרוניס דעתו ברבים בכנס באוניברסיטת חיפה.
הגיעה השעה פעם אחת, ולתמיד לבחון מבחני "היעילות" ששלב השופט גרוניס במערכת המשפט בישראל ולבדוק, אם הביאה שיטת היעילות בה דגל הוא
ועודנו דוגל בה כיום ליעילות, או חלילה וחס להיפוך דברים ולסחבת גרידא.
אחת מפסיקותיו החשובות של השופט גרוניס
והמשפיעה, גם כיום, על ההתנהלות השיפוטית היומיומית, בבתי-המשפט היא פסיקתו בעניין בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג. באותו עניין נדרש השופט גרוניס לעובדה, כי בעלי דין נדרשים לטענות טקטיות ורק כשטענות אלה נדחות, מתייחסים הם לגופה של התובענה - בין אם מדובר בהליך של המרצת-פתיחה וגם/או בהליך של סדר דין מקוצר. בהליך כזה, יש להגיש בקשת המחיקה (למשל, מחיקת כותרת "סדר דין מקוצר"), יחד עם התצהיר, בו נכללות טענות לגוף התובענה. היה ותידחה בקשת המחיקה, ניתן יהיה לשמוע מיד חקירת המצהיר על תצהירו. בכך סבר וקבע השופט גרוניס
עוד בשנת 2007 ייחסך זמן שיפוטי רב ותהא אפשרות להכריע בתובענה מיד עם דחיית הטענה הדיונית, שלא נתקבלה וסולקה, מעל שולחנו של הרשם וגם/או השופט שדן בבקשת מחיקת הכותרת.
הנה קביעתו השיפוטית של השופט גרוניס, שניתנה בעניין זה, מתאריך 5.2.2007 - לפני שמונה ושנים ומחצה, כדלהלן:
"נתאר לעצמנו שמוגשת תובענה בסדר דין מקוצר. הנתבע אינו מגיש בקשת רשות להתגונן אלא מגיש בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר". מהלך כזה אין בו די מבחינת הנתבע. אם תידחה הבקשה למחיקת כותרת עלול הנתבע למצוא עצמו וידיו על ראשו, שכן לא הגיש במועד בקשת רשות להתגונן (ראו למשל,
ע"א 465/66 גלבר נ' טורנר, פ"ד כ(4) 772). כדי למנוע זאת מלווה הבקשה למחיקת כותרת בבקשה אחרת - להאריך את המועד להגשת בקשת הרשות להתגונן עד לאחר הכרעה בבקשת המחיקה. מהלך כאמור הינו מובן מאליו, כאשר בוחנים אותו מנקודת מבטו של הנתבע. אם יצליח בבקשה למחיקת כותרת יהפוך ההליך מתביעה בסדר דין מקוצר לתביעה בסדר דין רגיל. אין צורך לומר שאפשרות זו עדיפה היא מבחינת הנתבע
(ראו, א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, 2005) עמ' 374-373). או אז יוכל הוא להגיש כתב הגנה, בלא שחייב הוא לתמוך טענותיו בתצהיר. היה ותידחה בקשתו למחיקת כותרת יוכל הוא לעתור, לאחר הדחייה, לקבלת רשות להתגונן.
אם נבחן אפשרות זו מנקודת מבט של יעילות דיונית כוללת, היינו מזווית הראייה של כלל המתדיינים המתדפקים על דלתות בית המשפט, ברי כי האפשרות האמורה אינה יעילה. לשון אחר, ניתן יהיה לנצל ביתר יעילות את הזמן השיפוטי, שהינו המשאב היקר ביותר של מערכת המשפט, אם ניתן יהיה לטפל בעת ובעונה אחת בשתי הבקשות, זו למחיקת כותרת וזו למתן רשות להתגונן. אלמלא ניתנה הארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, היה הנתבע נאלץ להגיש הן את הבקשה למחיקת כותרת והן את בקשת הרשות להתגונן בעת ובעונה אחת (אין זה משנה אם הבקשות היו מוגשות כשתי בקשות נפרדות בכתב או בגדרה של בקשה אחת שבה סעדים חלופיים). דיון אחד בשתי הבקשות היה חוסך זמן שיפוטי. ניתן היה לדון ולהכריע בבקשה למחיקת כותרת תחילה. דחיית הבקשה על אתר הייתה מאפשרת לדון בו במעמד בבקשת הרשות להתגונן. כאשר שתי הבקשות נמצאות בפני בית המשפט (או בפני הרשם) בדיון אחד, ניתן אף להציע הצעות שונות ורעיונות יצירתיים לבעלי הדין. כך יכול בית המשפט לנסות ולקדם פשרה כוללת. למצער יכול הוא להציע, במקרה מתאים, שהנתבע יחזור בו מבקשת המחיקה ואילו התובע יסכים למתן רשות להתגונן. דבר אחד ברור, מבחינה ניהולית-דיונית כוללת עדיף הוא ששתי הבקשות תמצאנה בפני בית המשפט באותה עת ובאותו דיון". (ההדגשות - למעט ההדגשות, בקו אחד - שלי - ח"ש)
שמונה שנים ומחצה חלפו מאז החלטתו של השופט גרוניס,
שבאה ליעל ולקצר הליכי הדיון וסוף דברים, רק סרבלה אותם, גרמה להתמשכות סדרי הדין ויצרה, בכל הכבוד הראוי, סחבת רבתי. מסתבר, כי דברים ש"רואים", משם - ממשכן בית המשפט העליון,שאינו עוסק בשגרת הדיונים היומיומיים - רואים, גם רואים מכאן,
בבתי-משפט השלום והמחוזיים, הדנים בבקשות למחיקת כותרת ולחלופין, בבקשות רשות להתגונן, מעשה של שגרה ודבר של יום ביומו. בעבר,
לפי השיטה היעילה והבדוקה שהציע נשיא בית המשפט המחוזי, בתל אביב, השופט בדימוס, אורי גורן, בספר שכתב, בעניין סדר דין מקוצר, הייתה קובעת מזכירות בית המשפט, דיון נפרד לבחינת בקשה לדחייה תובענה שהוגשה, ב"סדר דין מקוצר", על הסף וגם/או למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר". אם לאחר דיון נפרד זה, נדחו טענות סף אלה
בדרך כלל, באותו דיון ובתום הדיון הרי חויב בעל הדין המתגונן, להגיש תצהיר מטעמו, תוך זמן מסוים, כאשר באותה החלטה עצמה, נקבע מיד מועד לדיון המשך, באותו עניין, לצורך חקירת המצהיר על תצהירו.
כיום, בהתאם להלכה שקבע השופט גרוניס, בפרשת בובליל - מגישים בעלי-הדין בקשותיהם לדחיית התובענה על הסף וגם/או למחיקת הכותרת:
"סדר דין מקוצר", יחד עם התצהיר וגם/או יחד עם התצהירים, בהם טוענים הם לגופה של התביעה שהוגשה נגדם. מזכירויות בתי-המשפט השונות קובעות הדיון,
הן בבקשות המחיקה והן בבקשות הרשות להתגונן, לגופן, לאותו מועד דיון. נדירים שבנדירים הם המקרים בהם נותנים שופטים וגם/או רשמים החלטות, בבקשות המחיקה, באופן מיידי. בשל מורכבות הטענות, בבקשות מחיקה אלה, נדחה הדיון, למועד נדחה אחר, כדי שתינתן במועד מאוחר יותר ובנפרד החלטת השופט וגם/או הרשם, בבקשת מחיקה זו. או אז נשלחת החלטת השופט וגם/או החלטת הרשם לצדדים, בדואר רשום ואז -
ורק אז, באיחור של כמה וכמה חודשים תמימים נפנים מזכירויות בתי-המשפט השונות והצדדים, גם יחד (במקרה שלא נתקבלה בקשת המחיקה על הסף) לחפש ולקושש מועד נוסף לחקירת המצהיר וגם/או המצהירים על תצהיריהם, לגופם של דברים. אל תופתעו, כלל וכלל, אם אבוא אטיח בפניכם, אנקוט לשון מתריסה משהו, בכל הכבוד הראוי ואקבע, כי:
"יעילות אין כאן, בוודאי ובוודאי, אבל סחבת - סחבת של ממש, יש כאן - ולבטח!". על-רקע זה נשמעים דבריו של נשיא בית המשפט העליון, בדימוס, אשר דן גרוניס, שהוסיף בכנס באוניברסיטת חיפה כמו-גם טענותיו, לפיהן
מטרותיהן של תקנות סדר הדין האזרחי, לתת לצדדים כלים כדי שיוכלו לממש הזכויות המהותיות שלהם באמצעות בתי המשפט. ההליך צריך להביא לתוצאה נכונה, הוגנת וצודקת ועליו להסתיים תוך זמן סביר. וכן, ההליך צריך להיות הוגן, שוויוני, מונע שרירותיות ונגיש למי שמבקש לממש את זכויותיו המהותיות. כמו-כן, כי על ההליך להתחשב במשאבים של בעלי הדין, במשאבים הציבוריים ובאינטרסים של כלל הנזקקים לשירותי שפיטה, מה-גם שהתקנות גם צריכות לאסור שימוש לרעה בהליכי משפט הזויות ונלעגות, במידה מסוימת, בכל הכבוד הראוי, האין סבורים גם אתם כך, לאור מבחן התוצאה והכישלון להביא בחסכון זמן שיפוטי?
השופט גרוניס הגן בכנס באוניברסיטת חיפה על החלטתה של שרת המשפטים דאז,
ציפי לבני, להטיל על מנהל בתי המשפט לשעבר,
משה גל, לנסח לבדו את הרפורמה בתקנות. "אם זה היה מוטל על ועדה, לדעתי זה היה לוקח חמש עשרה שנים", בעוד מנהל בתי-המשפט, לשעבר, משה גל סיים עבודתו, תוך פחות משנתיים .לדעת השופט גרוניס, יש לאמץ המלצתו של גל, לפיה לא יוגשו לבתי-המשפט השונים, תצהירי עדות ראשית אלא תישמענה, אך ורק עדויות באולם, למרות שיש שופטים המתנגדים לכך. לנוכח העובדה שעורכי הדין הם הכותבים התצהירים, הרי לדעתו נוצר מצב בו דעתם של הצדדים על ההליך אינה חיובית. ביטול התצהירים יחסוך זמן, וחקירה ראשית תסייע להכרעה השיפוטית - הוסיף השופט גרוניס.
השופט גרוניס העיר עוד, כי גם העובדה שבמשפט אזרחי די בהסתברות של 51% כדי להכריע, צריכה להוביל להעדפת פשרה על פני הסיכון המשמעותי של טעות בפסק הדין. עם זאת, הדגיש השופט גרוניס, רצוי להימנע מפשרות כאשר יש מחלוקת עובדתית מהותית. "לדחוף את הצדדים לפשרה במקרה כזה - זה בעייתי גם מבחינה מוסרית וגם מבחינת הצורה בה הם יתייחסו לבית המשפט, כי הם יודעים את האמת", אמר הוא. לעומת זאת, יש הצדקה רבה ביותר במחלוקת על הקשר הסיבתי בתביעת
רשלנות רפואית, סיים וסיכם הוא משנתו, בסוגיה זו.
לשבח שרת המשפטים, איילת שקד, יש לזקוף העובדה שהיא לא מיהרה לאמץ וליישם הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי, שלקידומה פעל מנהל בתי-המשפט,לשעבר, משה גל, שפעל כ"ועדה של איש אחד". עקרונות רפורמה אלה, פורסמו בידי שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, עוד בחודש נובמבר, בשנה החולפת. ביקורת רבה נמתחה על הרפורמה "הסודית" שביצע מנהל בתי-המשפט, לשעבר, משה גל, בהנחיתו של השופט גרוניס, ובמיוחד על כך שרפורמה זו נעשתה
במחשכים, בחטף וללא דיון מסודר, תוך קבלת הערות מתקנות ובונות, במהלכה של "רפורמה" זו.
סוף דבר. לא כל דבר ועניין המתעטף ומתכסה באצטלה של "יעילות" - לדעתנו אנו, בכל הכבוד הראוי, הינו יעיל, סופם של דברים. דבר זה הוכיחה
וממשיכה להוכיח זאת, יומיום ושעה שעהההלכה המשפטית המוטעית, בכל הכבוד הראוי שיצאה תחת ידו של השופט גרוניס, בפרשת בובליל. יעילות דיונית וחסכון במשאב החיוני כל כך, קרי, חסכון בזמן שיפוטי, הינם צורך השעה ומחויבי המציאות. עם זאת, מוטב ייזהרו אותם שופטים שמלאכתם בכך
ראש וראשונה שופטי בית המשפט העליון, בכל הכבוד הראוי, בבואם לשנות הלכות פסוקות ומצב משפטי קיים, מזה שנים, בשם ותחת הדגל של
"חסכון בזמן במשאב השיפוטי היקר, הקרוי זמן שיפוטי". מוטב ייזהרו הם, שמא תחת לחסוך בזמן, ייצרו הם - במעשיהם, המבורכים לכשעצמם - סחבת דווקא ונמצאים הם שופכים מי האמבט, יחד עם התינוק המצוי בתוככי אמבט זה. והמבין יבין - יבין היטב הנטען ולאשורם של דברים.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
