על הפסוק הראשון בפרשת השבוע (בראשית כה): [יט] וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. אומר רש"י: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק - יעקב ועשיו האמורים בפרשה. שניהם בניו של יצחק אבל הבדלים עצומים בין אח לאחיו. כי מראש נקבע ונאמר לרבקה אמם: (פסוק כג) ...שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. כלומר מדובר בשני אחים שמאבק נצחי, לכאורה, נטוש ביניהם. בחסידות מבואר שהאישיות של כל אחד מאתנו מורכבת מיעקב ומעשיו. קוראים לזה גם יצר טוב ויצר רע. פעם היצר הטוב גובר ופעם להפך.

עכשוויזם צרוף

ההבדל היסודי בין עשיו ליעקב מנוסח בפסוק (כז): ...וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים. לכאורה, אומר כ"ק אדמו"ר מליובביץ', לגבי עשיו היה צריך להפוך את הסדר - אִישׁ שָׂדֶה, יֹדֵעַ צַיִד. שכן קודם יוצאים לשדה ואחר כך לומדים לצוד. אלא שאצל עשיו ה-יֹדֵעַ צַיִד קדם לאיש שדה. הציד כאן הוא, כמו שאומר רש"י: לצוד ולרמות את אביו בפיו. הוא גם היה צייד כפשוטו. כי בעיניו העניין העיקרי בחיים זה לחיות טוב, כפי שהוא מבין באותו רגע מה טוב לו. במלים אחרות, עשיו חיפש אתגרים שיעניקו לו סיפוקים מיידיים. את זה הוא מצא בשני המובנים של ציד.

חתירה לשלמות אישית

ליעקב הייתה דרך אחרת: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים. יעקב חתר אל המשמעות הפנימית של החיים ואת המשמעות הזאת לא ניתן להשיג על-ידי התמכרות לסיפוקים מיידיים. אותה ניתן להשיג רק על-ידי התבוננות פנימית מעמיקה וממושכת. השגה של המשמעות הפנימית פירושה גם הגעה לשלמות אישית ולזה חתר יעקב, כמו שמפרש התרגום את המילה תָּם בפסוק שלנו. אנחנו אומנם בני יעקב אבל כאמור, איש מאתנו אינו חף מנטיות עֵשָׂוִיוֹת. העניין הוא שאנחנו אמורים לדחות את הנטיות האלה, להתגבר עליהן ולהיצמד לדרכו של יעקב.

על סף הכרעה

כעת, בסוף ההיסטוריה, דומה כי המאבק בין עשיו ויעקב - בכלל (כלומר ישראל מול האנטישמיות המערבית) ובפרט (ישראל מול האנטישמיות הפנימית) - מגיע לשיאו, לקראת הכרעה. ההכרעה הזאת מתעכבת עקב מחדלים שלנו. לומדים זאת מהנביא מלאכי הקובל בהפטרת השבוע שלנו על כך שאנחנו מקפידים לשמור מרחק מהקב"ה, למרות האהבה שהוא מפגין כלפינו: [ב] אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה', וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ; הֲלוֹא-אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם-ה', וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב. ואילו אתם מזלזלים בכבודי: [ו] בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו וְאִם-אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם-אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי אָמַר ה' צְבָאוֹת...

כל עושה רע - טוב

למנהג רוב העדות ההפטרה מסתיימת בפסוק (פרק ב): [ז] כִּי-שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ-דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה'-צְבָאוֹת הוּא. זו הבטחה שבסופו של דבר כולנו נתאחד תחת מנהיגותו של איש צדיק. זה יקרה אחרי שנגיע להכרה כי זו הדרך ואין בלתה. אבל מה יהיה עד אז? ובכן יש גם מנהג שממשיכים לקרוא בהפטרה עוד ארבעה עשר פסוקים ושם יש תיאור יותר חד ויותר משקף את מה שקורה אצלנו: [יז] הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם, וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ; בֶּאֱמָרְכֶם, כָּל-עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי ה', וּבָהֶם הוּא חָפֵץ... דומה כי ההתרסה: כָּל-עֹשֵׂה רָע - טוֹב בְּעֵינֵי ה', וּבָהֶם הוּא חָפֵץ, מוּכָּרים לנו.

מוסר יהודי?

קוראים לזה "מוסר היהודי" ועליונות החוק והם המככבים בטיעוני המנותקים ממורשת יעקב. אלה בחרו לזרום עם הנטיות הָעֵשָׂוִיוֹת. תרבות המערב, כן? ולבטל את תרבות ישראל יעקב. מכאן הזילזול בכל הקדוש לעם ישראל (בין אם מדובר במקומות ובין אם במנהגים) מצד אחד, ומצד שני המון כבוד לתרבות ולמנהגים של עמים אחרים. ביחוד אם הם אויבים. מכאן ההתעקשות על הריסת בית כנסת - עליונות החוק, והתעלמות מקיומם של מאות מסגדים שבהם החריגה מהחוק הייתה הרבה יותר בוטה. אכן, כמו שקובל הנביא: [ח] וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה...

מקור החוקים

כל התאגדות של קבוצת יחידים להיות עם, חייבת שיהיו לה חוקים וגם מערכת משפטית שתדון ותחליט בכל מחלוקת. אלא ש-בשונה מעמים אחרים שניסחו לעצמם מערכת חוקים בהתאם לנסיבות, עם ישראל קיבל את החוקים שלו מלמעלה. עוד לפני שידע כי הוא עם. וכל החוקים תואמים את מערכת הערכים של יעקב שהוא בחיר האבות ועל שמו אנחנו נקראים. ההינתקות שלנו מחוקים אלו, היא שמעניקה כוח לעשיו (העולם המערבי) נגדנו. הגיע הזמן שנתעשת, נשוב לדרכו של יעקב וננצח.